בנידון הקדמת קריאת שם היילוד החולה

הרב מרדכי הלפרין

הקדמת קריאת שם היילוד אשר מילתו מתעכבת עקב מחלה

פרק א – מבוא

פרק ב – הבסיס ההלכתי להצמדת קריאת שם היילוד לזמן הברית

פרק ג – תוקפו ההלכתי של מנהג הצמדת השם לברית, ומתי ניתן להדחות

פרק ד – פסיכולוגיה התפתחותית של התינוק בהיבט הלכתי

פרק ה – איסור הפסק בין ברכת בפה"ג לטעימת היין

 

אם הוקדמה קריאת השם למילה מאוחרת כדעת החימודי דניאל, או כורת הברית וכמבואר לעיל בפרק ד, אזי ראוי להקפיד שהמברך ברכת בורא פרי הגפן יטעם מכוס הברכה מיד אחרי ברכת כורת הברית, ולפני או"א קיים את הילד הזה 31 . שכן גם במילה בזמנה קיימה מחלוקת הפוסקים 32 אם אין ברכת או"א מהווה הפסק בין בפה"ג לטעימה. וכאשר קריאת השם קדמה לברית וברכת או"א איננה נועדת לקריאת השם כלל, אזי התפילה עם קריאת השם קרובים יותר להוות הפסק, ולכן צריך המברך בפה"ג לטעום קודם שימשיך בתפילת או"א.

 

 

לכבוד העורך

שלו' וברכה

 

שמחתי לראות את מאמרו של הרב מרדכי הלפרין בחוברת אסיא ל"ג [תמוז תשמ"ב], העוסק בין היתר במקורות למנהג קריאת שם היילוד בזמן הברית. במאמר הובא מקור מפורש אחד מתקופת הראשונים, והוא ב"זכרון ברית לראשונים" לר' יעקב הגוזר ובנו ר' גרשום הגוזר שחיו בוורמיישא במאה העשירית לאלף החמישי. ברצוני להוסיף עוד שני מקורות מפורשים השייכים בערך לאותה תקופה.

א. ר' יהודה בר יקר, רבו של הרמב"ן (נולד בדרום צרפת ועבר לברצלונה) אומר בספרו "פרוש התפילות והברכות" בפרק על ברכות המילה (ירושלים שכ"ט. חלק ב. עמוד סז) "ואומר מיד שאמר קיים את הילד הזה לאביו ולאמו, ויקרא שמו בישראל. ר"ל שלא רצה לקרוא לו שם עד עכשיו שנימול ונעשה ישראל, כדי שיהא שמו קיים ". ובהמשך דבריו מביא שני טעמים לכך, האחד: שם שניתן לאדם יהודי, דהיינו אחר שנימול, נשאר קיים כמו שמצאנו ששמו הראשון של יעקב לא נעקר ואילו שמותיהם הראשונים של אברהם ושרה נעקרו. והטעם השני הוא שנתינת השם בזמן תפילת "קיים את הילד" היא בקשה שהשם יהיה בהסכמתו של הקב"ה ולכן לא יהיה צריך לשינוי, כמו שמצאנו אצל יצחק שהקב"ה נתן לו את שמו ולכן לא נשתנה שמו, בניגוד לאברהם ויעקב.

 

ב. מקור נוסף נמצא בסידור ר' שלמה מגרמייזא. פרק קיט (ירושלים תשל"ב. עמוד רפז). יש לציין שבמבוא לספר (בעמ' 22) מעיר הרב משה הרשלר שפרק זה נכתב בתקופה קצת יותר מאוחרת וכנראה שייך לבעל הרוקח. כדאי לשים לב לכך שבעל הרוקח ור' יעקב הגוזר חיו שניהם בוורמיישא במאה העשירית לאלף החמישי. וז"ל : "או"א קיים את הילד הזה לאביו ולאמו שיחיה ויקרא שמו בישראל פלוני בר פלוני, ולמה אין קוראין שם לנער כי אם ביום המילה, לפי שלא נקרא אברהם אלא אברהם כי אם בשעת מילתו וכו' ".

