פרישה מעבודה כחובת גיל
הרב מנחם סליי
הפרישה מעבודה כחובת גיל במקורות היהדות *
א. מבוא
ב. חיוב פרישת הלויים מעבודתם בגיל 50.
ג. השיחרור מחובת השירות הצבאי.
ד. פרישת חכם מן הסנהדרין.
ה. סיכום ביניים.
ו. חובת פרישת הזקן מתפקידי כהונה ושררה.
ז. סיום שירות עקב מנהג מדינה או תנאי סמוי.
ח. הדגם האידיאלי של חקיקה הקובעת את מועד הפרישה.
ט. תקופת הפנסיה : לימוד תורה מול המשך תעסוקה שגרתית.
י. ערכה המיוחד של עבודה יצרנית בארץ ישראל.
יא. שילוב, או עדיפות לחיי תורה?
יב. סיכום :
יחסם של חכמי ישראל למלאכה ולמתפרנס ממעשה ידיו חיובי ביותר. עבודות יצירה ותרומה לזולת נחשבות כמצוה, והעוסק במלאכה מתברך בגוף בנפש ובנשמה. אין להפסיק עבודתו של המזדקן נגד רצונו עקב גיל, אלא אם כן הותנה על כן מראש בחוזה העבודה, או שקיים מנהג מחייב במקום . (תנאי או מנהג שכזה בא בדרך כלל מתוך לחץ כלכלי התלוי בשוק העבודה, עקב חוסר מקומות עבודה ואפשרות קידום). כמובן, אי-הפסקה זו מותנית בכושר בתיפקוד, שנקבע בהתאם לאמות-מידה במקצוע . זקן שתש כוחו או הלקוי בכושר, יפרוש מעבודתו, וייתמך על ידי תכנית ביטוח ממלכתי או פרטי, ובדיעבד אפילו על ידי צדקה אם יש בכך צורך.
על האדם להתמסר בשנים אחרונות אלו לתלמוד תורה ולשיפור מצבו הרוחני.
לאדם הנמצא בעמדת מפתח ואשר אין לו מחליף במקום, ניתן לשקול אי-פרישה מעבודה. בכל מקרה אין לו לאדם הכשיר לתפקיד לפרוש מעבודה ולשבת בטל. עבירת הבטלה גדולה בעיני חכמי ישראל.
נסיים בציטוט הסיום של הרמב"ם בספר היד, בתארו את המצב האידיאלי הנכסף עלי אדמות, הוא ימות המשיח 99 : "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיזכו לחיי העולם הבא. ובאותו הזמן לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים, וישיגו בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים 100 ".
כי"ר בב"א.
* העבודה נתמכה ע"י קרן הזכרון לתרבות יהודית, ניו יורק, ונעשתה גם במסגרת פרוייקט השו"ת, אוניברסיטת בר-אילן. מרבית החומר שמקורו בספרי השאלות והתשובות, אותרו ע"י חיפוש ממוכן במחשב האוניברסיטה. עבודות איסוף ותשתית בפעילות הפרוייקט יוזמו ע"י מימון קרן אבות, ועבודות תשתית אלו אמורות לראות אור במסגרת אחרת בקרוב.
1 . במדבר ח', כ"ג-כ"ו.
2 . בבמדבר ד', ג' מבואר שעבודתו של בן לוי היא מגיל שלושים, ולא מבן כ"ה שנה כפה. סתירה זו מיושבת ע"י הגמרא כך : "כ"ה ללימוד, ושלושים לעבודה" – חולין כ"ד ע"א. והכוונה ללימוד תורת המוסיקה. הדורשת שנים רבות. ובה עסקו הלויים במקדש בכלי זמר ובמקהלה. לעבודות גופניות כגון שמירה והגפת השערים אין תקופת הכשרה ולימוד של ה' שנים דרושה ; כסף משנה, הל' כלי המקדש פ"ג ה"ז, וראה עוד בפירוש הרמב"ן לבמדבר ח' שם, ובאמבוהא דספרי על הספרי זוטא בהעלותך סעיף כ"ו, וע"ע בספרי לבמדבר שם.
וברש"י לבמדבר ד' : ב' פחות מגיל שלושים, "לא נתמלא כחו", ולאחר חמישים "כחו מכחיש מעתה", וכך הוא הפירוש לאבות ה': כ"א.
