הרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל[1]
חולים ביום הכיפורים – קווים כלליים לענין הצום[2]
עפ"י הוראות מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל בתוספת הערות מכתב ידו[3]
א. חולה לב – חולה לב שציוו עליו הרופאים לקחת כל יום תרופות לסידור פעימות הלב, או שיש אפשרות שיצטרך לקחת ניטרוגליצרין, להקל לאכול פחות מכשיעור (אם זה יספיק לו) וגם לשתות (פחות מכשיעור)[4].
ב. סכרת – הסובל מסכרת ולוקח זריקות אינסולין כל יום לא יצום בכלל, (אפי' בערב ואפי' שיעור שלם) כמו כל השנה. והלוקח כדורים – פחות מכשיעור.[5]
ג. צהבת – תלוי במצב: אם הוא במצב עליית הביליבוברין מעל 4-3 יאכל אפילו שיעור שלם, אם נמצא במצב ירידת הב"כ ועדיין הוא 4-3 יאכל פחות מכשיעור אם הצהבת לפני 3 חודשים.[6]
ד. סרטן – לא לצום כלל. כל זמן שהוא עדיין בטיפול[7].
ה. הריון – אשה מעוברת רגילה בלי סיבוכים תצום[8] עם לשכב[9] במשך רוב היום, ואם בכל זאת היא מרגישה סחרחורת או לחץ באיזור הבטן (תאכל) פחות מכשיעור, ותשתה! (פחות מכשיעור)[10].
אם היו לה סיבוכים קודמים כגון: דימומים רציניים[11], או הפלות בהריונות קודמות או שאר מחלה שהיא בגדר חולה שאב"ס[12] והיא בצירוף הריון, לא מוכרחה לצום ותאכל פחות מכשיעור[13].
ו. הנקה – אם החלב אם הוא חיוני בשביל התינוק וחוץ מהחלב-אם הילד לא אוכל (ולפי מצב בריאות הילד, יש חשש ספק סכנה אם לא יה' לו חלב אמו) תאכל[14] פחות מכשיעור[15]. אבל אשה מניקה רגילה, שהילד יכול לאכול גם משהו אחר והוא לא כ"כ חיוני – תצום[16], וחלב האם לא נפסק ביום אחד, ותשתה יותר מהרגיל בעיו"כ.
ז. כליות – אבן בכליות במצב חריף בלווי כאבים או שהוא נתון להתקפות או שלפני זמן לא רב הי' לו התקפה ישתה כל היום פחות מכשיעור, וכן הוא באי ספיגה [ספיקה] בכליות[17].
ח. חולה נפילה[18] – הוא בגדר חולה שיב"ס. (אם הי' לו לא מכבר התקפות נפילה אבל לא אם המצב שקט הרבה זמן מ"מ אם לוקח תרופות יש לצדד להקל שיקח גם ביוה"כ)[19].
ט. חולי נפש ודיכאון – יאכל וישתה אפי' שיעור שלם אם עדיין לא נתרפא[20].
י. אחרי ניתוחים – עם הרדמה כללית לא לצום כלל עד ג' ימים, ולמעלה מזה תלוי במצב, יולדת בניתוח קיסרי עד 10-8 יום. (לפי המצב והכרעת רופא מוסמך).[21]
יא. אנגינה – עם חום מעל 38.6 לשתות פחות מכשיעור (בלי אכל).[22]
יב. שלשול – במצב חריף לשתות פחות מכשיעור, ואם נמצא במצב אפילו חשש של איבוד נוזלים, לשתות אפילו שיעור שלם. הסימנים לאיבוד נוזלים – עיניו עמוקות, יובש בפה ובעור ידיו ורגליו, חום גבוה.[23]
יג. תרופות[24] – אלו שצריכים לקחת תרופות בכל יום בלי יוצא מן הכלל, (אם הדבר בודאי לא בגדר ספק סכנה) יקחו ביחד עם קצת מי מלח [ולא עטוף בנייר].
יד. פחות מכשיעור באוכל – 30 גרם[25].
פחות מכשיעור בשתיה – 35 גרם.
כף אוכל רגיל מכיל 15 גרם.
כפית תה רגילה מכיל 7 גרם.
טו. מיגריין – הצום לא מעלה ולא מוריד לכן מחוייב הוא לצום[26]. אם לא שמקבל סחרחורת או שחור בעיניו אז פחות מכשיעור.
