ספר הרופאים

ספר הרופאים

כולל י"ד סימנים לבאר היטב משפט והנהגת הרופאים

עפ"י חוקי תורתנו הקדושה

חובר ונערך ע"י שלמה בהגאון רחנ"ה זצ"ל היילפרין

מביאליסטאק

שנת תרפ"ג

הפך בה והפך בה דכולה בה (אבות פרק ה')

מבוא לספר הרופאים

קוים ביוגרפיים של מחבר ספר הרופאים

פרופ' משה פיינסוד

מפתחות להסימנים

הקדמה

סימן א: רשות ומצוה לרופא לרפאות

סימן ב' : דין שכר הרופא וסמנים

סימן ג' : אימתי הרופא מותר להתעסק ברפואה ודין טעותו

סי' ד' : דין הרופא להיות מתון, לירא מן העונש, ואל בינתו אל ישען

סי' ה': דין הרופא לא ישתה יין ולא יעכב החולים להמתין

סי' ו' : דין עיר שאין בה רופא ומדות שמנו חכמים ברופא

סי' ז': דין מודר הנאה מרופא

סי' ח': דין נאמנות הרופא

סי' ט': דין משמוש הדפק לא"א או לאשתו חולה והיא נדה

סי' י' : דין רופא כהן

סי' י"א : דין נתוח שקורים בלשונם אנאטאמי

סימן י"ב: הרופא לא יהיה כהורג נפש, ולא יסייע ולא יגרום לאחרים להיות כהורגי נפש, וכ"ש הורגי נפש

סימן י"ג : דין חזרת תלמודו

סימן י"ד: בו מבואר מי חבר ספר הרפואות, טעם גניזתו, ולמה אותו גנז ונחש הנחשת כתת

תם ונשלם ספר הרופאים בעזרת בורא רפואות

 

 

1 ד"ר ליפמן היילפרין (1968-1902) נולד בביאליסטוק, עלה ארצה ב1934-. ב1938- פתח מרפאה נוירופסיכיאטרית של ביה"ח הדסה, ירושלים. ב1941- נתמנה למנהל הראשון של המחלקה הנוירולוגית בביה"ח הנ"ל. ב1965- נתמנה לדיקן ביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים ומילא תפקיד חשוב בפיתוח החינוך הרפואי בארץ. ב1953- קיבל את פרס ישראל לרפואה.  העורך

2 הדמיון בין העוסקים בתורה לבין העוסקים ברפואה איננו רק עפ"י הרמב"ם ביחס לרפואת הנפש והגוף, אלא מצינו גם שעניני רפואה מכונים בשם "הלכות" (ספרי, פר' תצא, פיסקא רמ"ז – וראה בספרי "הלכות רופאים ורפואה", ירושלים תשל"ח, עמ' י"ג ובהערה 17, שם). וכן מצינו בהרבה מקומות שהפוסקים למדו הלכות לרופאים מהלכות דיינים ומהלכות דיני נפשות.  העורך

3 דברים אלו מקורם בהסברו של הרמב"ן בתורת האדם, שער הסכנה.

4 דברים אלו הם עפ"י הסברו של רש"י למאמר הנ"ל בב"ק, פ"ה.

5 מקור המדרש הזה במדרש תמורה, פ"ב ; מדרש שמואל, פ"ד.

6 א"ע בשמות כא, יט – וראה באבי עזרי שם ; א"ע תהלים לב, י.

7 רבנו בחיי, שמות כא, יט. וראה עוד בכו"פ, יו"ד, קפ"ח, ה'.      העורך

8 וראה עוד בספרי הנ"ל, עמ' י"ח, הערה 35 – דעת הפוסקים והפרשנים שדחו שיטות הא"ע ורבנו בחיי.

9 זהו לשון הרמב"ן בתורת האדם, שער הסכנה, וכך נפסק בשו"ע, יו"ד, של"ו, א.

