הזקנה ביהדות

הרב שאר-ישוב כהן

הזקנה ביהדות

מבוא

פרק א.   הזקנה – ברכה או קללה?

פרק ב.   תיפקודו של הזקן בסביבתו הטבעית

 פרק ג.  הבדל בין סבא לסבתא

פרק ד.   מצות כיבוד הזקן והידורו

פרק ה. מצות הקימה לכבודו של הזקן בפסיקה ההלכתית

פרק ו. היחוד במצות כיבוד הורים זקנים

פרק ז. הגדרת מושג הזקנה

לפני שנסיים, נזכיר עוד שאלה מעניינת אחת, והיא הגדרת זקנה. מה הוא גיל הזקנה לפי ההלכה, המחייב קימה והידור?

מצינו במשנה:51 "בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה". כלל זה הינו מקור לפסיקה של רבותינו (טור שו"ע וב"י רמ"ד א') : וכן מצוה לקום מפני שיבה, דהיינו שבעים שנה. אגב, שיטתו של השו"ע "משולבת" – כבוד לזקן כולל גם כבוד לצעיר מלומד שקנה חכמה. אך קימה שיש בה הידור מיוחדת לזקן ממש. וכן מפרש בעל המנחת-חינוך46 , שמחלוקת בדבר. לשיטה הסוברת ש"שיבה – כל שיבה במשמע" – זקן זה שקנה חכמה, הרי שחובת כיבוד זקנים, דהיינו בעל שיבה סתם, נאמרה רק בבני שבעים. אמנם יש מפרשים להיפך, לפי תרגומו של אונקלוס :37 מפני שיבה תקום – "מן קדם דסבר באורייתא", ודוקא "והדרת פני זקן" מתפרש לכאורה בסתם זקן : "ותהדר פני סבא". אגב, עפ"י דברי המנחת-חינוך – בן ששים לזקנה, וכבר בגיל זה חלה מצות "והדרת", וכן מובא בסידורו של האר"י הק', שמפני בן ששים כבר חייבים לעמוד. כאמור, אין זאת דעתם של הפוסקים, הרא"ש, הטור והשו"ע שם. הרי שמחלוקת בדבר.

[כמו כן נחלקו הפוסקים האחרונים בדין "קטלנית" שלא חל על זקן, אם מדובר בגיל ששים או שבעים. החתם סופר52 , מברר הדבר מסוגיית אלמנתו של אביי, שחי ששים שנה53 , ודחה ראיותיו של השואל-ומשיב54 , ובשאגת אריה55 , ועוד].

אמנם יש זקנה מוקדמת, הנקבעת עפ"י מצב גופו ובריאותו של האדם, ורוב צערו וסבלו במשך חייו, כמו שמצינו אצל שמואל הנביא, שהיה רק בן חמשים ושתים שנה כשקרא על עצמו: "ואנכי זקנתי ושבתי"56 , ואילו דוד המלך שהתקרב לגיל שבעים, בו נפטר מן העולם, הגיע למצב שנאמר עליו: "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו"57 . הרי יש מי שקופצת עליו הזקנה. וכך אומר ר' יהושע בן נחמי': מפני ארבעה דברים הוקנה קופצת על האדם – מפני הפחד, מפני צער גידול בנים, מפני אשה רעה ומפני המלחמות58 . בכל זאת היתה שיבתו של דוד המלך שיבה טובה, כמו שמצינו בדברי הימים59 : "וימת בשיבה טובה, שבע ימים, עושר וכבוד, וימלוך שלמה בנו תחתיו".

בשדה ההלכה יש דיונים רבים על זקנה הקשורה בחולי, לגבי חזקת חיים (יש דעה שאינה קיימת אלא עד גיל הגבורה – שמונים) בסוגיית המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים60 , ובגמ' שם: דעת רבא לחלק בין הגיע לגבורות למי שלא הגיע לגבורות. והיוצא מן הכלל : זקן בן מאה שנה, כיון דאיפלג איפלג (ואינו כשאר בני אדם, מאחר שעבר את הגיל של משבר המוות הרגיל). נחלקו בענין זה הפוסקים להלכה. הרי"ף, והרמב"ם פסקו שאין חוששין שמת הזקן, ויש מחלקים61 .

לגבי כשרות כהן לעבודה במקדש הגדירו בגמרא62 : "עד שיזקין" = עד שירתת. ופי' רש"י : "ידיו ורגליו רותתים מאין כח". בעוה"ר הלכה זו של הגדרת זקנה לגבי הלכות הקשורות בבית המקדש אינה מעשית עדיין בימינו, אבל ההלכה אקטואלית לענין "שוחט שידיו רועדות"63 , ואכמ"ל.

