ההנקה במקורות היהדות – היסטוריה והלכה
ד"ר שמואל קוטק
ההנקה במקורות היהדות – היסטוריה והלכה
ההנקה (כללים)
חשיבות הנקה
חלב-אם : מקורו וטיבו
ביצוע ההנקה
צניעות בהנקה
גמילה מוקדמת מסוכנת
תפילות למניקות
מעמד האשה המינקת במשפחה
כמה זמן היו הנשים מניקות את ילדיהן בתקופת התלמוד ?
השפעת הריון חדש על היניקה
זכות האשה להחליט אם היא רוצה להניק
מעמד המינקת
תפקיד המינקת נמשך כ"ד חדשים
הנקה כעין מחלה ?
מינקת חסרת אמצעים ומזונות המותרות לה
מינקת עובדת כוכבים
דברים העוברים דרך החלב
זכרים מניקים (?)
מקרה מיוחד ויוצא דופן מובא במס' שבת: "ת"ר : מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו" (שבת, נג:). מקרים דומים מובאים ע"י אריסטו, וגם ע"י מחברים יותר קרובים לנו, כמו א. פון האלר, הונטר, הומבולדט ועוד.
גם במשנה מוצאים עדות קצרה על אפשרות כזאת. "רבי שמעון בן אלעזר אומר: חלב הזכר טהור" (מכשירים פ"ו, ז). מוסיף ר' עובדיה מברטנורה: "דלא חשיב משקה" (אלא זיעה בעלמא).
לפי הרמב"ם, חלב הזכר אינו מיועד לתינוק. "חלב האדם שאינו צריך לו אינו משקה, לא מכשיר ולא מטמא. לפיכך חלב הזכר אינו משקה. אבל חלב האשה… סתמו משקה ומטמא או מכשיר, מפני שהוא ראוי לתינוק" (משנה תורה, הל' טומאת אוכלין, פ"י, ד).
סיפור דומה מובא במדרש על מרדכי ואסתר : "מרדכי זן ופרנס. ר' יודן אומר: פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר מניקה והוא היה מניקה, כדדרש ר' אבהו בצבורא גחיך צבורא. אמר להון : ולא מתניתא היא: ר' שמעון בן אלעזר אומר : חלב הזכר טהור" (ילקוט שמעוני, מגיל' אסתר, סי' תתרנג). כלומר, כשרבי אבהו דרש את הדרשה הזאת, הציבור התחיל לצחוק, אבל הוא השיב בכל הרצינות והביא את המשנה ממס' מכשירים כהוכחה לאפשרות הדבר.
לסיכום, נסינו לסקור את גישת התלמוד לענין ההנקה, כולל מעמד האשה המניקה ; התייחסותה למינקת ; וכן כמה דברים טכניים הקשורים בהנקה. רשמנו כמה שינויים והוספות בכתבי הרמב"ם ובשולחן ערוך. הרבה הוראות קשורות עם בעיות של טומאה וטהרה. מצאנו הרבה נתונים חשובים בגלל תוכנם הפסיכולוגי או הסוציאלי.
ראוי להבליט את כח ההחלטה המסור לאשה בנוגע להנקה למרות שזו "מלאכה שהאשה עושה לבעלה". יש לנו כאן דוגמה נוספת בה אפשר לשלול את ההאשמה שמעמד האשה ביהדות הוא ירוד וחלש.
להניק את הבן – זו ברכה ; לא להניק – זו קללה. אומר הנביא הושע : "תן להם, ה', מה תתן ? תן להם רחם משכיל ושדים צומקים" (הושע ט, יד), אבל לבן האהוב, ל"בן פורת יוסף", מבטיח יעקב "ברכות שדים ורחם" (בראשית מט, כה).