טיפול רגשי שעלול להביא לפריקת עול תורה ומצוות

שתפו:

26 בינואר 2026

הרב המשיב: הרב חננאל הילברון

שאלה:

שלום וברכה, אני לומד טיפול רגשי, ואשמח להתייחסות שלכם לשאלה שעלתה. לפעמים יש מטופל שהוא מאוד מרצה, וחלק מהטיפול זה לעזור לו להכיר ברצונות של עצמו, ולהתחבר לעצמו. יכול להיות מצב שהאדם שומר תורה ומצוות, אבל זה בא ממקום של חשש מההורים/מה יגידו/ממקום מרצה. ויכול להיות שבמסגרת טיפול שיעזור לאדם להרגיש יותר ביטחון עצמי, וחיבור לעצמו, זה יגרום לו לעזוב את שמירת התורה והמצוות בצורה חלקית או בצורה מלאה. האם זה בסדר לתת טיפול כזה לאדם? אני לא מכוון אותו חלילה לעזוב תורה ומצוות, אבל זה יכול להגיע בתור תוצאה של זה שהוא יפסיק לחשוש מהחברה/מההורים וכו׳. אשמח לשמוע את דעתכם בנושא. בברכה, אליהו

תשובה:

שלום וברכה

ראשית, השאלה היא במקומה! קיום מצוות, גם כזה הנעשה מתוך חשש/אי נוחות, הוא קיום מצוות שאנו מחוייבים לשמור עליו ואסור לנו לגרום לביטולו. וכבר אמרו חז"ל (סוטה כ"ב ע"ב) "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". ובודאי אסור לגרום או לסייע ליהודי לעבור עבירות.
עם זאת, קשה מאוד לדעת מה תהיינה השלכות הטיפול על שמירת המצוות של המטופל: אולי הטיפול יגרום לו לעזוב את שמירת המצוות, ואולי לא? ואולי דוקא 'אי טיפול' יגרום לו לעזוב, כי שמירת מצוות שנעשית רק ממקום של חשש/מה יגידו, בסופו של דבר לא יכולה להחזיק לאורך זמן, ודוקא הטיפול יאפשר להגיע לקיום מצוות ממקום בריא יותר ובר-קיימא?
ולמעשה, מבחינה הלכתית, נראה שאין בעיה לטפל, ומכמה טעמים:
א. בשאלות של 'לפני עיור' הכלל הוא שככל שיש רק ספק האם ייגרם מכשול, אפשר להקל. ראה בחפץ חיים (הלכות לה"ר כלל ט' בהגהה), ובשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' מא, וח"ח סי' קצ) מקורות רבים.
וכל שכן בעניננו שהחשש שהטיפול יגרום לו לעזוב את שמירת המצוות, אינו חשש ברור, ויתכן גם להפך, וכאמור.
ב. באופן נוסף כתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (כתבי מעדני ארץ עמ' פו), שאין איסור לפני עיור אלא בנתינת 'חפצא דאיסורא' לנכשל, אבל נתינת דבר היתר שעל ידו יוכל הלה לעשות איסור, אינה בכלל איסור לפני עיור, אלא אסורה רק מדרבנן, ומשום כך מקילים להשאיל לחשוד על השביעית כלי עבודה המיוחד לאיסור ולהיתר. והגרש"ז זצ"ל הוכיח כן גם ממה שמותר לרפא את החשוד בעבירות, למרות שעל ידי שיבריא יוכל להמשיך לעבור עבירות. מכאן ראיה, שאם ה'חפצא' הוא היתר (והיינו ה'רפואה'), נוהגים להקל מאוד. עכ"ד. וכך הדבר בעניננו, שעצם הטיפול הוא 'דבר היתר'.
ג. אמנם יש שהחמירו גם בספק אם ייגרם מכשול (ועל כל פנים כאשר יש ספק שהנכשל יעבור על איסור דאורייתא), אבל בעניננו הרי יש למטופל אפשרות לקבל טיפול רגשי במקום אחר, ואין כאן 'תרי עברי דנהרא'.
וביחס לאיסור דרבנן של 'מסייע', נראה שכשאין לפנינו אלא ספק לא ברור, וגם אין כאן סיוע ישיר למעשה האיסור, יש להקל [ראה בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קפד, שאין איסור מסייע אלא כשהאיסור נעשה מיד].
ושוב מצאתי שהגר"י זילברשטיין שליט"א נשאל בנדון דומה, והורה שאם ברור שעל ידי הטיפול ייגרם חטא, אין לטפל, אבל אם הדבר רק בגדר חשש, מצוה לרפא ולטפל, ולהשתדל לדאוג לכך שהמטופל לא יגיע לידי חטא ולא יפרוק עול [חשוקי חמד יבמות ס"א ע"ב].
בהצלחה!

להדפסה

שאלות נוספות

IVF הפריה חוץ גופית

בס"ד שלום לרבנים אנו נשואים כשנתיים וחצי ומנסים להכנס להריון ולא מצליחים. במהלך טיפולים ברמת מרפא ברמת גן הוכח לנו היוםשיש לי רק 200,000 זרעים

קרא עוד »

שאיבת זרע בגופת הבן

האם על פי ההלכה, מותר להורים לשאוב זרע מגופת בנם על מנת שישמש להרפיה מלאכותית בעתיד לצורך המשכת המשפחה? האם אין בזה פגיעה בכבוד המת

קרא עוד »

כיפור

Post Content בסד שלום לכם. בבדיקת דם לפני כחודש היו כמה חוסרים. העיקריים: ברזל – 26 הומוגלובין 8.7. (שלשה חדשים קודם היה הברזל 29 והומוגלובין

קרא עוד »
Translate »

מה אתם מחפשים?