שמירת הבריאות בדרך התורה

שלום רב

אני תלמידת המכללה בבית וגן, ובמסגרת לימודי לתעודת הוראה אני כותבת עבודה בנושא שמירת הבריאות בדרך התורה. במהלך ההכנות לקראת כתיבת העבודה עיינתי בספרים רבים וכן במספר מאמרים מתוך "אסיא", אך עדין נותרו לי מספר שאלות שלא הצלחתי למצוא להן תשובה.
אשמח אם הרב יוכל להקדיש לי מזמנו ולענות לי עליהן כראות עיניו, או להפנותי למקורות רלוונטים, שבהם אוכל למצוא תשובות:

הרמב"ם בהל' רוצח ושמירת הנפש פי"א כותב: "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהן… מכין אותו מכת מרדות". כמו כן עיינתי בפסקי הלכה רבים האוסרים במפורש על העישון בגלל סכנת נפשות (כולל במאמר: "עישון – סקירה הלכתית"). כיום ידוע שגם תזונה לקויה עתירת שומנים וסוכרים גורמת לבעיות בריאות רבות (השמנה, סוכרת, טרשת עורקים וכו'…) שאלתי היא: האם ניתן לומר שגם ממתקים (לדוגמא) כלולים בדברים האסורים מפני סכנה, שהרי גם הם, כמו העישון, גורמים נזק לטווח הארוך? האם ניתן לומר שמי שאוכל אכילה גסה או מאכלים מזיקים עובר על איסור?

שמתי לב שהרמב"ם והשו"ע מביאים כהוכחה לחיוב שמירת הבריאות את הפס': "שמר לך ושמר נפשך מאוד" (דברים ד,ט) ולא את הפס': "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים ד,טו). האם יש לכך סיבה מהותית או שהם בחרו את פסוק ט' מפני שאין הוא מופיע ראשון בפרק?

א.