טז. לחץ דם גבוה – בדרגא של ספק סכנה – לפי הוראות הרופא.
יז. חולה אסטמה – הוא חולה שיב"ס לענין לקיחת התרופות – ולכתחילה אולי אפשר בונטלין וכו' (שאיפה)[27]. ובמקום שלוקח תרופות מותר איתו גם פחות מכשיעור נוזלים.
- 1. צילום ההנחיות עם הוראות הגר"ש וואזנר שנכתבו ע"י הרב אברהם רובין, נמסרו לעיונו של הגר"ש וואזנר שתיקן והוסיף כמה הוספות בכתבו ידו. מובא להלן בעמ' 11.
ההפניות, מראי המקומות וההערות נכתבו ע"י הרב יהושע וייסינגר.
- שבת שבתון, הרב יצחק זילברשטיין, בני ברק, תשנ"ז;
- מקראי קודש – הלכות יום הכיפורים (בתוספת תשובות מאת גדולי הדור), הרב משה הררי, מהד' שלישית, ירושלים תשנ"ז;
- אנציקלופדיה הלכתית רפואית (חלק ג, ערך יום הכיפורים), ירושלים תשס"ו;
- ראש בשמים – הלכות חולה, מעוברת, יולדת וקטן ביום הכיפורים, הרב אשר שקאני, ביתר, (מהד' שניה מורחבת) תשע"א;
- הרפואה כהלכה חלק שביעי, הרב פרופ' אברהם שטינברג, ירושלים תשע"ח.
- 3. הערות הרב וואזנר מודפסות בגופן כתב יד.
- 4. ויש לחלק בין סוגים שונים של חולי לב. ראה בהרחבה בספר שבת שבתון סע' ד סק"ד; ראה עוד בספר הרפואה כהלכה, שטינברג, ח"ז שער ג, עמ' 416 ואילך:
חולי לב הסובלים מאי-ספיקת לב ונזקקים לתרופות אם מצבם קל, יכולים לצום אחרי התייעצות עם הרופא, ואם מצבם בינוני לא יצומו, אם כי לפעמים יכולים להסתפק באכילה ושתיה פחות מכשיעור ויותר מאכילת פרס, ועל פי התייעצות עם רופא (ראה ספר קב ונקי ח"ב סי' רכא בשם הגרי"ש אלישיב שגם אם ע"י התרופות נהפך מצבם מבינוני לקל, עדיין מוגדרים כבינוני לדינא) .
חולי לב הסובלים מהפרעות בקצב הלב – אם אין מחלת רקע לבבית משמעותית, ואם הם מאוזנים היטב עם תרופות תקופה ארוכה, ובדיקת הולטר מאשרת שהם מאוזנים יכולים לצום, וכן אם השתילו להם קוצב לב, והוא מתפקד היטב יכולים לצום; אבל אם סובלים מהפרעות אפילו קלות למרות הטיפול התרופתי, אסור להם לצום.
חולי לב הסובלים ממומי לב – אם מצבם יציב, ואין הם סובלים מאי-ספיקת לב, מותרים לצום, אך אם מדובר במום לב כחלוני, אסור לצום, וכן חולים שעברו השתלת מסתם מלאכותי ומקבלים תרופות נוגדות קרישה, בדרך כלל לא יכולים לצום.
חולי לב הסובלים מתסמונת תעוקתית על רקע חסימת כלי דם כליליים – אם מדובר במצב קל, ללא כאבים וללא הפרעה תפקודית בלב, יכולים לצום בהסכמת הרופא המטפל, אך צריכים להימנע ממאמץ; ואם מדובר במצב בינוני, עם חסימה מפושטת של כלי הדם, ועם כאבים גם במאמץ קל, אסור להם לצום.
חולי לב לאחר אוטם בשריר הלב – לא יצומו לפחות בשלשת החודשים הראשונים לאחר האירוע, אך אם מצבו יציב לחלוטין, יש מקום לשקול אכילה ושתיה לשיעורין. בכל מקרה שהחולה מרגיש לא טוב, אפילו אם הוא מוגדר כחולה קל, וכן כאשר יש גורמי סיכון נוספים, כגון גיל מתקדם, מחלת סוכרת וכיו"ב, אין לצום.
חולה לב בדרגה בינונית, שעל פי מצבו צריך לאכול ביום-הכיפורים, אף אם לוקח תרופות אשר מקילות על מצבו והופכות אותו לחולה קל, בכל זאת צריך לאכול לשיעורים, כי שם חולה עליו (הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בס' שבת שבתון שם).