להשלמת התמונה נזכיר הלכה נוספת: במס' מקוואות64 נתנו חז"ל הגדרה לצעיר ולזקן עפ"י מבחן פיזי של כח וקואורדינציה. ילד עד כמה ? ר' אלעא אמר ר' חנינא כל שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו. אמרו עליו על ר' חנינא שהיה בן שמונים שנה שהיה עושה כן. ואמר : "חמין ושמן שסכתי אמי בילדותי, הם שעמדו לי בעת זקנתי"65 . הרי שיש הגדרת זקנה אובייקטיבית והגדרה זקנה סובייקטיבית בהלכה. ואולי ראוי להזכיר כאן גם בדיקה פסיכולוגית לאשה הזקנה. מצינו בתלמוד במס' נדה : "ואיזוהי זקנה – כל שקוראים לה "אמא" ואינה מקפדת"66 .

כלומר, המודד לזקנה הוא סובייקטיבי. אמנם בתלמוד הירושלמי שם פרשו ואמרו: וכי בדעתה תלוי הדבר? והסיקו: כל שראויה לקרותה אמא ולא תקפיד. כלומר המודד אובייקטיבי. אך דעת התלמוד הבבלי שהמודד הוא סובייקטיבי, אף שחלוקים האמוראים בתלמוד הבבלי למידת ההקפדה הנדרשת. חד אמר: כל שאינה בושה ; וחד אמר: כל שאינה מקפדת. ובארו הפוסקים ששלוש דרגות הן: זקנה – באה בימים, אינה מתביישת שיקראו אותה סבתא; צעירה – מקפידה : ובינונית, שאולי מתביישת – ראויה להיות בושה אבל אינה מקפדת67 .

יש עוד נושאים והלכות הקשורים לזקנים: באכילת הפסח, בענין הליכה במקל בשבת, כהן גדול ביום הכפורים וטבילותיו, וכן בעניני נישואין ועריות, מצות היבום ועוד, וכמובן בעניינים רפואיים שונים. ובעז"ה – עוד חזון למועד.

סוגיית הזקנה ביהדות נושא נכבד ורחב הוא, ואף אנו לא העלינו אלא מקצת מן הקצת, ועדיין יש מקום רב לבירורים ולהרחבה, כפי שיעשה בודאי בהמשך הכינוס.

 

 

1 בתרגום עברי : מתוך הדיון, על ידי ועל ידך תתפרש הסוגיא לאמיתה. המקור : מסכת מגילה דף י"ד עמ' ב'. הביאור מובא ברש"י שם.

2 משלי י', כ"ז.

3 משלי ג', ט"ז.

4 ראה סידור דרך החיים (הוצאת סיני) עמ' 133, 354.

5 משלי ג', ב'.

6 שם ט' י"א.

7 שמות כ', י"ב ; השוה ללשון הכתוב בדברים ה', ט"ז.

8 דברים ו' ב'.

9 שם י"א, ט'.

10 . שם י"א, כ"א.

11 . שם י"ז, כ'.

12 . ישעיהו נ"ג, י'.

13 . משלי כ"ח, ט"ז.

14 . איוב י"ב, י"ב.

15 . מסכת מגילה דף כ"ז עמ' ב', כ"ח עמ' א'.

16 . משלי ט"ז, ל"א.

17 . מחלוקת תנאים בבריתא מסכת קידושין דף ל"ב עמ' ב'.

18 . שמואל ב' י"ט, ל"ו.

19 . קהלת יב, ב'-ז'.

20 . מסכת שבת דף קנ"ב עמ' א'.

21 . שם.

22 . שם.

23 . במקור: "מיטרפת" – שיניתי קצת אח הלשון להתאימה ללשון זמנו.

24 . משנה, סוף מסכת קנים.

25 . מסכת ערכין דף י"ט עמ' א'.

26 . מסכת סוטה דף מ"ו עמ' ב'.

27 . הכוונה כשהם קצים בחייהם ומאבדים את דעתם, ויוצאים אל מחוץ לעיר, ומלאך המוות פוגשם מיד.

28 . ילקוט שמעוני, פרשת עקב, תתע"א.

29 . ביצה פרק א' הלכה ז'.

30 . כך נלענ"ד. ולא כפי שרצו אחרים לפרש (ראה פני משה וקרבן העדה שם).

31 . יתכן והכונה לרפואה מונעת כנגד הגורמים למחלות השגרוניות. – העורך.

32 . מדרש תנחומא פרשת קדושים (ח). וראה גם ויקרא רבה כ"ה ובמקבילות.

33 . מפרש רש"י: צעירה שמחה לה בכך, שבחורה דרכה בכך. ולכן התירו לה לעשות כך במועד.

34 . מתורגם לעברית ממסכת מועד קטן דף ט' עמ' ב'.

35 . מסכת בבא קמא דף צ"ב עמ' ב'.

36 . תהילים צ"ב, ט"ו. מזמור זה שאדם הראשון אמרו, ונשכח, חזר דוד המלך ויסדו (בראשית רבה

37 . ויקרא י"ט ל"ב.

