דם שחור אצל הרמב"ם

במסגרת ביאור הלכות איסורי ביאה ב"מפעל משנה תורה", אנו מתלבטים לגבי ביאור דם "שחור" (אסו"ב ה,ז).
כרגע ביארנו כך:
וְהַשָּׁחֹר – אדום כהה מאוד (פה"מ נידה ב,ו).
ביאור זה נכתב לפי דברי הרמב"ם בפה"מ נידה ב,ו, שכותב שם: "והשחור…ספחוהו לאדום, לפי שהאדמימות כאשר מתעבה יהיה מראיה שחור, והוא אמרם האי שחור אדום הוא אלא שלקה".
ואולם במשנה ז מופיע, "והשחור כחרת, דיהה מכן – טהור", ובפה"מ: "וחרת כדיו היבש…ודיהה שהוא פחות שחור ופחות מבריק והוא שיהא כמראה הזיתים השחורים או כמראה הזפת או כמראה העורב, הרי זה טהור".
לאור המקורות הנ"ל, כיצד יש להבין את מראה הדם השחור שהוא טמא ? האם מדובר בדם שהוא ממש שחור ? האם יש דבר כזה ?
נשמח מאוד לחוות דעתך המלומדת !!
תודה רבה,