 

שני מקורות אלה הם מקורות מפורשים. נוסף לכך קיימות עדויות פחות מפורשות, כגון הנוסח "ויקרא שמו בישראל". שהובא במאמר הנ"ל בשם מחזור ויטרי ועוד. גם כאן אפשר להוסיף לרשימה.

 

שתי תפילות לשלומו של התינוק הוזכרו בדברי הראשונים. האחת בעברית : "או"א קיים את הילד הזה" וכו' והשנית בארמית "תשתלח אסותא דחיי ודרחמי מן קדם מרי דבשמיא לרביא הדין" וכו'. כאמור, יש בחלק מן הנוסחאות גם קריאת שם באחת מן התפילות, והנה כמה מהם :

 

הספר הקדום ביותר בו ראיתי את התפילה העברית הוא מדרש שכל טוב שנתחבר באיטליה בשנת ד"א תתצ"ט על ידי רבנו מנחם בר' שלמה, ונזכרת בה קריאת השם (בפרשת לך לך. ברלין תר"ס, עמ' 19 ) : "או"א קיים את הילד וכו' ויקרא שמו בישראל פב"פ". לאחר מכן נמצאת שם גם התפילה בארמית, ללא הזכרת שם התינוק.

 

בסדר רב עמרם גאון, סדר המילה. נמצאת רק התפילה הארמית (הוצ' גולדשמידט, ירושלים תשל"ב, עמ' קעט), ויש בה קריאת שם לתינוק: "תשתלח אסותא וכו' ויתקרי שמיה פלוני בישראל".

 

בסדור רב סעדיה גאון (ירושלים תשא, עמ' צט) נמצאת לאחר ברכת כורת הברית כותרת: "אחר כך מתפלל בעדו וקורא לו שם בתפילה", ואחריה התפילה הארמית בנוסח הבא : "תשתלח אסותא וכו' לאסאה לפלוני בר פלוני" וכו'. העיר על כך המו"ל (שמחה אסף) שאולי כוונת הכותרת היא לתפילה העברית (שלא מוזכרת בפירוש בסידור), אך יתכן גם שהכוונה היא לתפילה בארמית.

 

עוד רמז לקריאת השם בזמן המילה נמצא בפרקי דר' אליעזר פרק מ"ח, וז"ל : "ר' נתנאל אומר ראו אבותיו של משה תארו של משה כמלאך אלוקים, מלו אותו לח' ימים וקראו שמו יקותיאל".

 

בכבוד רב ובברכה

הרב אלימלך לנגה

 

 

לכבוד העורך –

על דבר נתינת שם לילוד לפני הברית, ברצוני להוסיף מספר עובדות של מעשה רב.

שוחחתי עם אברך מבני ברק * והוא סיפר לי כי נולד לו לפני מספר שנים בן חולה רח"ל ונכנס להרה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, המשגיח דישיבת פוניבז' וביקש ממנו שיתפלל על בנו. הרב שאל מיד מה שמו, וכשנענה שעוד לא נתנו לילד שם היות ומדובר לפני הברית, אמר מיד "והרי אין על מי להתפלל !" לשאלת האברך מה עליו לעשות אמר לו הרב המשגיח זצ"ל שיסע לאדמו"ר מאוזרוב בתל אביב, ויאמר לו כי יש לו בן חולה שעדיין לא נתנו לו שם.

נכנס אותו אברך לאדמו"ר מאוזרוב זצ"ל וסיפר לו אודות בנו. האדמו"ר דרש שינתן שם לילד, ומיד עשה "מי שברך" ונתן לו שם.

חזר האברך אל הרב המשגיח זצ"ל, והלה אמר לו : "עכשיו יש על מי להתפלל ולבקש, כי הרי יש לנו שם", וברכו : "הקב"ה יעזור והילד פב"פ יבריא". וב"ה הבן הבריא.

 

על מקרה מיוחד שמעתי ממש בימים האחרונים. לאברך אחר מבני ברק * נולד בן חולה מאד ר"ל בעת שהותו בארה"ב (לפני חודשיים), והברית נדחתה, פנה האברך לגר"מ פיינשטיין שליט"א אשר פסק לקרוא לו שם מייד ולא להמתין עד לברית.

