תרומת מח עצם בכפיה – מחולת נפש

לעניין הכפיה על תרומת דם או פעולה אחרת שיש בה סבל מועט, לצורך הצלת חיים, ראה בנשמת אברהם (מהדורת תשס"ז) יורה דעה, סימן קנז:

"אולם מה יהיה הדין במקום צער או חבלה ללא כל חשש לפיקוח נפש. המג"א  כותב שמשמע מהגמ' בשבת  שהוא מחויב לסבול צער כדי שלא יהרג חבירו בחנם (מובא דבריו בכרך ג חאהע"ז סי' פ ס"ק א). וכ"כ העמק שאלה : שודאי מחויב לקבל כל צער שבעולם להצלת נפש, כדאיתא בסנהדרין : מנין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר וכו', ועיין פרש"י ד"ה קמ"ל וכו', אלא חוזר על כל צדדין וכו', עכ"ל, וכן בזר זהב . ומובא דברי הפוסקים הנ"ל באנציקלופדיה תלמודית  שבמקום צער לדברי הכל חייב בהצלת נפשות ואדם מחוייב לסבול צער כדי שלא יהרג חבירו.
אך אין זה דברי הכל, כי ראיתי ביעב"ץ שכותב שאינו צריך לסבול בשביל הצלת חבירו, דנגידא קשי ממורא וכמו שאין רשאין למסרו ליסורין בעלילה אם אינו חייב אפילו הן נהרגין אם לא יתנוהו, ק"ו שאין אדם חייב למסור עצמו ביד עכו"ם ליסורין בשביל הצלת חבירו. וכן הוא כותב : וכל היכא דיחדוהו בין שאותה שאלה היא שאלת הריגה או ליסורין ועונשין שאינן של מיתה או שאלת ממון לבד הכל אחד, אם חייב מוסרין וא"ל אין מוסרין. וכ"כ הט"ז  שאין חילוק בין מסירה למיתה או לשאר יסורין או אפילו לממון, דלענין יסורין פשיטא שהם גרועים ממיתה כדאמרינן באלו נערות  אלמלא נגדוהו לחנניא מישאל ועזריה הוה פלחו לצלמא, ויליף מזה דיסורים קשים ממיתה. וראה בחכמת שלמה שדן אם מחויב להציל חבירו אם הוי לו בזיון או טרחה יתרה.
והנה כותב מרן : פסקו לה מזונות הראויים לה והרי היא מתאוה לאכול יותר או לאכול מאכלות אחרות, יש מי שאומר שאין הבעל יכול לעכב מפני סכנת הולד שצער גופה קודם , ויש מי שאומר שיכול לעכב . והחלקת מחוקק והבית שמואל  תמהים על הרמב"ם וכותבים שאם לולד ספק סכנה ולה אין סכנה רק צער מהיכי תיתי דמכח צער תסכן הולד, ואם גם לה סכנה, לא ידעתי מי שחולק על זה דחייה קודמין בודאי . ומכיון שהכלל ידוע שכשמרן כותב י"א וי"א דעתו לפסוק כסברה השניה , אז ממילא גם לדעתו, חייב אדם לסבול צער כדי להציל חבירו מסכנה.
אך כתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל : הצער שמתאוה לאכול אינו כל כך גדול ואין להשוות צער גדול מאד לצער קטן כזה, עכ"ל. וראה מה שכתבתי בכרך ג' אהע"ז סי' פ ס"ק א. ושאלתי מה הדין לגבי מחקר שמבצעים על אנשים, חולים ובריאים, כשמטרת המחקר היא לעזור לחולים אחרים בעתיד, האם גם כאן מותר לעשות כן בהסכמת הנחקר ובצער קטן כגון לקיחת דם וכו'. וענה לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שאם החולה נמצא לפניך והוא במצב מסוכן, אז ודאי מותר לאדם לסבול אפילו צער גדול כגון לתרום כליתו כדי להציל את החולה המסוכן. וכשמדובר במחקר ונסיון ללמוד על מחלה או על הטיפול בה כדי לעזור לחולים בעתיד, אז מותר לאדם להסכים לעבור צער קטן כגון שיקחו ממנו דם וכדומה, ובכגון דא יש לו בעלות על גופו, וכן מותר לרופא לבצע מחקר כזה בהסכמתו של הנחקר."

לגבי ההיתר ליטול תרומה כזו מפסול דין, לכאורה הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים אם פיקוח נפש דוחה איסורים של בין אדם לחברו

להלכה דוחין [כדעת ר' יונה גירונדי, החת"ס והנודע ביהודה, שלא כדעת הגר"י עטלינגר בשו"ת בנין ציון] אלא אם האיסור נכנס להגדרת אביזרייהו של איסור שפיכות דמים. לענ"ד תרומה בסבל מועט איננה כלולה באביזרייהו דשפיכות דמים.