סיכון עצמי להצלת אחר

א. אסור לאדם להקריב את חייו להצלת אחר, שהרי מי קבע שחיי חברו עדיפות על חייו? (פרט למצבי מלחמה, שכל עיקרה סיכון הלוחמים למען הצלת חבריהם בחזית ובעורף).

ב. לגבי סיכון (ספק) חייו של אחד להצלת אחר, הדבר תלוי במחלוקת בין התלמודים.

לדעת הירושלמי יש חיוב לסכן חייו להצלת הזולת, ולדעת הבבלי אין חיוב כזה.

ג. הלכה כדעת הבבלי, אך האחרונים חולקים אם לדעת הבבלי גם אסור לסכן חיים להצלת הזולת (דעת הציץ אליעזר), או שאין חיוב אך קיימת רשות למי שרוצה (דעת האגרות משה).

ד. לעניין תרומת כליה, אין בה סיכון אמיתי של תורם בריא ולכן השאלה איננה נוגעת לאמור בפסקאות א-ג למעלה.

לעומת זאת קיימת פסיקה מפורשת של הרדב"ז בשאלת החובה להקריב איבר (בלא סיכון חיים) להצלת הזולת ממות.

פסיקתו היא חד משמעית: אין חיוב.

ומי שמקריב איבר להצלת הזולת נחשב כחסיד מיוחד.

ה. לפני כשנתיים התפרסם בארץ ה"ריב" שהתרחש במשפחת הרב אברהם רביץ, שנזקק אז להשתלת כליה, ובני משפחתו רבו על הזכות להיות תורמים, עד שנקבע מי מהם יזכה במצווה, והוא תרם.