תרומת מח עצם

א. איסור רציחה האמור בעשרת הדיברות הוא מן האיסורים החמורים ביותר, העונש עליו בעדים ובהתראה הוא מיתת בית דין, ואיסור זה איננו נדחה אפילו מפני פיקוח נפש.

ב. גרימת מוות באמצעות שליחים גם היא נחשבת כרציחה חמורה אלא שהעונש המוטל עליה איננו מיתת בית דין אלא מיתה בידי שמים. (קידושין דף מג, א. רמב"ם הלכות רוצח פרק ב' הלכה ב)

ג. שליחת חולה במחלה ממארת לטיפול שהורס, בין היתר, את מערכת החיסון – זהה להמתה באמצעות שליחים, אלא שהתהליך מותר כאשר מתוכנן להציל את החולה באמצעות תרומת מח עצם.

ד. התורם, שבאופן מודע הסכים לתרום, הריהו כמי ששולח את החולה ואת הרופאים להרוס את מערכת החיסון של החולה (כהכנה להשתלת מח עצם)? מצב שה מחייב את התורם לעמוד בהבטחתו לתרום מח עצם, שכן חרטה מהסכמה זו משמעותה שהוא שלח להרוג את חברו.

ה. מסתבר כי מעיקר הדין, למרות שאסור לכפות בן אדם לתרום מח עצם להצלת חולה (נשמת אברהם חלק ד' אבן העזר, סימן פ' ס"ק א בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל), בכל זאת מותר ואולי אפילו קיימת חובה לכפות את התורם שהסכים ושלח את החולה לקבל טיפול מכין, אם חזר בו לאחר שהטיפול המכין בוצע.

ו. מאחר וכרגע השאלה תיאורטית בלבד (אם כי בעבר היתה כבר מעשית) אין בתשובה זו משום פסק הלכה, אלא דיון תורני תיאורטי בלבד.

ז. לקבל פסק הלכה בשאלה מעשית יש לפנות לבית דין רבני או לפוסק הלכות מובהק, כאשר ניתנים הפרטים המלאים באופן מדויק.