[email protected]

המקור במדרש:

ויקרא רבה (וילנא) פרשה יד

ח תנא צורת הולד כיצד תחלת ברייתו דומה לרשון ב' עיניו כב' טיפין של זבוב וב' חוטמיו כשתי טיפין של זבוב ושתי אזניו כשתי טיפין של זבוב ושתי זרועותיו כשתי חוטין של זהורית פיו דומה לשעורה גויתו כעדשה ושאר אבריו מצומצמים בו כגולם ועליו הוא אומר (תהלים קלט) גלמי ראו עיניך ואם היתה נקבה סדוקה כשעורה לארכה נתוח ידים ורגלים אין בה, כיצד הולד שרוי במעי אמו מקופל ומונח כפנקס ראשו מונח לו בין ברכיו שתי ידיו על שני צדעיו שני עקביו על שני עגבותיו פיו סתום טיבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו יצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח.

מובא בשם רבי שמלאי במסכת נדה דף ל עמוד ב.

כתיאור של מהלך ההריון אכן המדרש מתאר את התזונה המגיעה מן האם ולא מבליעה (שהתינוק אכן בולע).

התינוק לרוב אינו פולט צואה אלא אם כן הוא במצוקה או בשל מצב פתולוגי אחר – ואז יכולות להיות לכך השלכות סיכון עבור האם והעובר.הדברים אינם כך לגבי השתן.

המדרש איננו בנוי כספר לימוד של אנטומיית העובר, אלא כתיאור של מצב עניינים.

בקיצור – התבטאות המדרש "פיו סתום" לא ראוי לה שתהיה מקור לדקדקנות אנטומלית. אין יישוב לקושיה כיון שבקריאה של המדרש אין קושיה.

לגבי תקשורת של תאומים בבטן אחד עם השני – בלי שום קשר למדרש הנוכחי, אשמח לקבל על כך מקור (תקשורת במים הוא עניין מורכב ששמור על פי רב לדולפינים ולוויתנים).