38 . ספר המצוות לרמב"ם, מ"ע ר"ט. סמ"ג עשין י"ג. ספר החינוך מצוה רנ"ז.

39 . ספרא תורת כהנים פרשת קדושים ומשם קידושין דף ל"ב עמ' ב.

40 . אמנם מצאנו כמקורות אחרים שהזקן נחשב דווקא כרחמן – עוין מכילתא בשלח. פסוק ה' איש מלחמה – הקב"ה "נגלה בסיני כזקן מלא רחמים", וכן הוא במכילתא יתרו עה"פ אנכי ה' אלוקיך. ומכאן עוד ראיה לחילוק הרמב"ם בין זקן הכשר לישיבה בסנהדרין לבין זקן מופלג בשנים הפסול : ראה מרגליות הים לסנהדרין ל"ו ע"ב, אות ז'.

איסור הזקן הוא רק לכתחילה, ואם אין משהו אחר המבורך בחכמה ובכשרון כמו זקן זה, אזי האיסור נדחה ; דינא דחיי לסמ"ג עשין צז מאת בעל הכנסת הגדולה, מובא במרגליות הים לסנהדרין ל"ו שם. אות ה', ושו"ת רב פעלים ח"ב חחו"מ סי' ד'.

41 . שם.

42 . הלכות תלמוד תורה פרק ו' הל' ט'.

43 . עשין ר"ט.

44 . בפ' קדושים. נציין עוד כי במדרש הלכה של הפסיקתא נזכרו רק דעותיהם של ת"ק ור' יוסי הגלילי, וכן נראית דעתו של רש"י בפירושו על התורה בפ' קדושים. נביא לשונו של הפוסק הקדמון ר' יצחק מוינה בעל אור זרוע : חייב אדם לכבד תלמידי חכמים ולעמוד מפניהם שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן – זקן שקנה חכמה וכו'.

45 . דף קל"ז.

46 . מצוה רנ"ז.

47 . וכפי שדרשו כמה מרבותינו הראשונים – ראה רש"י על הדף שם, ועי' בתוד"ה מאי-שנא, קידושין דף לב עמ' ב'.

48 . מצינו מפורש במס' גיטין (סו"פ כל הגט ובפ' הניזקין) שאין לקום מפני בעל מחלוקת – ושאלה זו של היחס הראוי אל מי שלכאורה חייבים בכבודו, אע"פ שאינו "עושה מעשה עמך", שנויה במחלוקת גם לגבי סוגיית כיבוד אב ואם. ועוד. אבל הלכה למעשה נוקטים כשיטתו של הרמב"ם הלכות ממרים פרק ו' הלכה י"א : "אפי' היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתירא ממנו". לכאורה מתבקשת מכך המסקנה : כל זקן ראוי לכבוד מפני זקנתו.

49 . דף לא עמ' ב'.

50 . ירושלמי מסכת פאה פרק א', וכן בבבלי מסכת קידושין דף לא.

51 . מסכת אבות פרק ה' משנה כא.

52 . אבן העזר חלק א' סי' כ"ג.

53 . כתובות דף פ"ה עמ' א'.

54 . ח"א ק"י מ"ח.

55 . סי' ל"ה.

56 . שמואל א', י"ב ב'. וראה בפירוש הרד"ק שם. ומקור הדברים במסכת תענית דף ה' עמ' ב'.

57 . מלכים א', א', א'. וראה בפירוש הרד"ק שם.

58 מדרש תנחומא פרשת חיי שרה (ב).

59 . דברי הימים א', כ"ט, כ"ח.

60 . מסכת גיטין דף כ"ח עמ' א' כמשנה.

61 . עי' שו"ע שם, אה"ע קמ"א סעי' ס"ח שהביא דעות בענין. וחשש לדעה זו בעל ערוך השולחן, שכתב לחלק בין עד תשעים שנה ולמעלה מזאת ואכמ"ל. אזכיר את שיטת בעל תפארת יעקב : משבעים ואילך עד שמונים חוששים, ומשעבר שמונים רואים שיש לו גבורה – ואז "כיון דאיפלוג איפלוג". יש שחששו דוקא עד שמונים. ומשמונים ואילך כבר הוכיח גבורתו, ויש שפסקו שדוקא מגיל תשעים כיון דאיפלוג איפלוג. והדברים ארוכים

62 . חולין דף כ"ז עמ' א'.

63 . יו"ד סי' א. ועי' בפתחי-תשובה, שם, ובבאר-היטב, לגבי גיל שבעים והכרעת האחרונים ("הכל לפי מה שהוא אדם").

64 . במסכת מקואות פרק ח' משנה ד' הובא ההבדל בין צעיר לזקן. והגמרא במסכת חולין (הערה 45) נתנה את כלל-המבחן.

65 . חולין כ"ד עמ' ב'.

66 . נדה דף ז.

67 . עי' ספר מי-נדה למרן ר' שלמה קלוגר.