3 . חולין שם.
4 . דברי הימים ב' ה, י"ג.
5 . רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ג ה"ח.
6 . זהות המחבר שנויה במחלוקת, אם הוא ר' יהודאי גאון, ראש ישיבת סורא בשנים 757-761, או
ר' שמעון קיארא ; עיין ש. אסף, תקופת הגאונים וספרותה, עמ' קס"ה ואילך.
7 . סי' קס"ד בתוך לאוין שבמלקות ארבעים.
8 . רמב"ם סה"מ, שורש ג' שם.
9 . בד"ה (ג) וכן מה שיחשבו, וע"ע בהערות ר' חיים העליר לסה"מ לרמב"ם שלו, בשורש ג' שם, הערה 10 .
10 . רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ג ופ"ד. עיקר תפקיד הלוי הוא, אם כן, להיות שורר או שוער (שם פ"ג ה"ב). וראה גם בספר החינוך, סי' ש"צ במהדורת הרב שעוועל.
11 . ראה שמות פרשת תרומה, פרק כ"ה ואילך, על המשכן. על סדרי הפירוק והטלטול, ראה במדבר פ"ד, וראה עוד בסה"מ לרס"ג ל"ת רי"ב – רי"ד, ח"ב עמ' רל"ה.
11 ^!.כמו כן, אין כבוד לה' שבצבא העבודה הפיזית שלו יצטרכו להעביד זקנים ; ראה ספר אור הישר להגר"ש הילמן לסוגית הגמרא חולין כ"ד ע"א, בד"ה למדנו מלויים.
12 . "שאין לנו בטחון שלא ישאו (הלויים) עוד ארון בבנין הבית או במלחמות העתידות לפני מלך המשיח, כמו שעשה פנחס במלחמת מדין… האל יזכנו לראות" ; רמב"ן שם. אגב, מחלוקת גדולה בעיקר מצות נשיאת הארון ככתף, על מי מוטלת. יש אומרים שמצוה זו מיועדת לכוהנים דווקא, ורק בתנאי דור המדבר שם היה מחסור בכוהנים יותר להכניס לויים לנשיאה זו. זוהי דעתו של הרמב"ם (סה"מ מ"ע ל"ד). וכתוצאה ברור שאין מגבלת גיל החמישים של הלוי לדורות, הרי שאין המצוה שלנשיאה מיועדת ללוי לדורות כלל. הרמב"ן חולק עליו, ולדעתו המצוה על הלוי לדורות : ראה השגות הרמב"ן לשורש ג' שם . למרות הגנתו זו של הרמב"ן על דעת הבה"ג, אין הרמב"ן עצמו מונה לאו זה ברשימת המצווה שלו, שבסוף חלק הלאוין של סה"מ לרמב"ם. בספר המצוות רבינו סעדיה גאון ל"ת רי"ד, עמ' רל"ג-ר"מ נמנה לאו זה (ראה בפירוש ריפ"פ לשם). וכן הוא בזוהר הרקיע, לאו קט"ו. גם דעת רבינו דניאל הבבלי היא שזוהי מצוה לדורות ; מעשה נסים סי' ב'.
13 . רש"י בהעלותך, במדבר ח' , כ"ה: רש"י אבות פ"ה מכ"א. וזה לדעת רש"י המקור לאימרת התנא "בן חמישים לעצה". וראה עוד בפירוש הרא"ם לרש"י במדבר שם באריכות, ובמדרש הספרי זוטא לבהעלותך שם מבואר כדעת רש"י, שחוזר הלוי בן הנ' להיות שורר (ע"ש בספרי זוטא בהעלותך. סעיף כ"ו, ובפירוש אמבוהא דספרי לשם).
14 . עיין מ. עמית. קורות הגרנטולוגיה, ירושלים תשל"ח (עבודת גמר בביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית ו"הדסה", ירושלים), עמ' 91.
14* . לדעת רש"י אין ירידה בחשיבות, משא"כ לדעת הרמב"ן ברור שיש ירידה בחשיבות עבודת חוץ לעומת עבודת פנים – העורך.
15 . במדבר א', ג'.
16 . שם.
17 . ב"ב קכ"א ע"ב.
