הגישה היהודית הכללית למניעת הריון

ד"ר אברהם שטינברג

הגישה היהודית הכללית למניעת הריון*

הגדרת תכנון המשפחה לפי ההלכה

בעיות מוסריות בשימוש באמצעים למניעת הריון

 סיבות וצרכים למניעת הריון

הדמוגראפיה של היהודים

יסודות ההלכה הנוגעים לנושא מניעת ההריון

מצות פריה ורביה

 גדרי חיוב המצוה

נשים במצוות פריה ורביה

 השחתת זרע

מקור האיסור

חומרת האיסור

גדרי האיסור ותנאיו

החייבים באיסור זה

 

האיסור בעיקרו ובמהותו מתייחס לגבר. אכן, מצינו בפוסקים דיונים בשאלת חלות האיסור על אישים שונים כגון גוי 125 , סריס ועקר 126 .

 

השאלה הנוגעת יותר לדיוננו היא בדבר חלות האיסור על האשה. בעיה זו מתחלקת לשתים : א. האם יש איסור על האשה להשחית את "זרעה" ;

ב. האם יש איסור על האשה להשחית את זרע בעלה לאחר שהוחדר לנרתיקה ?

בשאלה הראשונה, היינו בחיוב האשה על השחתת זרעה, מצינו מחלוקת כבר בראשונים. המחלוקת תלויה בהגדרת היחס של איסור השחתת זרע למצוות פריה ורביה – מי שסובר ששנים אלו קשורים זה בזה, פוטר את האשה מהשחתת זרעה, כפי שהיא פטורה ממצוות פריה ורביה 127 , ומי שסובר שאין איסור השחתת זרע תלוי במצוות פריה ורביה, מחייב את האשה בהשחתת זרעה 128 .

 

ובענין הגדרת "זרע" האשה – מהו מבחינה ביולוגית? החזון-איש כתב, שנראה מדברי הראשונים שזרע האשה היינו דם נידה, שבא לפעמים ע"י חימוד 129 . ובמעדני יו"ט 130 אף הוא ביאר שזרע האשה הוא הדם שלה, כפי המבואר בגמרא 131 "אשה מזרעת אודם", וכתב : "ואם תאמר, לפי מה שכתבתי והוכחתי גם עליה עונש אם תוציא זרעה לבטלה, א"כ למה לא הוזכר טומאת קרי אצלה, זו אינה קשיא, זרעה אינו יוצא לחוץ והוי טומאת בית הסתרים . . . אך קצת קשה לי מנשים המסוללות בפ' הערל ס"ס ב, קאמר פריצותא בעלמא".

 

ובכלל קצת קשה פירוש זה – מה שייך השחתה בדם נידה, מהי פעולת ההשחתה, ומהו הנימוק לאיסור כזה ביחס לדם נידה, שבין כה וכה הולך לאיבוד ואין ממנו כל פוריות. ולכאורה, ניתן לומר על פי הידוע כיום בפיזיולוגיה של הרביה, כי "זרע האשה" הוא הביצית שלה. ברם, יש לציין כי הבצית תוארה לראשונה רק בשנת 1827 132 , ועוד יש לציין כי עדיין הבעיה במקומה עומדת – כיצד בפועל תיעשה פעולת השחתת הזרע ע"י האשה, אם מדובר בביצית המופרשת במחזור חדשי בתוך גופה אל האשה 133 ?

 

השאלה החשובה יותר מבחינה מעשית היא האם אסור לאשה להשחית את זרע בעלה לאחר התשמיש. לפתרון שאלה זו יש, כמובן, השלכות מעשיות ביחס לאמצעי מניעה שונים, הפועלים במנגנוני השחתת זרע הבעל לאחר  חדירתו לנרתיקה של האשה. גם בשאלה זו מצינו מחלוקת בין הפוסקים – יש סוברים שנשים אסורות להשחית זרע בעליהן, ויש הסוברים שאין האשה מצווה על השחתת זרע בעלה.

