החייאת חולה דמנטית מונשמת ומוזנת
גיסתי נמצאת בבית חולים סיעודי דמנטית במצב מתקדם יחסית מונשמת (קנולה) ועם האכלה דרך זונדה הכרה מעורפלת מאד וכמובן לא יכולה לדבר בגלל הקנולה (ספק
לגבי תרומת זרע, אם נמצא יהודי שזהותו ידועה ומוכן לתרום זרע לזוג חשוך ילדים. האם זו בעיה הלכתית?
מה עדיף זרע מתורם יהודי ידוע או מגוי?
והאם יש בכלל בעיה לקבל תרומת זרע מיהודי ידוע כאשר אין דרך אחרת לזוג ללדת?
לשאלה הראשונה:
לדעת רוב הפוסקים (הגר"מ פיינשטין זצ"ל ויבל"א הגרי"ש אלישיב, הגר"ע יוסף ועוד), אין חשש ממזרות בלא מעשה אסור של גלוי עריות, ולכן אין חשש ממזרות בהזרעה מלאכותית מתורם.
אמנם דעת ה"ויואל משה" (האדמור מסאטמר) שיש ודאי ממזרות בכה"ג, אך כאמור, דעתו לא התקבלה להלכה על ידי רוב הפוסקים בדורנו.
אך מאחר וגם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל חשש לספק ממזרות, מקובל לא להמליץ לכתחילה לקבלת תרומת זרע מתורם יהודי ידוע כשמדובר באשה נשואה.
לשאלה השניה:
נראה שלדעת הגר"מ פיינשטין עדיף תורם יהודי ידוע, ולדעת הגרש"ז אויערבאך עדיף תורם גוי.
השאלה השלישית – נענתה במסגרת התשובה לשאלה הראשונה.
ראו גם תשובתי לשאלות מס' #81 , #5303 במאגר של פרויישט השו"ת של מכון שלזינגר.
גיסתי נמצאת בבית חולים סיעודי דמנטית במצב מתקדם יחסית מונשמת (קנולה) ועם האכלה דרך זונדה הכרה מעורפלת מאד וכמובן לא יכולה לדבר בגלל הקנולה (ספק
היום, בשיפור הטכנולוגיה, אין צורך לחולה סוכרתי לקבל זריקות מס' פעמים ביום, וזאת בשל המצאת משאבת אינסולין.כיום קיימים 2 דגמים עיקריים כשהאחד מחובר לגוף עם
יש מישהי שאנחנו מכירות שהיא חולת נפש.היא יוצאת עם מישהו והוא לא יודע.האם עלינו לגלות לו?או לא להתערב?ואם להגיד אז מה להגיד?אנחנו לא יודעות מה