השתלת איברים מן החי ומן המת בהלכה
הרב חיים דוד הלוי
השתלת אברים מן החי ומן המת בהלכה *
השתלת אברים מן החי
ניתוח בהלכה
אם מותר לאדם בריא לתרום אחת מכליותיו
הוצאת אבר מהמת לצורך השתלתו בחולה
בראשונה נבהיר שתי נקודות, הבהר היטב. א) שהמדובר הוא בהוצאת אבר ממת ממש, ולא ממי שמת מות קליני, היינו כאשר עדיין יש ספק כל שהוא שעדיין לא מת לגמרי, וקביעת המות הוא נושא גדול וארוך בהלכה ואכמ"ל. ב) שאין מדובר כל עיקר על הוצאת לב לשם השתלתו בחולה, כי לענ"ד כבר הוכח מעל ומעבר לכל ספק שלבו של אדם מת ממש, אינו מועיל יותר להשתלה בגוף אחר, ויש צורך להוציאו בעודנו פועם, אחרי שהאדם מת מות קליני בלבד, ודבר זה לא הותר בהלכה מעולם.
והנה כבר דנתי בספר "עשה רך רב" (חלק ב' סימן נ"ו) בדין "הוצאת קרנית מעינו של מת להחזרת מאור עיניו של חולה", וזאת לשאלתם של רופאים במחלקת העינים של בי"ח גדול בעירנו. ועל פי כל האמור שם, הריני מקצר ועולה במסגרת הרצאה זאת.
תחלה נבהיר שכל האיסור ההלכתי הקיים בניתוחי מתים בכללו, אינו שייך כאן. כי שם מדובר בניתוח המת לשם לימוד, וזה נאסר אם לא לצורך גדול וחשוב וכפי שמבואר הכל בספרי גדולי הפוסקים ואין כאן מקומו. ובטעמי האיסור נאמרו שלשה נימוקים. א) בזיון המת. ב) ביטול מצות קבורה. ג) איסור הנאה מהמת. ובמקרה של ניתוח המת לשם הוצאת אבר מאבריו לשם השתלתו באדם חולה, אין נימוקים אלה תופסים, ונפרש בקצרה אחד לאחד.
א) בזיון המת. יסוד הדברים באמונה שבתוך גוף אדם שוכנת נשמה אלקית, כאמור "ויצר ה' אלקים את האדם ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב'). ובשעה שנשמה זאת נפרדת מהגוף, ממשיכה היא בקיום עצמאי, ורואה היא את הגוף בהתפוררותו וניוולו, וקשה לה הדבר מאד, כי הלא גוף זה היה לה למשכן שנים רבות. מקורות רבים בדברי רבותינו בהקשר לזה (עיין מסכת שבת קנ"ב:) ומבוסס על הפסוק באיוב: "אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל" (איוב י"ד). כלומר, שהנפש מתאבלת על כאב בשרו וגופו (וכבר כתבנו בזה באורך בכמה מקומות בספרנו "מקור חיים השלם" בחלק החמישי בשער החמישי). ומכאן כל הזהירות והכבוד שאנו נוהגים במת, לא גוף המת שאינו חש ואינו מרגיש מאומה זקוק לאותו כבוד, אלא אותה נפש עילאית המביטה אל הגוף ממרומי שמים, ועשויה להצטער על ניוולו.
ומכאן שאין שום ניוול ובזיון באותו ניתוח הנעשה בעינו של המת, ובהוצאת הקרנית ממנה, לצורך החזרת מאור עיניו של אדם אחר, או בהוצאת הכליות והשתלתן בגוף אדם חולה, שהלא אין ספק שהניתוח נעשה בכל הכבוד הראוי.
זאת ועוד, כשם שכל אדם בחייו שמח ומאושר להביא תועלת לזולת, אין ספק, שנפשו אחרי מותו מאושרת עוד יותר לעזור לזולת, וביחוד כשמדובר בהחזרת הבריאות לאדם חולה וסובל, ולכן אין לראות בשום פנים בניתוח זה שאחרי המות שום ביזוי למת.