10 קושיא זו היא קושייתו של הט"ז, יו"ד, של"ו סק"א עיי"ש. וראה בספרי הנ"ל, עמ' ט"ז-י"ז ביישוב קושיא זו.  העורך

11 בשאלת שכר הרופא דנו פוסקים רבים : ספר התשב"ץ, ח"א, סי' קמ"ה וסי' תקפ"א ; שם, ח"ד, סי' כ' ; שו"ת הרדב"ז, ח"ג, סי' תקנ"ו ; סמ"ג, עשין ע"ד ; יו"ד, של"ו – בבית הלל ס"א, בחכמת שלמה ס"ג, וביד שאול ס"ג ; משנת אברהם על ספר חסידים, סי' תת"י סק"ב ; שו"ת ציץ אליעזר, ח"ה, קונטרס רמת רחל, סי' כ"ד-כ"ה ; הרפואה והיהדות, פרק 19, עמ' 277-273 ; הרב וולנר, התורה והמדינה, קובץ ז-ח, עמ' רצ"ט-ש"ד ; ספר אסיא, עמ' 280-279; מקור חסד על ספר חסידים, סי' רצ"ה ושנ"ז ; שו"ת מהר"ם שיק, חיו"ד, סי' שמ"ג.  העורך

12 בענין הרשיון הרפואי ראה עוד בערוך השולחן, יו"ד, של"ו, ב ; בית הלל, יו"ד, של"ו, א ; חיד"א, שיורי ברכה, או"ח, שכ"ח, סק"ט ; שו"ת עולת שמואל, סי' ק"ח ; שו"ת ציץ אליעזר, ח"ה, קונטרס רמת רחל, סי' כ"ב ; הרפואה והיהדות, עמ' 266-265 ; סיני, כ"ז, עמ' רכ"ב ; ספר אסיא, עמ'  278 ועמ' 319 ; פלא יועץ, אות ר' – רפואה, רופא.          העורך

13 בענין טעות הרופא ומי שמתעסק ברפואה ראה עוד באור שמח, הל' רוצח, פ"ה, ה"ו ; תורה שלמה, שמות, כ"א אות רס"ג ; הרפואה והיהדות, עמ' 270-266 ; שו"ת ציץ אליעזר, ח"ד, סי' י"ג ; שם, ח"ה, קונטרס רמת רחל, סי' כ"ג ; ספר אסיא, עמ' 283 – ובמקורות שצויינו שם ; שו"ת מנחת יצחק, ח"ג, סי' ק"ד-ק"ה ; לב אברהם ח"ב, פי"ד סי' ה.  העורך

14 חובת הזהירות והמתינות המוטלת על הרופא קבלה דגש רב הן בספרות ההלכה והן בספרות המחשבה היהודית. לדוגמא : "יזהר מאד מאד במי שראוי להזהר בדיני נפשות" (טור, יו"ד, של"ו) ; "על הרופא לחשוב ולעיין ולדקדק מאד בחוליו, ולעשות את פעולותיו בציור שכל ובהמתנה, פן יעשה במה שלא יוכל לתקנו. ועל כן אמר החכם : כשתראה את הרופא ממהר להשיב על כל חולי אשר תשאלנו ומתפאר ברפואתו – תחשבהו לסכל" (מוסר הרופאים ליצחק בן שלמה ישראלי, סוף פרק ג'), וכיוצ"ב.  העורך

15 ראה בהרחבה פירושים רבים על מאמר זה ע"י ש. קוטק וא. שטינברג, אסיא טו, תשל"ז, עמ' 12-5.  העורך

16 שתי הלכות בפרק זה – איסור שתיית יין ואיסור עיכוב החולה – הם חידוש דין של המחבר, ולא ראיתי עד כה מי שהעיר הלכות אלו ביחס לרופאים.  העורך

17 עפ"י הירושלמי, קידושין, סוף פ"ד, חיוב זה הוא על כל אדם ולא רק על ת"ח. וראה בספר, J. Preuss, Biblisch-Talmudische Medizin p. 26. מאידך בעיון יעקב ויד יוסף שבעין יעקב, סנהדרין שם, – מבארים בסגנונו של המחבר, עי"ש, וכבר קדמוהו ברעיון זה.  העורך

18 בענין טפול רפואי במחלה מדבקת ראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר, ח"ח, סי' ט"ו, פ"י, אות י"ג, וח"ט, סי' י"ז, פ"ה ובמקורות שצויינו שם. ובענין בקור חולים של הדיוט – שאיננו רופא – אצל חולה במחלה מדבקת, מחלוקת בין הרמ"א בתשובה סי' י"ט לבין נפש כל חי, ח"ב, סי' מ"ט.  העורך

