דימום לאחר התקנת מירנה
אני בת 50 לפני כארבעה חודשים התקנתי את המירנה התקן תוך רחמי (בגלל דימומים חזקים) מאז ההתקן אני לא נקייה, עוצמת הדימומים פחתה אך לא
שלום רב
שמי נ, סטודנט למשפטים באוניברסיטת בר אילן והנני חוקר את הנושא של סרוב קטין לקבלת טיפול רפואי או סירוב ההורים לטיפול רפואי מנקודת המבט של המשפט העברי.
אשמח אם תוכלו לשלוח לי חומר או הפניות בנושא למחקר.
בברכה ובתודה מראש
א. על סירוב הורים לטיפול רפואי בילדם הקטין ראה:
הלפרין מרדכי, התנגדות ההורים לניתוח התינוק המסוכן (הערות לפסק דין אזרחי), ספר אסיא ח', עמ' 19-31 (1995).
ב. על סירוב הקטין לקבל טיפול – יש להבדיל בין שתי קבוצות גיל-
עד גיל הגדלות (גיל 13 בבנים וגיל 12 בבנות), הם נחשבים קטנים ודעתם יכולה להוות סימן למצבם אך איננה דעה מחייבת.
החל מגיל הגדלות, יש מקום להתייחס אליהם כאל בגירים, ולכן באותם מצבים שבגירים רשאים לסרב טיפול, גם הם רשאים.
ג. בגירים כשירים רשאים לסרב טיפול, או כאשר לא מדובר בטיפול מציל חיים, או כאשר הם חולים הנוטים למות.
ראה במאמר של פרופ' אברהם שטיינברג על הבסיס ההלכתי להצעת חוק "החולה הנוטה למות", רפואה והלכה: הלכה למעשה, עמ' 476-488 (2006); אסיא עא-עב, עמ' 25-39 (2003).
אני בת 50 לפני כארבעה חודשים התקנתי את המירנה התקן תוך רחמי (בגלל דימומים חזקים) מאז ההתקן אני לא נקייה, עוצמת הדימומים פחתה אך לא
רעייתי,בת 39, נמצאת בתחילת הריון(יש לנו ב"ה 4 ילדים בריאים).אנו רוצים לעשות בדיקת טרום לידה ומבקשים לדעת האם מבחינה הלכתית יש עדיפות לבדיקת סיסי שליה
קראתי באתרכם כי אחת הדרכים המומלצות לדחיית ביוץ היא אכילת ארוחת בוקר לפני 7 בבוקר. יש לי מספר שאלות בנושא – באילו מימי המחזור מדובר?
שלום רב, ב-ט' באב הקרוב אהיה בע"ה בשבוע ה-12 להריון. מאז תחילת ההריון אני סובלת מתשישות, בחילות ולעיתים הקאות. על מנת להתגבר על הבחילות אני