 

בסיכום שיטות הפוסקים בשאלה הכללית של מעמד האשה באיסור השחתת הזרע מצינו, אפוא, מיגוון דעות בין הפוסקים: "יש שסוברים דנשים אינן מוזהרות כלל על זה – לא על זרע עצמן ולא על זרע הבעל 134 ויש שמחמירים דמוזהרות על שניהם 135 , ויש שמחלקים ביניהם – מהם שהקילו בזרע עצמן והחמירו בזרע בעליהן 136 , ומהם הסוברים להיפך 137 , דזרע עצמן חמור מזרע הבעל 138 ".

בסיכום ניתן לומר שנושא השחתת הזרע הוא בעל חשיבות מירבית מבחינת ההלכה ביחס לנושא מניעת ההריון. אין כמעט תשובה אחת הדנה במניעת הריון, שלא תפתח בבירור איסור השחתת זרע והשלכות הבירור הזה על עמדת הפוסק בשאלה הנידונה.

 

מאמר זה בא לסכם את הגישה הבסיסית והעקרונית של ההלכה ומחשבת היהדות לבעיית מניעת ההריון ולשאלות ההלכתיות-מוסריות הנילוות לבעיה זו.

 

 

* מאמר זה הינו חלק מעבודה מקיפה בנושא זה שמבוצעת בעזרת קרן הזכרון (Conference Claims).

1 הרב ע. יעקובוביץ, הרופא העברי כו (1953), עמ' 172.

2 פוסקים ומחברים רבים טרחו להדגיש את ההיבטים המוסריים הכלליים – גם כאשר דנו באופן עקרוני בשאלה זו, וגם כאשר השיבו לאנשים פרטיים עם בעיות ספציפיות ואינדיבידואליות. ראה למשל : א. י. אונטרמן, שבט מיהודה, חלק א, שער א', פי"ט ; הרב מ. שטרנבוך, תורת המשפחה השלם, הוצאה רביעית, תשל"ב, פרק עשירי ; י. לוי, נועם יא, תשכ"ח ; שו"ת חלקת יעקב, ח"ג, סי' מ"ב ; הרב ב. שפירא, פארטראג טהרת המשפחה, קאונאס, תרצ"ו י הרב ז. צ. קליין, נחלת צבי, ח"א, חוב' ח', תרצ"א ; הרב י"צ הורויץ, בתוך ספר היובל לי. רוזנהיים, פרנקפורט ע"נ מיין, עמ' 110 ; ועוד.

3 הגר"מ פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, האה"ע, ח"א, סוסי' ס"ד.

4 מלכים ב', כ, א.

5 ברכות, י, א.

6 ביחס ללשון כבשי – פירש"י כאן סתרים דהקב"ה. וראה עוד ברש"י סוכה, מג, ב, ד"ה וכובשים ; רש"י חגיגה יג, א, ד"ה כבשונו ורש"י מכות, כג, ב, ד"ה ממתי. וביחס למאמר זה – ראה בטורי אבן, ר"ה, יז, ב ד"ה לך.

7 D.  Feldman , Birth Control in Jewish Law, 2nd ed., New York 1975, p 51.

8 פרקי דר"א, פכ"ב.

9 סוטה, יב, א.

10 בבא בתרא, ס, ב.

11 תוס', שם, ד"ה דין.

12 שו"ת ר"י קארו, סי' יד.

13 ערוה"ש, אה"ע, א, א.

14 וראה בערוה"ש, שם, שלילת חישובים ושיקולים שונים למיעוט ילודה עפ"י העקרון שבגמ' ברכות הנ"ל.

15 דברים ז, ז.

16 רמב"ם, אישות, טו, טז.

17 תענית יא, ממה שמסופר לגבי יוסף בבראשית מא, נ.

18 ירושלמי, תענית, א,ו (בסופו), על פי הפסוק באיוב, ל – "בחסר ובכפן גלמוד".

19 רמ"ח או"פ, ר"מ יב.

20 ראה בספרו של ד. פלדמן, עמ' 53.

21 תוס' תענית, יא, א ד"ה אסור. אכן האחרונים דחו שיטה זו – ראה בקרבן נתנאל על הרא"ש, שם, ובתו"ת עה"פ בראשית, פרק מא, אות ה.

22 ר"ן, תענית, שם.

23 דברי דוד, פר' מקץ.