ב) ביטול מצות קבורה, אינו תופס במקרה זה, שכן עיקר האיסור חל על גוף מת, או על אותם איברים שנעקרו מגוף המת ונותרו ללא קבורה, אבל קרנית זאת המושתלת בעינו של אדם חי, הרי שאין היא מתה ולא חל עליה דין קבורה מעיקרה.
ג) נותר לנו חשש איסור משום הנאה מהמת. והנה בתשובתם הנ"ל שעסקה בקרנית העין הסתמכנו על דעת פוסקים רבים הסוברים שעור המת לא נאסר בהנאה, וסוברים כמו"כ שקרנית העין דינה כדין עור משום שאין היא מכילה כלי דם, ופשוט שלגבי כליות או איברים פנימיים אחרים אין זה תופס.
ולכן נראה לענ"ד שיש להסתמך בנדון דידן על דעת אותם פוסקים הסוברים שהשתלת איברים של מת בחי נקראת הנאה שלא כדרך הנאתן, ותורה לא אסרה הנאה מן המת אלא כדרך הנאתו. וכדאי וראוי להכנס להיתרים דחוקים לשם הבאת מזור ומרפא לחולים הסובלים וזקוקים ביותר לאברים אלו.
זאת ועוד, ראוי להסתמך על דעת אחד מגדולי הרבנים שעסק בהיתר זה, וסובר הוא שאין איסור הנאה מן המת אלא דוקא כשנהנה מן האבר המת שהוא במצב של מיתה, אבל קרנית של עין כאשר הושתלה בגוף החולה הרי שחזרה לתחיה, ואין כאן יותר הנאה מן המת כי חי הוא וכו'. מעתה, הוא הדין לכליה מן המת המושתלת באדם חי, שאין בה יותר איסור משום הנאה מן המת. ואף שיש לי לפקפק בסברא זאת, כיון שעוד רבנים מגדולי דורנו נטו לסמוך על סברא זאת ולפחות בדרך צירוף, הריני כובש דעתי ומסכים גם אני לצרף סברא זאת להקל, ובלבד שנוכל בזה להקל סבלם של חולים ולהביא להם מזור ומרפא.
***
הדרך ההלכתית המחוורת ביותר להיתר ניתוח זה, היא ע"י תרומה מחיים, וכאשר אדם תורם אבר מאבריו בחייו למטרה זאת, הרי שהדבר מותר ללא שום ספק.
***
בסיום דברי הנני פונה אליכם, רופאים נכבדים, שההשגחה העליונה הפקידה בידכם חיי אדם, ואין לנו שום ספק שאתם ממלאים תפקידכם זה באמונה רבה. אך בדבר אחד אתם נכשלים ביותר, כוונתי לאותם רופאים העוסקים בניתוחי מתים. ידוע לנו ממקורות מוסמכים ביותר, שהזלזול בגופות המתים ובאברים המוצאים מהם, הוא חמור ביותר וכו' ,וכו', והנני מקצר מפני הכבוד. וקשה לי להאמין שהיתר מוחלט לניתוח מת להוצאת אברים ממנו להשתלה בגופו של חולה תיעשה בכל הכבוד הראוי ממש כניתוח של אדם חי, וזה הוא למעשה אחד היסודות הבסיסיים לכל ההיתר.
ולכן, אף שכל דברי בפניכם הם הלכה ולא למעשה, כמוצהר בפתיחת דברינו, אעפי"כ הריני חוזר ומתנה שאף היתר להלכה זה ולא למעשה, מותנה הוא בפיקוח מלא בשעת הניתוח.
ואגב, במדה ויהיה פיקוח מוסמך של רב בית-החולים על כל ניתוחי המתים כדי שיבוצעו בהתאם להלכה, ייקל על פוסקי ההלכה בדורנו לאפשר לכם לעסוק בניתוחי מתים על פי ההלכה.
ובכך יעלה בידי כולנו להוסיף דעת בחכמת הרפואה, ולהביא בכך מזור ומרפא לכל הזקוקים לרפואה.
וה' רופא כל בשר ישלח דברו הטוב וירפאם.
* הרצאה בפני רופאי בית-החולים "אסף הרופא".