אני מתקשה בהבנת דברי הרמב"ם הבאים, בהלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב:
ז. אחד ההורג את הבריא, או את החולה הנוטה למות. ואפילו הרג את הגוסס, נהרג עליו; ואם היה גוסס בידי אדם, כגון שהכוהו עד שנטה למות והרי הוא גוסס–ההורגו, אין בית דין ממיתין אותו.
ח. ההורג את הטריפה–אף על פי שאוכל ושותה ומהלך בשוק, הרי זה פטור מדיני אדם. וכל אדם בחזקת שלם הוא, וההורגו נהרג–עד שייוודע בוודאי שזה טריפה, ויאמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה באדם זה, ובה ימות, אם לא ימיתנו דבר אחר.
מבחינה מעשית, הרי הגוסס קרוב יותר למיתתו מהטריפה, ומיתתו ודאית יותר, כיצד זה שדינו חמור יותר. האם לדעת הרמב"ם כמו רש"י בסנהדרין עח, שטריפה באדם מוגדרת לפי הגדרות טריפה בבהמה, וממילא הגוסס המתואר אינו טריפה?
א. גוסס – רוב גוססים למיתה.
טריפה – כל הטריפות לא חיים יותר מי"ב חודש.
ב. שיטת הרמב"ם לגבי טריפה באדם דורשת שני תנאים:
האחד: שיוודע בוודאות שזה טריפה (שלומר: אחד מע' טריפות האמורות בבהמה)
השני: שיאמרו הרופאים של זמננו שאין לו תעלה וכו' (בניגוד לדין טריפה בבהמה, שדי לנו בכך שהגדרת הטריפה התאימה לידע הרפואי של ימי הגמ')
ג. ראה סימן לח בספרי "רפואה מציאות והלכה", בו נדון נושא הטריפה בבאמה ובאדם בפרקים א-ד.
בחור שנפגש למטרת נישואין ובמהלך הפגישות (די בקביעות) יוצא לו זרע או משהו כזה מה יעשה כמו כן מתי שלא קיים רח"ל את המצוות והוציא
לכבוד הרב ד"ר הלפרין שלום וברכה תינוק שנתרפא מצהבת , האם ניתן למול אותו מיד או שעדיף לחכות שבעה ימים , אודה אם כב' יכול