- 5. חולי סוכרת מסוג 1 שנזקקים למנות גדולות של אינסולין, או תרופות מיוחדות אחרות הם בגדר חולים שיש בהם סכנה, ואסור להם לצום (ראה חוברת זכרנו לחיים [הרב מ. שטיין, והרב א.י. קרליץ], מהד' חמישית תשע"ה בשם מרן רבינו זצ"ל ויבלח"ט הגר"נ קרליץ שליט"א; שבת שבתון סעי' י"ג; ש. גליק, ספר אסיא ב, תשמ"א, עמ' 253-4; ראה עוד במאמרם של בוקס, גיליס וליפשיץ, אסיא צא-צב תשע"ב, עמ' 11 ואילך; ראה ס' סוכרת והלכותיה עמ' 89 הע' 184).
חולי סכרת מסוג 2 המאוזן ע"י תרופות יכול לצום, ויקח את התרופות לפני הסעודה המפסקת בערב יום כיפור, ומיד בסוף יוה"כ. אבל אם הוא צריך אינסולין או לתרופות ממשפחת סולפוניל-אוריאה במינונים גבוהים – יאכל לשיעורים (מדריך לחולי סכרת ביום הכיפורים, י. קליינמן, תשס"ט; הר"י כץ, תחומין כ"ט תשס"ט, עמ' 362 ואילך).
חולי סוכרת שאינם תלויים באינסולין, ומאוזנים ע"י דיאטה בלבד, אין הצום פוגע בהם לרעה.
חולה סוכרת המאוזן בתרופות או במינון נמוך של אינסולין מוגדר כבריא שעלול לחלות, ויש להשתדל באכילה או שתיה לשיעורין. במקרים אלו יש להתייעץ עם רופא על הפחתת מינון האינסולין ביחס לכמויות המזון (הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בס' שבת שבתון סעי' י"ג, עמ' עג).
אם יש לחולה סוכרת ברירה בין אכילה פחות מכשיעור לבין צום עם בדיקות דם חוזרות במהלך היום לבירור מצב הסוכרת, יש מי שכתב שעדיף לאכול פחות מכשיעור מאשר לעשות את בדיקות הדם החוזרות (הגר"מ פיינשטיין, הובאו דבריו בס' מקראי קודש (הררי), הל' יוה"כ, נספח יג אות יא; הגר"א וייס, קונטרס מנחת אשר בדיני חולה ביום הכיפורים, תשע"ה; הגרז"ן גולדברג והגרנ"א רבינוביץ הובאו דעותיהם בתחומין כ"ט, תשס"ט, עמ' 362 ואילך במאמר של ר"י כץ).
וי"א שעדיף שיצום אע"פ שבגלל זה יצטרך לעשות בדיקות דם מרובות (הגר"מ וייסמנדל והגר"י אפרתי, הובאו דבריהם במאמרו של הר"מ פרנקל, אסיא צז-צח תשע"ה, עמ' 11 ואילך).
וי"א שהדרך העדיפה ביותר שיצום ויעשה את בדיקות הדם הנצרכות בדרך שינוי או ע"י גוי (ס' סוכרת והלכותיה עמ' 91 ואילך; ושם בשם הגרז"נ גולדברג והגר"א וייס והגר"מ וייס).
- 6. צהבת זיהומית, כל עוד לא חזרו תפקודי הכבד לרמה תקינה ובודאי כאשר הוא עדין מרגיש חלש ותשוש, יאכל פחות משיעור (שבת שבתון סעי' י"א).
- 7. חולים שנמצאים במהלך הטיפולים, ומרגישים טוב והולכים לבית הכנסת וכו', ובמקביל הרופאים אינם יודעים בבירור שהצום ישפיע לרעה על מחלתם, הרב ניסים קרליץ מביא שכנראה החזו"א היה אוסר עליהם לאכול, ואעפ"כ כותב שאין להקל בענייני פיקוח נפש וחובה עליהם לאכול (חוט השני סי' תריח ח, עמ' קסה).
חולי סרטן הזקוקים לטיפול כימותרפי, וזקוקים לאכול ביום-הכיפורים, אין לדחות את התחלת הטיפול, כדי שיוכל לצום (הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בשבת שבתון סקט"ו; ראה עוד בס' קב ונקי ח"ב סי' רטז).