24 וראה בהרחבה גדרי איסור תשמיש בשנות רעבון בב"י או"ח סי' תקע"ד ; בשע"ת או"ח סי' תקע"ד ס"ד ; בקו"ע על הירושלמי, שם ; בנו"כ לאו"ח, סי' ר"מ ס"ב ; וראה במהרש"א, תענית, שם, שסיכם דעות אחדות בנידון.

25 ראה סיכומים סטטיסטיים-דמוגראפיים שונים של היהודים :

I. Jakobovits, The Cost of Jewish Survival Judaica, Fall 1966,p. 427 ;

ibis., Population Explosion : The Jewish Attitude to Birth Control London 1969, p. .11

י. לוי, נועם ח, תשכ"ה, עמ' רל"ח ; הנ"ל, המעין, ו, תשכ"ו, עמ' 23.

26 דברים ז, יד.

27 בדברי  אברהם (בראשית טו, ב) – מה תתן לי ואנכי הולך ערירי.

28 כדברי רחל (בראשית ל, א) – הבה לי בנים, ואם אין – מתה אנכי.

29 נדרים סד, ב י בראשית רבה מ"ה.

30 תהלים קכח.

31 בתוך טבלה המובאת באנציקלופדיה העברית, כרך מילואים לכרכים א–טז, תשכ"ז, ערך ארץ-ישראל, האוכלוסיה (דמוגראפיה), עמ' 405.

32 מתוך אנציקלופדיה יודאיקה, כרך 9, עמ' 484 (הדפסה שלישית,  1974).

33 ראה דיאגרמה, שם, עמ' 482.

34 משנה עדויות, א, יג. הובאה בגיטין, מא, ב.

35 יבמות סג, ב.

36 תוס' שבת, ד, א, ד"ה וכי.

37 וראה עוד . בשו"ת נובי"ת, חאה"ע, סי' לה.

38 ראה מאמרי חז"ל ביבמות סא-סו.

39 שבת, לא, א.

40 פסחים, קיג, ב. וע"ש בתוס' שהכוונה שאין לו בנים בפשיעתו.

41 מגילה, כז, א.

42 ספר החינוך, מצוה א.

43 רמב"ם, ספר המצוות, עשה ריב.

44 רמב"ם, אשות, טו, טז.

45 בראשית א, כח. ולדעת החינוך, מ' א' -זוהי מצוה, אכן לדעת רש"י ורמב"ן עה"ת בראשית. ט, ז -המצוה נלמדת מנח ולאדם נאמרה רק כברכה, וראה עוד במהרש"א, סנהדרין נט, ב.

46 בראשית, ט, א. ונשנתה המצווה לנח (בראשית ט, ז) "ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה".

47 בראשית, לה, יא.

48 דברים, ה, כז.

49 סנהדרין, נט, ב.

50 ראה רש"י ורמב"ן עה"פ בראשית, ט, ז ; רש"י כתובות, ה, א , תוס' יבמות, ס"ה, ב, ד"ה ולא ; ובעיקר דברי המהרש"א סנהדרין, נט, ב, ד"ה והרי.

51 אברבנאל בראשית, א, כח.

52 כך משמע מפירושי הא"ע, הרד"ק, הרמב"ן ורבנו בחיי עה"פ הנ"ל. אמנם מדברי האברבנאל, שם, משמע שהברכה לא עולה על המצווה עצמה, עיי"ש בדבריו.

53 רמב"ם, עשה, רי"ב ; סמ"ג, עשין, מט ; סמ"ק סי' רפ"ד ; החינוך, מצוה א'.

54 יבמות, סג, א.

55 ערוך השולחן, אה"ע, א, יד, וכדברי התום' שהובאו ע"י הריטב"א, ביבמות, שם.

56 משנה יבמות, ו, ו.

57 תוספתא, יבמות, ח.

58 ראה שו"ע אה"ע, א, ה-ז, ובאוצה"פ שם.

59 ישעיה, מה, יח.

60 יבמות, סב, א. וראה בשו"ת מעיל צדקה, סי' לג ; העמק שאלה, שאילתא יח, אות ב.

61 ט"ז, אה"ע, א, סק"ו ; נתיבות לשבת, שם, סקי"ב ; פרי יצחק, סי' מא

62 כך משמע מנמוק"י, יבמות, פרק הבא על יבימתו, במשנה דשהתה י' שנים. וראה באוצה"פ, סי' א, אות ל.