19 ענין נאמנות הרופאים נידון בהרחבה רבה בין הפוסקים בנושאים שונים, וראה בין השאר : שו"ת צמח צדק, חיו"ד, ח"א, סי' קי"ב וקמ"ח ; שו"ת בית יצחק, חאה"ע, ח"א, סי' ה' ; שו"ת היכל יצחק חאה"ע, ח"א סי' ח' ; שו"ת דעת כהן, סי' ק"מ ; שו"ת מהרש"ם, ח"ב, סי' קפ"ב ; שו"ת דברי חיים, ח"א, חיו"ד, סי' ל"א ; שם, ח"ב, סי' ע"א ; שו"ת מהר"ם מלובלין, סי' קי"א ; שו"ת מקדשי ה', סי' פ"ו ; שו"ת שם אריה, סי' י"ב ; שדה חמד, מערכת יוהכ"פ, סי' ג' ; שו"ת עמק שאלה, חיו"ד, סי' ל-ל"א ומ"ג ; שו"ת הר צבי, חיו"ד, סי' קמ"ט ; הרפואה והיהדות, פרק עשרים ; סיני, כ"ז, עמ' ס"ב ואילך, ובמקורות שצויינו שם.  העורך

20 ראה בהרחבה פרטי דינים אלה הנוגעים לבדיקת אשה ע"י רופא במאמרו של הרב ש. אבינר, אסיא טז, תשל"ז, עמ' 15-9,  העורך

21 ירושלמי נדרים, ד, ב.   העורך

22 דין כהן-רופא נידון בהרחבה בין הפוסקים וראה בין השאר : שו"ת מלמד להועיל, חאו"ח, סי' ל"א ; שו"ת בית יעקב, סי' ק"ל ; שו"ת שבות יעקב, ח"א, חאו"ח, סי' י"ג ; שבט מיהודה, שער א', פי"ג, אות ז' ; הכנוס הששי לתורה שבע"פ (מוסד הרב קוק), עמ' ע"ה ; שו"ת מחזה אברהם, ח"ב, חיו"ד, סי' י"ט ; יוסף דעת, סי' של"ט ; אח לצרה, עמ' 17 ; הרפואה והיהדות, פרק 21 ; הדרום, אלול תשכ"א ; מחניים, קכ"ג, עמ' ק"כ-קכ"ז ; כל בו על אבלות, ח"א, עמ' 23 ועמ' 85-69 ; יסודי ישורון, ח"ה, עמ' תי"ח ; ספר אסיא, עמ' 312-311 ; גשר החיים, ח"א, פ"ו. וראה לקמן בדברי המחבר בחלק השני של סי' י"א – שדן באפשרות לימוד הרפואה של כהן בשימוש של גופת נכרי, עי"ש.  העורך

23 ענין נתיחת מתים בכלל ונתיחה לצורך למוד אנטומיה בפרט – נידון בהרחבה רבה ע"י הפוסקים, וראה ביבליוגרפיה מפורטת ע"י ק. כהנא, תורה ומדע, ד', חוב' ב', תשל"ו, עמ' 112-92.  העורך

24 הדברים אינם מדוייקים מבחינה מדעית, שהרי מה שיש בתא הזרע הוא הכרומוזומים המהווים בסיס להתפתחות האדם, אך כמובן לא קיימת צורת אדם בתא  הזרע.

העורך

25 כוונת המחבר לאמצעי מניעה כאלו הגורמים להשחתת זרע כגון ספרמטוצידים וכיוצ"ב.  העורך

26 כוונת המחבר להפלה מלאכותית.  העורך

27 בענין הפלה מלאכותית עפ"י ההלכה ראה מאמרי בספר אסיא, עמ' 124-107 ובמקורות שצויינו שם.  העורך

28 דיון זה של המחבר אינו נוגע להפלה מלאכותית, שהרי מדובר במצב שלאחר הלידה – אלא דין זה שייך לנושא של אותנזיה (המתת חסד). וראה באריכות במאמרי באסיא יט, תשל"ח, עמ' 38-5.  העורך

29 המחבר כיוון לדברי ספר חסידים, סי' תתתר"ע : "לא יחבול ריחיים ורכב כי נפש הוא חובל – אחד בא לפני חכם, אמר לו, לאותו פלוני רופא הלויתי על ספר רפואות שלו, אמר לו נפש חבלת, כי ביום ובלילה הוא צריך לעיין בו וכשבאים החולים אליו, אומר איני יודע בלא ספרי…".  העורך

30 על מצות למוד הרפואה ראה במאמרי באסיא כ, תשל"ח, עמ' 12-4.  העורך

31 בענין מחבר ספר הרפואות – אם היה שלמה המלך כפי המובא כאן ובעוד מקורות, או שהיה זה מלאך שלימד את נח בתיבה, ראה בספרי הלכות רופאים ורפואה, עמ' ט' הערה 5.  העורך

32 בענין סיבת הגניזה של ספר הרפואות – ראה הערתי הנ"ל (המצויינת בהערה 31 לעיל).  העורך