18 .ויקרא כ"ז. בב"ב שם : "ולא יתר מבן ששים. גמר 'ומעלה' 'ומעלה' מערכין".
19 . דברים כ"ו, ט"ז.
20 . במדבר רבה ה', ב'.
21 . הרמב"ן למדבר כ"ו, ס"ד: "כי הם עיקר ימי האיש, כענין האמור בערכין, ואז הוא יוצא צבא בישראל, ולא מששים ומעלה" ; וראה עוד בספורנו למדבר א', מ"ה: ובאברבנאל לבמדבר א' שם. וע"ע במפרשי הספרי פרשת שופטים קצ"ז, על כל הנ"ל, ובדברי הגרש"י זוין, לאור ההלכה, המלחמה, פרק ג' מי ומי ההולכים, גיל הזיקנה. ובהרב ג. אריאלי, משפט המלחמה פ"ד, גיל השירות הצבאי, עמ' ל' – גיל הפרישה מהשירות. ועיין עוד במדרש הגדול במדבר א', ג', כל יוצא צבא בישראל, ובמדבר רבה י"א : ו'.
22 . לאור ההלכה שם, בד"ה איזהו גיל המלחמה.
23 . העמק דבר לבמדבר א', א', ומעין זה כתב גם האלשיך שם. וכבר כתב הרמב"ן בפירושו לבמדבר א': ג', שאין הכוונה ב"צבא" לגדודי מלחמה דווקא, אלא "כל אסיפת עם תקרא צבא", וע"ע בסוף ביאורו לפסוק. וע"ע בזוהר ריש פרשת במדבר (קי"ז ע"ב) : "כמה חיילים אינון דאורייתא (בני ישראל) כמה חיילים אינון דמשכנא (חיילי המשכן, היינו הלויים)". מכאן שהכוונה לצבא עוסקי תורה.
24 . עיין רמב"ם הל' מלכים פ"ד-פ"ח ובספר משפט המלוכה לגר"י גרשוני שם. להבנתו, זכות הגיוס שמורה למלך ועליו להפעיל הגיוס בהתאם לצרכיו, והחיוב לשרת נובע ממצות שום תשים עליך מלך , ע"ש באריכות. המנחת חינוך סוף סי' תקכ"ו מציין שאין הרמב"ם פוסק כך להלכה, ואין לו ביאור על כך .
25 . סנהדרין ל"ו ע"ב.
26 . שו"ת הרשב"א ח"ו סימן קצ"א.
27 . יד רמ"ה לסנהדרין שם.
28 . רמב"ם הל' סנהדרין פ"ב ה"ג.
29 . ר' בנימין רבינוביץ-תאומים, "זקני דיינים", התורה והמדינה כרך ט'-י', תשי"ח-תשי"ט, עמ' נ"א-נ"ב. וע"ש עוד שרוצה לחדש בשיטת ר"ח להוריות ד' ע"ב שזה תלוי בכושר הולדה.
ובאמת, הלשון בפירוש המשניות לרמב"ם להוריות פ"א : מ"ד הוא "וזקן שלא ראה בנים אינו כשר לדיני נפשות, לפי שהוא אכזרי ולא ירחם על בני אדם, לפי שאינו יודע אהבת הבנים". ברם ביד החזקה אין חילוק זה מובא, וכידוע דברי הרמב"ם במשנה תורה (היד החזקה) הם עיקר כנגד דבריו בפירוש המשנה.
30 . רמב"ם שם, הלכה ו'.
31 . סנהדרין י"ז ע"א.
32 . לחם משנה לרמב"ם שם, ה"ג.
33 . אבות סוף פ"ה. אמנם בכתבי האר"י נאמר שיש להדר ולקום בפני זקן בגיל ששים : עיין בן איש חי, שנה ב', פרשת כי תצא סעיף י"ב, ובשו"ת יחוה דעת ח"ג סי' ע'.
ספק הגיע לגיל שבעים, יש לקום מלפניו מדין ספק מדאורייתא לחומרא : יחוה דעת שם. ולפני אשה זקנה בת שבעים ג"כ חייבים לקום ; ספר חסידים סי' תקע"ח, שו"ת בית יהודה ח"א חיו"ד סי' כ"ח, שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' קנ"ד. שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' ע"ב ; "אבל כבודן של נשים להחבא …כל כבודה בת מלך פנימה" – ס"ח שם. גם נשים חייבות לקום ; עיין בכל המקורות הנ"ל. ועיין עוד בשו"ת שבט הלוי חיו"ד סי' ק"ד.