- 8. פסחים נד, ב; תוספתא (ליברמן) ב, יד; ירושלמי תענית א, ה; רמב"ם תעניות ה, י; טושו"ע או"ח תקנ"ד ה; שם תרי"ז א. וביחס לדין בימינו, כתבו האחרונים שהינו אותו דבר, ראה: הליכות שלמה מועדים תרי-אדר, פ"ו דבר הלכה ס"ק א-ג; נשמת אברהם מהדורה שניה חאו"ח סי' תריז סק"א, בשם הגרש"ז אויערבאך, הגרי"ש אלישיב, והגר"י נויבירט; אשרי האיש חאו"ח ח"ג (מועדים) פכ"ג סל"ד, בשם הגרי"ש אלישיב; חזון עובדיה, ימים נוראים עמ' רפ"ז ס"ה והע' ה'; שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' כ; שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' רצב; רפואה מציאות והלכה סי' ה', פ"ב.
מעוברת קודם ארבעים יום, יש להאכילה ביוה"כ מפני סכנה דידה, דברי רבינו בשו"ת שבט הלוי (ז, פ). אולם אם אינה בחזקת מעוברת והיא מעידה על עצמה שהיא מעוברת – אין מאכילים אותה אלא תיקח בעצמה, דברי רבינו בשו"ת שבט הלוי (ח"ד, א, [ה]).
- 9. עדיף שתישאר בביתה ולא תלך לביה"כ, אם זה יסייע שלא תאכל ותשתה כלל (שו"ת חת"ס ח"ו סי' כג). ואפילו אם זה יגרום למעט באכילה ושתיה פחות-פחות מכשיעור (הגרש"ז אויערבאך, שש"כ, מהד' חדשה, פל"ט הע' צז).
- 1 הגרש"ז אויערבאך בהערות לספר אוצר הברית ח"א עמ' ט"ז.
- 1 הגרש"ז אויערבאך שם.
- 1 הן מחמת סכנת העובר והן מחמת סכנה שלה. מהרש"ם אורחות חיים סי' תרי"ז סק"א; רי"א ספקטור, הובא בקובץ הלכה ורפואה ד, תשמ"ה עמ' מט-נ; תורת היולדת פ"נ ס"ד.
- 1 יש לחלק בין הפלה בפעמים הקודמות משום הצום אזי יכולה לאכול בשיעורים, ראה שש"כ (מהד' חדשה) פל"ט הע' לג. לבין הפלה שלא מחמת הצום, במקרה זה עליה לשאול רופא מומחה האם הצום עלול לגרום לה להפיל. אם כן, עליה לאכול פחות-פחות מכשיעור (תורת היולדת פ"נ ס"ד).
במקרה ויש למעוברת מחלה כרונית (כגון סכרת, יתר לחץ דם וכד') בדרך כלל אין לה לצום אך עליה להיוועץ ברופא שומר תו"מ, שכל מקרה לגופו. לעיתים יכולה לצום למרות המחלה, ולעיתים פחות-פחות מכשיעור, ולעיתים מותרת לשתות ולא לאכול, ולפעמים מותרת לאכול ולשתות כרגיל, ובכל מקרה אם הרופא אומר שצריכה לאכול – מאכילים אותה (ביאה"ל סי' תריח ד"ה חולה). ראה עוד בדברי הגרי"ש אלישיב, אם שאלו רופא החשוד לעבור על דברי תורה, שמאכילים מדין ספק פיקו"נ (תורת היולדת פ"נ הע' א').
- 1 שו"ת דבר שמואל סי' קז; שו"ת חת"ס ח"ו סי' כג; ביאה"ל סי' תרי"ז ס"א ד"ה עוברות; מהרש"ם דעת תורה שם סק"א; שע"ת סי' תקנד סק"ו; קצה המטה על מטה אפרים סי' תריז סק"א. [בדר"כ די בשתיה כדי למנוע הפחתה בייצור החלב. — העורך].
- 1 שש"כ מהדו' חדשה פל"ט סי"ח; ועלהו לא יבול ח"א עמ' רטז; ביצחק יקרא תקנ"ד ס"ה, סי' תריז ס"א. היתר זה הוא רק לשתיה אך עדין אסורה באכילה (שש"כ שם, ראה מאמר הגרנ"א רבינוביץ, תחומין יז, תשנ"ז עמ' 343 ואילך).
יש לציין שאין להתחשב באפשרויות של תחליפי חלב וכד', לפי שמזונו של התינוק הוא חלב אם (הליכות שלמה, ח"ב פ"ו ס"א, ובהע' 12).
