תרופה נגד נשירה

קיים חשש מבוסס שנטילת פרופסיה לאורך זמן עלולה להביא לפגיעה בפוריות, כאחת מתופעות הלוואי של התרופה.

למיטב ידיעתי עדיין אין נתונים מדוייקים על השכיחות של תופעת הלוואי הזו, ובכל אופן לא מדובר בוודאות אלא בסיכון, גם אם איננו גדול.

אילו היה מדובר בוודאות של גרימת אי-פוריות, היתה נטילת התרופה אסורה, כמבואר במסכת שבת (דף קי,ב – קיא,א), ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ה סעיף יב), אך מאחר ומדובר רק בסיכון, כשהכוונה בנטילת התרופה איננה לגרום לפגיעה בפוריות אלא למנוע את הפגיעה בצמיחת השיער, יש מקום לדון כאן בגדרי היתר של דבר שאינו מתכוין [ראה ד"ר יעקב רבינזון, הרס רירית הרחם – האם יש בה איסור סירוס? ספר אסיא י, עמ' 261-266 (2007),הרב ד"ר מרדכי הלפרין, כונה להשחתת רירית הרחם הינה כוונת סירוס ספר אסיא י, עמ' 267-274 (2007)].

אם יתברר כי רמת הסיכון היא קטנה מאד, קל יותר להתיר את הנטילה.

מצד שני ברור שלא מומלץ ליטול תרופה שיש בה אלמנטים סיכוניים לא רק לפגיעה בפוריות אלא גם לסכנת חיים כתוצאה אפשרית של מחלות ממאירות, כאשר האינדיקציה לכך היא רגשות פסיכולוגיים של אדם להתפתחות קרחת.

אין ספק שעדיף לטפל בבעיה ברמה הפסיכולוגית ולהמנע מנטילת תרופות לא הכרחיות, אבל אם הסבל של הגבר גדול מאד ואיננו ניתן להפגה באמצעים אחרים, אין לאסור את נטילת הפרופסיה.

מצב דומה מצאנו בדיון עתיק על ההיתר לעבור ניתוח מסוכן כשהאינדיקציה לניתוח היא סבל קשה, אך אין במצב הטרום-ניתוחי שום סכנת חיים (נשמת אברהם חלק יורה דעה סימן קנה סעיף קטן ב,5 ; מור וקציעה על שולחן ערוך או"ח סימן שכח, שערים המצויינים בהלכה על קיצו"ש, סימן קץ סעיף קטן ד), כאשר שם רמת הסיכון היתה הרבה יותר גבוהה מאשר רמת הסיכון הקיימת בנטילת פרופסיה.