34 . שו"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף א'.
35 . התורה והמדינה שם, עמ' נ"ד, ע"פ סוגיית הגמרא גיטין כ"ח ע"א כיון דאיפליג איפליג, וברש"י שם, וראה עוד בשו"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף ס"ח, וברש"י זוין. לאור ההלכה, "הזקנה", עמ' ק"פ.
לפי הגר"ר מרגליות, המינוי לכניסה לסנהדרין יחול מגיל חמישים, ע"פ הגמרא בחגיגה י"ד ע"א – מכאן שאין ממנין מתורגן על הציבור פחות מבן חמישים – ומכאן לשיטת התיקוני זוהר תכ"א (נ"ו ע"א), שבן חמישים לזקנה ; ראה מרגליות הים לסנהדרין י"ז ע"א ול"ו ע"ב, ובספרו נפש חיה חאו"ח לסי' תקע"ו סעיף ב'.
36 . ראה דברי הגר"י נסים בשו"ת יין הטוב חחו"מ סי' ה' ע"פ מאמרו בהתורה והמדינה, "בשאלת גיל הפרישה בסנהדרין ובדיינים", קובץ ז'-ח' עמ' כ"א-כ"ח (מתיר בדיני ממונות), ובהערת העורך הגר"ש ישראלי להתורה והמדינה קובץ ז'-ח', בהערות למאמרו של הרב נסים, ובהערותיו לקובץ ט'-י', עמ' תקפ"ד-תק"צ, ובספרו עמוד הימיני סי' ה' (מתיר לדון דיני ממונות בישיבתו בסנהדרין), ובמאמרו של הרב רבינוביץ-תאומים הנ"ל (האוסר).
37 . הרב רבינוביץ-תאומים, שם עמ' ס', בשם הקרית ספר להלכות סנהדרין שם.
38 . דברים י"ג, ז'-י"ב.
39 . וראה עוד במדבר ל"ה, כ"ד-כ"ה "ושפטו העדה… והצילו העדה". העוסק בדיני נפשות של הרוצח.
40 . אמנם מצאנו במקורות אחרים שהזקן נחשב דווקא כרחמן – עיין מכילתא בשלח, פסוק ה' איש מלחמה – הקב"ה "נגלה בסיני כזקן מלא רחמים", וכן הוא במכילתא יתרו עה"פ אנכי ה' אלוקיך . ומכאן עוד ראיה לחילוק הרמב"ם בין זקן הכשר לישיבה בסנהדרין לבין זקן מופלג בשנים הפסול ; ראה מרגליות הים לסנהדרין ל"ו ע"ב, אות ז'.
איסור הזקן הוא רק לכתחילה, ואם אין מישהו אחר המכורך בחכמה ובכשרון כמו זקן זה, אזי האיסור נדחה ; דינא דחיי לסמ"ג עשין צ"ז מאת בעל הכנסת הגדולה, מובא כמרגליות הים לסנהדרין ל"ו שם. אות ה', ושו"ת רב פעלים ח"ב חחו"מ סי' ד'.
41 . שו"ת הרשב"א ח"ו סי' קצ"א, חידושי רבינו יונה לסנהדרין שם. רש"י לסנהדרין שם לדעת הרשב"א, שו"ת שבות יעקב ח"א סי' צ"ט. שו"ת חיים שאל ח"א סי' פ"ט בד"ה והנה אפשר. שו"ת רב פעלים שם בד"ה שוב אחר; הכל דלא כמאירי לסנהדרין שם.
** פרק ב'.
42 . חולין כ"ד ע"א וע"ב.
43 . רמב"ם כלי המקדש פ"ד ה' כ"א.
44 . שו"ת הריב"ש סי' רע"א בד"ה שנית, וכדבריו נפסק להלכה בשלחן ערוך יורה דעה סי' רמ"ה סעיף כ"ב בדברי הרמ"א ובמקורות רבים נוספים.
45 . ועיין עוד בשו"ת חת"ס חחו"מ סי' כ"א.
