תולדות אשפוז חולים

תולדות אישפוז חולים

ד”ר שמואל קוטק

השפעת הנצרות

בתי חולים ומנזרים

בתי חולים מוסלמיים

בתי חולים ממש

בתי חולים עצמאיים

בתי חולים יהודיים

לסיכום

במקורות היהדות אין לנו כמעט נתונים על בתי חולים, אבל יש לנו הרבה דברים חשובים ביותר על הטיפול בחולים. מצות ביקור חולים אין לה שיעור, וכל המבקר אצל חולה לוקח הימנו 1/60 ממחלתו.

במבט ראשון התפתחו בתי החולים אצל הנוצרים והמוסלמים, ורק אחר כך אצל היהודים. אמנם כל המגמה היתה מבוססת על המצוה המקראית “ואהבת לרעך כמוך” וגם על אזהרות והמצוות לעזור לגר, לאלמנה ולעני.

נראה לנו, שהיהודים החזיקו מעמד יותר זמן מתרבויות אחרות ללא בתי חולים, מפני שהמשפחה היתה אצלנו יותר מאוחדת ויעילה. רק כאשר התרבו העניים, כאשר המשפחות התפזרו, והתחילו לנדוד מעיר לעיר לצורך הפרנסה, הורגש הצורך לעזרה ע”י אישפוז. בתחילה טיפלו באנשים אלה חברי ה”חברא קדישא”. משם כנראה המונח “הקדש”. מובנה הראשון הוא: דבר קודש, שהוקדש לאוצר המקדש. מלה זו שמשה גם ככינוי לאוצר עצמו. כנראה אמרו בהתחלה “בית הקדש עניים”, כלומר, בית המוקדש לעניים ע”י הקהילה. ואולי הכינוי גם קשור למקור העניין הנידון בגמרא (פסחים קא ע”א) : “…ושמואל, למה לי לקדושי בבי כנישתא ? לאפוקי אורחים ידי חובתן, דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא”. מדובר כאן על החיוב לעשות קידוש בבית הכנסת, ומעירים שם תוספות : “והא אמרי (מגילה כח ע”א) : בתי כנסיות אין אוכלין בהן ואין שותין בהן… ויש לומר דלאו דוקא בבי כנישתא אלא חדרים שהיו סמוכים לבית הכנסת קרי בי כנישתא ומשם היו שומעים הקידוש…”. מכאן הקירבה בין מקום קידוש ובין איכסון עוברי אורח.

כך רואים אנו, שבתי החולים המפוארים של היום, ובית החולים “שערי צדק” החדש התופס מקום מכובד ביניהם, מבוססים על השתלשלות של מגמות שונות לסייע לחולים, ובסופו של דבר מגיעים אל אבינו אברהם, “אב המון גויים”, שהיה רץ לקראת האנשים ו”אשפז” אותם כל כך יפה…