 

עם שובו לארץ ישראל שאל בענין זה גם את הגרא"מ שך שליט"א ראש ישיבת פוניבז' ואת הגר"י קניבסקי שליט"א (בעל הקהילות יעקב).

 

הרב שך קבע שיש לקרוא שם לילוד החולה קודם הברית אלא אם כן מצבו של התינוק אנוש. לעומת זאת דעת הגר"י קניבסקי שליט"א היתה להמנע מקריאת השם עד לברית.

 

על מקרה נוסף שמעתי בהיותי השנה לאחר חג הפסח באירופה. נמסר לי כי לפני כמה שנים היה מקרה של ילד שנולד חולה ונסע אבי הבן לאדמו"ר מסטמאר זצ"ל, וזה אמר לו כי צריך לתת שם לילד ורק אח"כ לבוא לבקש ברכה, כי הרי כעת אין על מי לבקש.

 

בהיותי בן למוהל ידוע לי על מקרים דומים נוספים בהם נתנו שם לפני הברית, וכולם בהתיעצות עם גדולי תורה ופוסקים.

 

בתפילה כי רופא החולים ירפא לכל חולי עמו ישראל, ובברכת התורה,

 

הרב חיים מילר

פתח תקוה

 

1 בעמ'  234-235.

2   מנהל מחלקת הפגים, המרכז הרפואי שערי צדק.

3 עמ' 234 שם.

4 עמ' 235 שם.

5 ללא בדיקה נסיונית מבוקרת כמקובל היום בדרך כלל בעולם המדע (בניגוד למצב שהיה קיים בעבר) קיימת הסתייגות אצל הפוסקים מהסתמכות מוחלטת על חוות דעתם של חכמי הטבע. לדוגמא ראה שו"ת הריב"ש סי' תמ"ז וז"ל שם : "…כי לא מפי הטבע והרפואה אנו חיים, ואנחנו על חכמינו נסמוך …לא נאמין אל חכמי היונים והישמעלים שלא דברו רק מסברתם ועל פי איזה נסיון מבלי שישגיחו על כמה ספקות יפלו בנסיון ההוא כמו שהיו עושין חכמינו ז"ל כמוזכר בפרק המפלת…" עכ"ל. ולכן ללא קיום תנאי זה יש פיחות בתוקף ההלכתי של אומדן רפואי לא מבוקר, והמסקנה ההלכתית עלולה להשתנות. ראה מנחת יצחק (לגרי"י וייס שליט"א), חלק א' סימן קכ"ה אות ו' וסימן קכ"ז אות ב', ובספרי הפוסקים המובאים שם. לעומת זאת כאשר הנסיון נעשה בצורה מבוקרת עם השגחה מלאה "שלא יפלו כמה ספקות" מבואר במקומות רבים שהמסקנות הנובעות מניסוי זה מוסכמות הם, כדוגמת ביטויו של הרמב"ן על התורה, בראשית ט' י"ב, "ואנחנו בעל כרחנו נאמין לדברי היוונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדה, כי בכלי מים לפני השמש נראה כמראה הקשת" עכ"ל, ועיין בראב"ע שם.

6 ראה שבת סג. "…א"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו. אמר רב כהנא, כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה הש"ס ולא הוי ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא". ע"כ.

7 בראשית כ"א, ג-ד.

8 ראה פסחים דף ו : ובחד עניינא יש מוקדם ומאוחר בתורה. אמנם עיין בביאור הרד"ל פרדר"א פכ"ט אות מ"ד, ואכמ"ל. ועיין עוד באוצר השמות לא ח. ראזנבערג, כרך תשיעי תרפ"ג, בערך "שם", דוגמאות רבות מתקופת המקרא, שהשם ניתן לילוד מיד אחרי הלידה.

9 בראשית י"ז י"ט.

10 ראה בספר ב"א בשם ספר חסד לאברהם מעין ב' נהר נ"ב – הובאו דבריהם בספר הברית (לגרמ"ב פירוטינסקי, ניו יורק תשל"ח) סי' רס"ה בליקוטי הלכות ס"ק נ"א.