63 יבמות, סב, א. וייתכן שהמגמה המובעת בהלכה זו נובעת כבר מעצם מצוות פריה ורביה, לפי הסברו של הרד"ק שהפריה היא ההולדה והרביה היא ההגדלה.

64 קהלת, י"א ו.

65 יבמות סב, ב ; אבות דרבי נתן, ג, 1.

66 ראה בבא בתרא צא, א.

67 רמב"ם, אישות, טו, טז.

68 רמב"ן, יבמות, סב, ב.

69 בעל המאור, יבמות, שם. וראה באריכות באוצה"פ, ס" א, אות נה – שיטת הראשונים והאחרונים כדעת הרמב"ן או בעל המאור, וכן ראה מאמרו של הרב א. אלינסון, נועם יט,  תשל"ז, עמ', רנו.

70  החיד"א ברכי יוסף, אה"ע, א, סוסק"ב.

71 המחלוקת היא בין התרומת הדשן, סי' רסג, לבין היש"ש, יבמות פו, סי' כז. וראה ברמ"א אה"ע, א, ח, ובאוצה"פ שם, אות נז.

72 תוס' בבא בתרא ס, ב, ד"ה דין הוא.

73 שו"ת מלמד להועיל, ח"ג, סי' יח ; שו"ת חלקת יעקב, ח"ב, ס" יא. וראה בספרו של פלדמן, עמ' 51-50 בנידון.

74 יבמות, פה, ב ; רמב"ם, אישות, טו, ב ; טושו"ע, אה"ע, א, יג.

75 יבמות, שם ; אוצה"פ, א, אות פג.

76 הר"ן, חידושים לקידושין, מא, א, ובשו"ת הר"ן, סי' לב. וראה באוצה"פ, א, אות פד, ובספרו של פלדמן, עמ' 56, הערה 61.

77 ערוה"ש, אה"ע, א, ד ; בית משה על אה"ע, סי' ה, ס"ב ; פני יהושע על תוס' גיטין מא, ב, ד"ה לא תוהו ; תורה תמימה, בראשית, פרק א, אות ס"ה ; טעמם הוא שלא תוהו קשור בפ"ו ולכן הפטור מהאחד פטור גם מהשני.

78 תוס' גיטין, מה, ב, ד"ה לא תוהו ; עצי ארזים, אה"ע, סי' ה, ס"ט ; שו"ת חת"ס, חאה"ע, סי' כ ; הפלאה, קידושין, מה, א ; ב"ש, אה"ע, סי' א סק"ב. מתוס' שבת, קי, ב, ד"ה ותניא משמע שנשים חייבות לפחות בגדר "לערב". וראה בשו"ת בית יצחק, חאה"ע, סי' צא, שהוכיח כי גם סוגיות הש"ס חלוקות בשאלה זו.

79 ראה שו"ת חת"ס, חאה"ע, סוסי' כ ; שו"ת ציץ אליעזר, ח"ו, סי' מב, פ"ד

80 מהסוגיא בסנהדרין, נט, ב, משמע שפטורים הנכרים, דאיתא התם : "והרי פריה ורביה שנאמרה לבני נח וכו' – לישראל נאמרה ולא לבני נח". ומאידך, מהסוגיא ביבמות, סב, א, משמע שחייבים הם, כי נאמר שם שעובדי כוכבים "בני פריה ורביה נינהו".

81 תוס' בסוגיות בסנהדרין ויבמות, שם – משמע דעתם כי אין הגוי מקיים מצוות פ"ו, ומאידך התוס' בחגיגה, ב, ב, ד"ה לא תוהו – משמע שחייבים הם, וכבר יישבו סתירה זו בדברי התוס' – במשל"מ, הל' מלכים, פ"י, ה"ז, ובערוך לנר, יבמות, שם ; בעל השאילתות, שאילתא קמה והמאירי יבמות, שם, מחיבים את הגוי במצוות פ"ו.

82 העמק שאלה ושאילת שלום, שאילתא קסה ; מהרש"א, חגיגה, ב, ב ; ערוה"ש, אה"ע, א, ה ; תו"ש, בראשית פרק א אות קסז ; בספרו של פלדמן עמ' 59-56.