- 1 פסחים נד, ב; שו"ע או"ח תרי"ז א; אמנם יש מי שנטה לפסוק שבימינו מותר לכל המניקות לשתות ביום הכיפורים מחשש שלא יהיה להן די חלב עבור התינוק (הגר"א נבנצל, אסיא נא-נב, תשנ"ב, עמ' 192; שם נג-נד, תשנ"ד, עמ' 208. וראה שם, שחזר בו הגר"א נבנצל מההיתר הגורף בעקבות פסיקתו של הגרש"ז אויערבאך). אולם כבר נכתבו מחקרים רפואים הסותרים זאת, ראה מחקר שפורסם ע"י א. שפי, אסיא נג-נד תשנ"ד, עמ' 126 ואילך.
- 1 במצבים של מחלות בדרכי השתן חשוב מאוד לשתות. מצבים אלו כוללים חולים עם צנתר בדרכי השתן, אי ספיקת כליות, חולים עם אבני כליות שיש להם נטיה להישנות האבנים או שיש להם כעת אבנים (ראה מ. קן ספר אסיא ב, תשמ"א, עמ' 252-3).
חולים לאחר השתלת כליה, אם היא פועלת כסדרה אין מניעה שיצומו, וכן חולים עם כליה אחת, אין מניעה שיצומו (ראה שיעורי תורה לרופאים ח"ב עמ' 470 ואילך; הרפואה כהלכה, חלק שביעי עמ' 417-8).
- 1 יש לציין שבדרך כלל אין מניעה רפואית לחולה כפיוני לצום ביום הכיפורים (פרט ללוקחי תרופות), ובמקרים מיוחדים יתייעץ עם רופא ורב. [לדעת רוב המומחים בנוירולוגיה לא צפוי כל נזק לחולה כפיוני בצום, ואדרבה יש מצבי כפיון שהטיפול בהם הוא כחיקוי למצב של צום (דיאטה וכד'). אצל חלק מהחולים הללו מצבי דחק ולחץ גורמים להם להתקף, והם צריכים לאכול פחות מכשיעור, ראה רפואה כהלכה, שטינברג, חלק רביעי עמ' 284]. יש פוסקים, שכתבו שחולה כפיוני צריך לאכול ביום הכיפורים פחות מכשיעור (ס' שבת שבתון סי"ז סקי"ז, בשם הגרי"ש אלישיב; קב ונקי ח"ב סי' ריח; וראה בדעת תורה למהרש"ם סי' תריח ד"ה ועיי' בב"י).
- 1 אם מדובר בסוג תרופות שמספיק לקחת פעם ביום, יכול לקחת את התרופה בערב יום כיפור לפני הצום, ובמוצאי יום כיפור אחרי גמר הצום. ואם מדובר בתרופות שצריך לקחתן פעמיים או יותר ביום, ימשיך לקחתן גם ביום הכיפורים. עכ"פ פשוט שצריך להמשיך לקחת את התרופות, כי הפסקה פתאומית עלולה לגרום להתקף פרכוסי וזה מצב של ספק סכנה. אם יוכל לבולען ללא מים, הרי זה עדיף, ואם לא יפגום את המים (שו"ת הרי בשמים, מהדו"ת סי' קצב).
- 2 חולה נפש במצב יציב (עם טיפול תרופתי) – יצום, ויטול תרופות שהוא זקוק להן כדרכו. אם הוא מטופל בליתיום – ישתה מים פגומים, אם אפשר בפחות מכשיעור, ואם לדעת הרופא צריך לשתות יותר – ישתה כפי הנדרש (שיעורי תורה לרופאים, ח"ג, סי' ריד, עמ' 537).
חסר דעת שהולך ונרפא – ויש חשש שהצום עלול להזיק לו ולהחזירו למחלתו, מותר לו לאכול ביוה"כ. שהרי טירוף הדעת הוא גדר של פיקוח נפש, ראה במג"א סי' תקנ"ד סק"ח בשם מהרי"ל; פר"מ שם א"א סק"ח; שו"ת מים חיים (רפפורט) סי' טז; שו"ת חבלים בנעימים ח"ד סי' יג; שו"ת אג"מ אבה"ע ח"א סי' סה; שו"ת יבי"א ח"ג חיו"ד סי' כ"ג אות ל. (ראה עוד סי' שבת שבתון סעי' י"ז [עמ' עח-עט]; נפש הרב עמ' רטז אות כה, בשם הרי"ד סולוביציק).