11 זוכר הברית סימן א', וכן הוא בכל הסידורים. וראה הערה 17 לקמן.

12 קלז :

13 פרק שלישי הלכות א-ג.

14 וכן הנוסח באבודרהם, וראה להלן.

15 וראה פרק ה' לקמן.

16 הלכות ברכות, שער תשיעי.

17 שעיקר מקורו במחזור ויטרי, בספר הרוקח, ועוד. הובא בספר הברית, שם, ס"ק מ"ז.

18 סי' תתש"מ, הובא בספר הברית שם, ס"ק נ"א. 19 עמ' 94. הובא בספר הברית שם.

20 מעיין ב' נהר נ"ב, הובאו דבריו בספר זוכר הברית סימן כ"ד, אות י"ז, ובספר הברית שם.

20א מאת הרב אברהם אליעזר הירשאוויץ, הוצאה רביעית, נדפס מחדש בארה"ק תש"ל, סי' מ"א סעיף ז'.

20ב ומקורו כנראה באוצר השמות לא. ח. ראזנבערג, כרך תשיעי תרפ"ג, בערך "שם". תודתי נתונה לר' פנחס ליבזון שאיתר את מקור הדברים ב"אוצר השמות".

וראה עוד מקורות במכתבו של הרב א. אלימלך לנגה. להלן עמ' 243-244.

21 מתוך ספר הברית, בהקדמה (דברים אחדים מהמלקט – עמ' 9 שם).

22 חלק י"ד סי' ק"א אות ב' במאמר מוסגר.

23 הובא במילואים לספר זכב"ל, ובספר זוכר הברית שם, פרק כ"ד, אות כ', ובספר הברית שם, סוף ס"ק נ"א.

24 הובא בספר זוכר הברית שם, ספר הברית שם.

25 . הובא ללא מקור או נימוק בספר הברית שם, ובספר פדיון נפש (הובא בזוכר הברית שם) כתב : "שאם הוא בכור שא"א למולו בזמנו, יקרא לו שם בשעת הפדיון שאז נעשה חפץ של מצוה".

26 לדוגמא : שבת קכ"ח : לענין הדלקת הנר ליולדת עיוורת, הובא בשו"ע סי' ש"ל סעיף א ; רמב"ם פי"א מהלכות עבודה זרה, הלכה י"א לענין לחש על המכה ; שמירת שבת כהלכתה (תשל"ט) פרק ל"ב סי' כ"ה כ"ו ובהערות פ"ב פ"ג שם, ועוד.

27 דף ע"ח :

28 ראה שבת דף קמ"ו. בגמרא : משחא – רב אסר ושמואל שרי, וברש"י ד"ה משחא – שמן עב.

29 לדעת ר' יונה בשערי תשובה, שער שלישי סי' פ"ב האיסור בהשחתת ממון הוא איסור תורה. וכן דעת הרמב"ם בספר המצוות ל"ת נ"ז. אמנם בהלכות מלכים פ"ו ה"י כתב הרמב"ם על השחתת ממון שלוקין עליה מכת מרדות מדבריהם. משמע שאין בה איסור תורה.

30 ראה מקואות פרק ב' משנה ח' בתפארת ישראל בועז אות (ז).

31 שמעתי באביב תשמ"ב מהגרש"ז אויערבך שליט"א, ועיין לעיל פרק ב' סוף סעיף 3.

32 הובאו דבריהם בטור יו"ד סי' רס"ה. [והעתקתי משם לשונו של בעל העיטור, בפרק ב' סעיף 3], וראה גם בטור או"ח סוף סי' קפ"ט. ובזוכר הברית סי' כ"ג אות ז' איתא שהגרע"א נהג לטעום מן הכוס תיכף אחר סיום ברכת אשר קידש, וכן נוהג גם הגר"מ פיינשטיין שליט"א כמבואר בספרו אגרות משה או"ח חלק רביעי סימן ק' ושמעתי מהגרש"ז אויערבך שליט"א שכן נהג גם הגראי"ה קוק. ועיין עוד בספר הברית שם במקור וביאור הלכה ס"ק ב' ובליקוטי הלכות ס"ק נ"ו ואכמ"ל.

* שמו שמור במערכת.