83 ערוה"ש אה"ע, א, ה.

84 ראה במנ"ח, מ' א ; ואצה"פ, סי' א, אות א.

85 בדרך כלל משמשים שני המובנים הללו לאותו ענין, אך יש מי שהבדיל ביניהם, ראה שו"ת חינוך בית יצחק, חאה"ע,   סי'  ז.

86 שו"ת ציץ אליעזר, ח"ט, ס" נא, שער א, פ"א. אכן, הרוצה להעמיק ולהרחיב ידיעותיו בסוגיא זו ימצא מקורות רבים במקומות הבאים : אוצה"פ, סי' כג, סק"א – סק"ב ; אנציקלופדיה תלמודית, ע' השחתת זרע ; ספרו של פלדמן, פרק ט ; שו"ת ציץ אליעזר, שם.

87 מ"מ, איסורי ביאה, פכ"א ; קרית ספר להמבי"ט, שם ; מג"א, או"ח, סי' ג סקי"ד ובסמ"ג שם ; שו"ת חיים ושלום, ח"ב, סי' יח ; שו"ת מנחת יחיאל, ח"ב, סי' כב ; שו"ת מהר"ש אנגל, ח"ו, סי' יח ; סמ"ק, מ' רצ"ב ; ס' אור השנים, יום ד', מ' ל"ח, קי"ט ; שו"ת אחיעזר, ח"ג, סי, כד ; שו"ת בנין ציון, סי' קלז, ועוד.

88 שו"ת פני יהושע, חאה"ע, סי' מ"ד ; מטפחת ספרים להיעב"ץ, ח"א, ד' כ ; עזר מקודש, אה"ע, סי' כג ס"ב ; שו"ת שבט מנשה, סי' קב ; שו"ת משיבת נפש, סי' יח ; שו"ת היכל יצחק, ח"ב, סי' יז, ועוד. ובשו"ת תורת חסד, ח"ב, סי' מג כתב שהשאלה אם השחתת זרע הוא מדאורייתא או מדרבנן היא כבר מחלוקת הראשונים – להתוס' וסנהדרין, נט, ב, ד"ה והא האיסור הוא מן התורה, ולהרמב"ן בחידושיו לנידה, יג, א, משמע דהוא מדרבנן. וע"ע בשו"ת שרידי אש, ח"ג, סי' קכ"ז, ובאוצה"פ, סי' כג, סק"א, אות א – שדנו בשאלה זו באריכות.

89 עפ"י הברייתא בנידה, יג, ב.

89א אכן במרחשת, ח"ב, סי', ט, אותיות ב-ג – סבור בפירוש שאיסור זה נפרד ממצוות פ"ו.

90 דברים, כ, יט.

91 עפ"י ע"ז כ, ב.

92 ויקרא יח, ו ובא"ע, שם.

93 ישעיהו, מז, ה, עפ"י נידה, עב.

94 ראה מקורות אלו באנציקלופדיה תלמודית, ע' השחתת זרע ; אוצה"פ, א, סק"א-סק"ב ;

ספרו של פלדמן, עמ' 114-110 ; ובמקורות שבהערה 87 לעיל.

95 שו"ת צפנת פענח, סי' ל.

96 משנת אברהם על ספר חסידים, סי' תתשמ"ד, יע"ש ההבדל בין עצם האיסור לבין אביזרייהו.

96א שדי חמד, אספת דינים, סעיף לג.

97 שו"ת פנ"י, סי' מד ; ועיין עוד : שו"ת נחפה בכסף, ח"ב, סי' ג ; שו"ת דובב מישרים, ח"א, ס" כ ; שו"ת אמרי כהן, סי', מ ; חזון איש, סי' לו, אות ג ; שו"ת אגרות משה, סי' גו ; ועיין עוד באוצה"פ, סי' כג, סק"א, אות ז.

98 שו"ע, אה"ע, כג, א. המקור להתייחסות חמורה זו הוא מדברי הזוהר, פ' וישב ופ' ויחי.

99 פתח עינים להחיד"א, נידה, יג ; ספר הפרדס, דרוש לחשבון המצוות, די"ב, ע"ב. ועי' באוצה"פ, כג, סק"ב.

