לכבוד הרב ד"ר מרדכי הלפרין שלום וברכה השתתפתי בקורס הסמכה של מכון שלזינגר קביעת רגע המוות. ברצוני לשבח את רמת הקורס וע"ז תודתנו. שאלתי: (סיפור שהיה) אשם שמת מוות לבבי ואישתו הסכימה להוצאת קרנית. המשפחה שמעה לאחר מעשה ומאוד התנגדה והביאה סימוכים ילקוט יוסף הלכות אבילות ששם כתב שכל ההיתר להוצאת קרנית היא רק כשהנפטר נתן הסכמה מחיים. לא שמעתי טענה כזאת בכל מהלך הקורס. האם אדם אחראי על גופו לאחר המוות? האם יש פוסקים שסוברים כך? דרך אגב הרב יצחק מציין במקורות תשובת אביו שנחלק עם הגרב"צ אבא שאול שדעתו לאסור ודעת הגר"ע שליט"א להתיר ושם לא מוזכר כלל עניין נתינת הסכמת הנפטר מחיים.
מהי המציאות במה שאומרת הגמ' שנימה באותו מקום עשויה לעשות את הבעל כרות שופכה? אא"כ מדובר בשערות ארוכות ממש ומאוד חזקות שתוכ"ד התשמיש אחת מהן
שלום, אני נוטל בהוראת רופא ויטמין D (ויטמין די בייבי של מכבי שירותי בריאות) לא מצאתי את הויטמין הנ"ל ברשימת התרופות הכשרות לפסח. הגיוני שזה
שלום שאלתי מופנייית לרב ד"ר הלפרין ברצוני לכתוב עבודה מקיפה בעניין פסיכאטריה והלכה וגם פסיכולוגיה והתמודדות עם דעות היהדות לגבי הנפש רציתי לשאול האם הרב
