אכילת בשר חזיר לחולה שחפת

אכילת בשר חזיר לחולה שחפת

ס”א – חולה שיש בו סכנה

ס”ב – רפואה ידועה

ס”ג – ריפוי בדבר אסור במקום שאפשר לעשות הרפואה בהיתר

המחבר מצטט את תשובות הרשב”א (ח”ג, סי’ רי”ד) ודברי הרמ”א (יו”ד סוסי’ קנ”ה) ומסכם : “מדברי שניהם למדנו, שדוקא במקרה שהשהיה להשגת הדבר המותר הוא זמן קצר, הוא שאין מרפאים בדבר האסור… אבל אם יצטרך לשהות זמן ארוך [מותר גם בדבר האסור]”. המחבר מתפלפל בסוגיות הקשורות לשבת, ליום הכפורים ולפסח “ולפי זה הדר דינא, שבמקום חולי מותר להתרפאות באיסור אע”פ שאפשר להתרפאות בהיתר”.

המחבר מביא משו”ת שמש צדקה, חיו”ד, סי’ כ”ח, שדן במפורש בשאלה זו בכמה דוגמאות ומסקנתו להתיר לחולה שאין בו סכנה רפואת איסור.

מסקנת המחבר : “לפיכך, בחולה שיש בו סכנה מרפאין בדבר אסור כל זמן שהחולה נמצא במצב סכנה בהול, או שאין רפואה של דבר המותר מצויה לפנינו. ואם הוא חולה שאין בו סכנה אין מתרפאין בדבר אסור אפילו שלא כדרך הנאתם אם אפשר להשיג רפואה כזו בדברים המותרים במשך זמן קצר”.

 

סכום התשובה : “א) מחלת השחפת… בכל זאת היא בכלל מחלה מסוכנת… ולכן מתרפאין בכל דברים שמרפאין, אפילו אם הם אסורים מן התורה ואפילו בדרך הנאתם. וזה בשני תנאים : 1) שרופא מומחה או מדע רפואי מצוה רפואה זאת, שהתאמתה בנסיון, ושחולה זה הוא נגוע במחלה זאת ; 2) שלא מצויה לפנינו רפואה אחרת דומה לה… לפיכך נראה לי ודאי, שאסור להתרפא באכילת בשר חזיר”.

 

(שו”ת משפטי עוזיאל, מהדו”ת, חיו”ד, ח”א, סי’ כ’)