חולה סנילי או חולה במחלת אלצהיימר, מותר להניח מזון לפניו והוא יאכל מעצמו ביוה"כ, ואין צריך להפרישו. ואם אינו יכול לאכול בעצמו – מותר להאכילו בשיעורים, ובעת הצורך גם כרגיל, ועדיף ע"י גוי (ס' שבת שבתון סט"ז; ובהערה על דברי עצמו בשיעורי תורה לרופאים ח"ג 479 הע' 1; ס' הרפואה כהלכה ח"ד עמ' 321).
אם מדובר בניתוח קל (כגון כריתת שקדים) – לא יצום בשלושה הימים הראשונים לאחר הניתוח, ואחר כך יכול לצום, ואם הניתוח הקל בוצע בהרדמה מקומית יכול לצום גם בתוך שלושה הימים הראשונים (שבת שבתון סק"כ).
אם מדובר בניתוח בינוני (כגון ניתוח קיסרי) – לא יצום בשבעת הימים הראשונים לאחר הניתוח, ואחר כך יכול לצום (שם).
אם מדובר בניתוח קשה (כגון כריתת גידולים ממאירים וניתוח לב וכליות) – לא יצום לפחות שלושים יום לאחר הניתוח (שם). יש ניתוחים קשים שאין לצום גם יותר משלושים יום לאחר הניתוח, ויש להיוועץ ברופא.
חולה הזקוק לניתוח לא-דחוף מיד לאחר יום-הכיפורים (כגון תיקון בקע, הוצאת ירוד או ניתוח פלסטי), ועקב כך יצטרך לאכול ביום-הכיפורים, יש לדחות את הניתוח, כדי שיוכל לצום. אבל אם הוא כבר ממתין זמן רב לניתוח, ודחייתו תגרום לעיכוב ממושך, והוא יסבול כאבים ויסורים, מותר לו להסכים לניתוח מיד אחר יום-הכיפורים, אף אם עקב כך יצטרך לאכול ביום-הכיפורים (שבת שבתון סע' ב, ובהערות שם).
- 2 ס' שבת שבתון ס"ט, ח. ראה מועדי קודש, יום הכיפורים, הרב בנימין אדלר, עמ' שז.
- 2 שלשול או הקאה קיצונית – הגורמת לאיבוד נוזלים – צריך לשתות ביום כיפור (חוט השני ר"ה יו"כ סוכות, סי' תריח, סעי' ח עמ' קסד). ראה עוד בשבת שבתון ס"ק ט.
- 2 בנוגע לתרופות קבועות שהתחיל לקחתן בשל מחלה, ניתן להמשיך לקחתן ביוה"כ (שש"כ פל"ט ס"ח; ראה הרפואה כהלכה ח"ז, שער א סי' ג, פ"ט סל"ו).
- 2 שיעורין של תורה, פרק שיעורי המצוות, אות כא; שמירת שבת כהלכתה פל"ט סי"ח. וראה בנשמת אברהם ח"ה חאו"ח סי' תריב סק"א, שכתב בשם הגרש"ז אויערבאך, שמקובל אצל מורי הוראה מדורי דורות ש-30 גרם נקרא פחות מכשיעור. וראה מאמרו של הרב ב. נאה, שנה בשנה, תשכ"ב, עמ' 91, ששיעור זה הוא לפי הגרא"ח נאה, וקרוב מאד גם לפי החזו"א. וי"א שיאכל פחות מ-25 גרם, הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בס' שבת שבתון סק"ד.
- 2 מי שכעת בריא, אך אם לא יקח את הכדורים עלול להגיע למיגרנה, מותר לו לבלוע את הכדור בלי מים, כדי למנוע את ההתקף (הגר"י נויבירט, נשמת אברהם חאו"ח סי' תרי"ב סק"ז), כמו כן מותר לו לשים פתילה לצורך השקטת כאב הראש, ויכניס בדרך שינוי (שו"ת חלקת יעקב, חאו"ח סי' ריז; ראה בספר ביצחק יקרא, או"ח, תריח ס"ז).
- 2 ראה בהליכות שלמה מועדים (תשרי-אדר פ"ט ס"ט באורחות הלכה הע' 46) שכתב שאין כל איסור להשתמש במשאף להחדרת חומר רפואי לריאות לחולי אסטמה, ואף אם מצטברת ממשות כלשהי אין זו דרך אכילה כלל.