הערות ותגובות – קוראים כותבים

הערות ותגובות – קוראים כותבים 1

לכבוד העורך,

לכבוד העורך 2

 לכבוד העורך 3

 לכבוד העורך,

לכבוד העורך,

לכבוד העורך,

תרגום

 ד"ר פריימן הנכבד מאוד,

 ד"ר י. פריימן, רב הקהילה

לכבוד העורך 4

 לכב' העורך,

לכבוד העורך,

לכב' העורך,

לכב' העורך,

לכבוד העורך,

לכב' העורך 5

 לכבוד העורך,

תשובת הרב מ. שטינברג, מחבר המאמר :

 

א. המנחת חינוך קובע במצוה רצ"א דלשיטת הרי"ף והרמב"ם, שאנדרוגינוס אינו ראוי להוליד, א"כ אינו חייב על סירוסו, "ואפשר דאף איסור אין כאן". ועל סמך דבריו אלו כתבתי, שהמנחת חינוך נוטה להתיר. ובכלל לא כתב שצריך עיון. רק בקטע שלאחריו, כאשר הוא דן בענין לגמרי אחר, כלומר, זקן שרואים שאינו יכול להוליד, אפשר ג"כ דאין לוקין על סירוסו אף דיכול להתרפאות, מ"מ מי יימר דיועילו לו הרפואות, ורק על דין זה סיים בצ"ע, אבל לא על דינו של האנדרוגינוס, כי בזה ייתכן ואף איסור אין כאן.

 

ב. בסיכום כתבתי, שנוסף לחשש איסור סירוס ישנו עוד איסור מטעם חובל בעצמו והסתכנות, יפה העיר שיש כאן עוד איסור של פצוע דכא. אבל מה שכתב, שלישא אשה לא יוכל בכלל מטעם שהוא פצוע דכא, יש להעיר, שאין זה כלל, כי הרי פצוע דכא מותר בגיורת, כי קהל גרים לא נקרא קהל, עי' יבמות ע"ו א, רמב"ם הל' איסורי ביאה פט"ז הל"א, ושו"ע אבה"ע סי' ה' ס"א.

 

ג. משיג על המנחת חינוך, שכתב דלכן המסרס אחר מסרס חייב, כיון דפעם הראשונה היה עליו שם סירוס, והרי לפי סברתו של המנחת חינוך היה צריך להיות הדין, שאין כל איסור במסרס את מי שנולד סריס, ולא נמצא כך בשום פוסק. הנה ההבדל בין סריס אדם לסריס בידי שמים הוא בזה, שסריס בידי שמים מותר לבא בקהל, משא"כ סריס אדם, אבל שניהם אינם ראוים להוליד, וא"כ הסוברים, שמי שאינו ראוי להוליד אין בו איסור סירוס, אין הכי נמי יסברו שבמקרה כזה של סירוס בידי שמים לא יהיה חייב. אבל המסרס אחר- המסרס צודק באמת המנחת חינוך, שכיון שהיה עליו שם סירוס חייב גם על הסירוס שלאחר זה.

 

ד. בדבר הנודע ביהודה ציין את דברי בן המחבר בהג"ה שם, שלשיטת התוס' אנדרוגינוס כן מצווה על פריה ורביה. הן אמת, שבהתחלת דבריו בהסתמך על פ"ד דמסכת בכורים כתב כן אבל בהמשך דבריו מפלפל בעצם המשנה הזאת, אחרי שנתגלו בה סתירות, ולכן אין זה כל כך פשוט, ובסוף ציין לעיין בח"מ סי' א סק"י.

 

 

ה. ומה שכלל בחדא מחתא, איברי מין הן הזכריים והן הנקביים של האנדרוגינוס אין להתיר ביצוע הניתוח, רק במקרה של חולי וסכנה, אינני מסכים אתו. כי במקרה של סכנה בוודאי שאין כל שמץ של ספק שמותר, יען שזה קשור עם פיקוח נפש, אלא אפילו במקום שאין סכנה, כאשר יש צורך, יש להתיר דהרי עובדה היא שבאשה חשש האיסור קל אצלה בהרבה, מפני שאשה אינה מצווה על פריה ורביה, ומותר לה לשתות כוס של עיקרין משא"כ בגבר. ובצירוף השיטות, המקילות באנדרוגינוס ובמיוחד לשיטת ר' יוסי שאנדרוגינוס בריה בפני עצמה, יש מקום להתיר לבצע את ניתוח אברי המין הנקביים של האנדרוגינוס, אפילו לא במקום סכנה, אלא אם יש צורך בכך.

 

ומה שמסתפק, האם יש להעדיף במקרה דנן אשה רופאה שהיא תנתח במקרה הצורך, היות והיא אינה מצווה על פריה ורביה. הנה כבר העלה המנחת חינוך שם, במצוה רצ"ב, שאין הסירוס תלוי במצות פריה ורביה אלא בזה שאינו ראוי להוליד, ועוד הרי אשה מצווה על מצות לשבת יצרה, ונוסף לזה היא עוברת גם על לפני עור. ואף שבעל אמונת שמואל סי' י"ד, מביאו הפרמ"ג ביו"ד ס' ס"ב במשב"ז סק"א ס"ל דכל היכא דשרי לדידיה אינו עובר על לפני עור, אבל בנדון דידן גם לדידה אסור, ועוד שהדעה הזו אינה מוסכמת. אולם המהרי"ט בקידושין ל"ד כתב לחדש, דנשים אינן מצוות על לפני עור, כי האשה השווה לאיש לכל "עונשין" שבתורה, והרי על לאו דלפני עור לא לוקין, ברם עי' שו"ת מחזה אברהם ח"א ס" י"ב, שדחה את המהרי"ט הנ"ל.

 

בכל זאת ברור, שהאיסור הזה קל לגבי אשה בהרבה, בודאי יש למעט באיסורים עד כמה שאפשר.