100 בס' חסידים, סי' קע"ו – במקרה שאדם מתיירא שלא יכשל באשת איש או באשתו נידה, טוב לו להוציא זרע לבטלה. משמע מדבריו שאין איסור השחתת זרע חמור מכל העברות. והסכימו להלכה זו בח"מ וב"ש, אה"ע, סי' כג ס"א. ועי' באוצה"פ, כג, סק"ב – שהביא דיונים של אחרונים על חידושו זה של הס' חסידים. וע"ע בשו"ת עזרת כהן, סי' לה, שיישב הס"ח הנ"ל בשו"ט ומשום מה לא הובא באוצה"פ, שם. ובשו"ת מהרש"ם, ח"ה סי' נח ג"כ הוכיח שהניסוח בשו"ע הוא לאו דוקא.

101 של"ה, שער האותיות, אות ק.

102 שו"ת בית יעקב, סי' קכב.

103 שו"ת מהרש"ם, ח"א, סי' נח.

104 כן כתב בשו"ת מהרש"ם, מפתחות לח"ג, סי' רמח, עפ"י רש"י, יחזקאל, כג, לז.

105 ראה אוצה"פ, כב, סק"ב, בהערה.

106 אנציקלופדיה תלמודית, ע' השחתת זרע.

107 תוס' הרא"ש, יבמות, יב, ב. וראה עוד בשו"ת מחנה חיים, סי' נג, וחזו"א, אה"ע, סי' לו, סק"ב-סק"ג – שהבדילו בין הוצאת הזרע מהגוף שלא כדרך כל הארץ – שאסור, לבין הריסתו לאחר שיצא כהוגן – שאינו בגדר השחתת זרע. וע"ע בשו"ת תורת חסד, ח"ב, סי' מד, אות כב.

108 מרחשת, ח"כ, סי' ט, אותיות ב-ג.

109 ראה מקורות לדיון בבעיה מבחינה זו במאמרי בספר אסיא, עמ' 130 ובמקורות שצויינו שם, ובספרו של פלדמן, עמ' 128, הע' 126.

110 ראה מקורות לדיון בבעיה מבחינה זו באוצה"פ, סי' ה, סקכ"ד, וסי' כג, סק"א, אות י.

111 100-116 .pp ,1960 ,Boston ,Medicine and Morals ,Fletcher ,J.

112 ראה סיכום מחלוקת ר"ת והרמב"ן ואחרונים שדנו בכך באוצה"פ, סי' כג, סק"א, אות ב.

113 רמ"א, אה"ע, כה, ב.

114 וראה דעות הפוסקים בנידון באוצה"פ, שם, סק"י.

115 כך פסק בשו"ת הרא"ש, כלל לג, סי' ג, ובשו"ת הרדב"ז, ח"ג, סי' תקצ"ו – אלא שבמקום הדוגמא רחם אטום, נקט הרדב"ז דוגמא של שימוש במוך למצב שלעולם זורה החוצה.

116 שו"ת מלמד להועיל, ח"ג, סי' יז ושו"ת עזרת כהן, סי' לג. וראה בשו"ת אגרות משה, חאה"ע, ח"א סי' ג שפסק אף הוא להתיר שימוש בניטל רחמה של האשה. אלא שבתוך תשובתו הוא מחלק בין מוך שמחוץ לגופה לבין ניטל רחמה – וכבר קדמו בכך הרב קוק, שם, וכן מחלק בין אוטם ברחם ששם בהכרח זורה החוצה לבין ניטל רחמה – וכבר קדמו בכך המלמד להועיל, שם. וראה עוד בדין אוטם ברחם באוצה"פ, כג, סקי"ז, אותיות א-ג ובדין ניטל הרחם באוצה"פ, שם, סקי"ח, אות ב – שהובאו דעות של פוסקים רבים בשאלות אלו.

117 הובא בספרו של פלדמן, עמ' 65 (ובהע' 39).

אכן יש לציין שגם בין הפוסקים יש שהחמירו בנישואין עם קטנה ואיילונית – מקורו בשיטת הרמב"ם, איסורי ביאה, כא, יח וכ"ו, ויש שפירשו את האיסור הזה משום השחתת זרע. אכן רוב הפוסקים פירשו את טעמו של הרמב"ם רק משום ביטול מצוות פריה ורביה, בעוד שאיסור השחתת זרע לא שייך במצבים אלו, ויש שכתבו שכל איסור נישואי קטנה הוא חומרא בעלמא – וראה בהרחבה דעות אלו באוצה"פ, כג, סק"ד ובאנציקלופדיה תלמודית, ע' השחתת זרע.

