שאלתי היא מהי דעת ההלכה בעניין טיפולים לשיפור יחסי המין בין בני זוג – כאשר לא מדובר בבעיית פוריות אלא בשיפור בלבד , כאשר טיפולים אלו גובלים בהוצאת שז"ל. האם בכלל ישנה חשיבות לעניין זה מצד ההלכה או שבמדה וקיימת כבר האפשרות ללדת אין יותר עניין בזה? אני מניח שטיפול בר הצלחה כזה יכול לשפר את הזוגיות והחיים המשותפים בכלל.
ככלל, השחתת זרע אסורה אלא אם היא נעשית למטרות פוריות או אם היא נעשית לצורך של פיקוח נפש.
ולכן התשובה לשאלתך (כמו שהיא כתובה) היא שלילית.
אבל בנושאים שהעלית קיים ספקטרום רחב מאוד של חומרה בין המקרים השונים, ולכן פסיקה הלכתית חייבת להתקבל רק באופן אישי מרב פוסק מובהק שמכיר את השואלים.
אם ביום המקווה – הבחורה מקבלת בשל התרגשות, האם זה מפריע לחתונה? האם חוסר חתימה של הרבנית על אישור טבילה במקווה יוצר בעיה ביום החתונה
במידה ואישתי לא יכולה ליטול גלולות, מאחר ויש חשש כי הגלולולת גורמות לה לקרישת דם (היינו בבדיקות בעין כרם). האם מותר להשתמש בקונדום (על פי
האם משחת פוליש לשיניים ופלואוריד שמניחים על השיניים שמיוצר בחו"ל מחייב חותמת כשרות או שזהו תכשיר רפואי?