118 שו"ת עזרת כהן, סי, לז ; שו"ת מטה לוי, ח"ב, חיו"ד, סי' לא.

119 כל מבואר ביבמות, עו, א גבי בדיקה להכשיר בקהל. גדר זה של גרם השחתה ביאר הרב קוק. בעזרת כהן, שם.

120 שו"ת משיב דבר, ח"ב, סי' פח.

121 שו"ת מהרש"ם, ח"א, סי' נח.

122 שו"ת עזרת כהן, סי' לה.

123 ומוסיף עוד שגם שלא בשעת עונתה יש בכך מצווה – עפ"י דברי רבא בפסחים, עב, ובפירש"י שם.

124 ראה בספרו של פלדמן, עמ' 77 והערות 108—103, שציין מקורות נוספים.

125 סיכום דעות הפוסקים באוצה"פ, כג, סק"א, אות ה, ואנציקלופדיה תלמודית, ע' השחתת זרע, אות ד.

126 אוצה"פ, שם, אות ג ; אנציקלופדיה תלמודית, שם.

127 ר"ת בתוס' יבמות, יב, ב, ד"ה שלש.

128 רמב"ן, ריטב"א ורא"ש בשטמ"ק, כתובות, לט, א. וכן כתב הרמב"ן בחידושיו לנידה, יג, א – וראה בפתח עינים לנידה, שם, מה שהיקשה על שיטת הרמב"ן. וראה עוד בשאלה זו באנציקלופדיה תלמודית, שם, אות ד ; שו"ת שרידי אש, כרך ג ח"ב, סי' קכז ; הגאון מטשעבין בקובץ תורת ארץ ישראל, שנה יח, ס' כא, תש"ז.

129 חזו"א, הל' אישות, סי' לו, אות ג. ומוכיח מדברי הרמב"ם, אסורי ביאה, ה, ד, ורמב"ן, ר"פ תזריע.

130 מעדני יו"ט, על הרא"ש, נידה, פב, אות ב.

131 נידה לא, א.

132 ע"י Baer von Ernest Carl ראה בספר : Introduction ,Gerrison -H .F

390. .p ,1914 Philadelphia ,Medicine of History the to

133 וראה בהרחבה על מהות זרע האשה ועל הבעיה של השחתת זרעה מבחינה מציאותית בספרו של פלדמן, עמ' 128-123 ועמ' 143-132.

134 שיטת ר"ת, הובאה בתוס' יבמות, יב, ב, ד"ה שלש, וברשב"א, נידה, יג, א, וכפי שביארו בשו"ת תורת חסד, סי' מג, אות יט, ושו"ת מחנה חיים, ח"א סי' קג.

135 שיטת הרמב"ן, נידה, יג, א, וברשב"א, שם, ובעיקר משיטת הרמב"ן בכתובות, לט, וכפי שביארו בשו"ת תורת חסד, שם, אות ב, ופתח עינים להחיד"א, בנידה, שם. וכן שיטת הר"י, בתוס' כתובות, לט, א, ד"ה שלש. וכן שיטת רש"י לפי מה שהבינו התוס' ביבמות ובכתובות, שם.

136 שיטת רש"י אליבא דהרא"ש והריטב"א בשטמ"ק לכתובות, שם, ואליבא דפני משה, בסק"ב. וכן שיטת הריב"ש בשטמ"ק לכתובות, עב, א, ושיטת הרדב"ז, ח"ג, סי' תקצו. וע"ע באבני נזר, סי, עט, אות ט, וראה גם בשו"ת רע"א, סי' עב.

137 שיטת הרשב"א אליבא דתורת חסד, סי' מג, אות יט ; וע"ע במעדני יו"ט, רפ"ב דנידה, אות ב, בנשים המסוללות זו בזו. וראה עוד בשו"ת שרידי אש, ח"ג, סי' יד.

138 כן כתב באוצה"פ, כג, סק"א, אות ד.