46 . שו"ת הרשב"א ח"א סי' ש', וכך נפסק בשו"ע או"ח סי' נ"ג סעיף כ"ה וראה להלן הערה 50 .
47 . עיין שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' ק"ז.
48 . כנה"ג לאו"ח סי' נ"ג הגב"י בד"ה ה"ה לכל שררה, ע"ש למקורותיו. לגבי שמש בית הכנסת, עיין פ"ד רבניים ח"ד סי' ר"ו.
49 . שו"ת אורח משפט חחו"מ סי' כ', וראה עוד בפסקי דין רבניים ח"ג סי' צ"א. לדעת הגראי"ה, כל משרה התלויה בחכמה ולימוד נחשבת כשררה; שם.
50 . ע"פ הגמרא דגטין סי' ע"ב : "מערבין (מניחים לחם העירוב-חצרות של שבת) בבית ישן (ולא משנים להניח בבית אחר), מפני דרכי שלום". ומפרש רש"י שהבריות יחשדו בבני החצר שמטלטלים בלי ערוב. אחרי שאין הערוב במקומו הרגיל, אבל ר"ת מפרש שיחשדו לבעל הבית שנתפס בגניבת הלחם (תוס' ד"ה אלא משום חשדא). להלכה מובאות שתי השיטות – ראה שו"ע או"ח סי' שס"ו סעיף ג' ובמשנב"ר שם ס"ק כ"ז. בשו"ת הרשב"א ח"ה סי' רפ"ג מצוטטת הגמרא הנ"ל לענין סילוק חזן ממשרתו, וע"פ הגמרא הזאת מסיק הרשב"א שם שאין לסלק החזן, ללא פיסול (ע"פ שיטת ר"ת). תשובתו זו הובאה בב"י לטור או"ח סי' נ"ג. וע"פ נפסק להלכה בשו"ע או"ח שם, סעיף כ"ה.
51 . עיין לדוגמא שו"ת הרדב"ז ח"א סי' י"א, שו"ת שרידי אש ח"ב סי' ט"ו, שדי חמד, ערך חזקה, שו"ע חו"מ סי' קמ"ט ברמ"א, שו"ע או"ח סי' קנ"ג סעי' כ"ב, וכהנה וכהנה.
52 . ע"פ דברי הירושלמי שבת פי"ב ה"ג, "קרש (של חצר המשכן), שזכה להנתן בצפון (ע"י השלחן), לא יינתן בדרום (ע"י המנורה)". טעם זה שייך גם באדם התופס מצוה מעצמו, ללא מינוי : שו"ת ריב"ש סי' רע"א. ובשרידי אש שם, בד"ה טעם שלישי : "ועכ"פ יוצא שיש חזקה מיוחדת במצוה ולא מטעם מינוי ושררה, וגם במקום דלא שייך חשדא" ; ע"ש באריכות.
53 . יומא י"ב ע"ב, כהן גדול שאירע בו פסול. יעבוד אחר תחתיו. כהן גדול חוזר לתפקידו בהטהרו, ואותו אחר אינו יורד להיות כהו הדיוט ש"מעלין בקודש ולא מורידין". וראה עוד בשו"ת חיים ביד לר"ח פלג'י סי' ס"ב. ואם דין זה דאורייתא, ראה בהגהות המרש"ם ליומא שם.
על מעמד השוחט, ראה שו"ת רב פעלים ח"ג חחו"מ סי' ו' (המנהג שמתמנה לעולם, ואין לסלקו ללא טעם מספיק), וכן הוא בשו"ת באר יצחק חיו"ד סי' ג', ובשו"ת עין יצחק ח"א חיו"ד סי' א'. למרות המנהג הנזכר בהלכות ארץ ישראל לאלדד הדני, אין לסלק שוחט שהגיע לגיל שמונים שנבדק ועדיין הוא בכושר ; עיין פ"ת ליו"ד סי' א' ס"ק י"ב ובכף החיים שם
ס"ק י"ח.
אם דין הסילוק בחזקה כעשיית המצוה שוה לדין הסילוק ממינוי ומשררה או לא, עיין בשו"ת הרדב"ז הנ"ל ובשו"ת שרידי אש הנ"ל בד"ה טעם שלישי.
אם הציבור רוצה להקטין את משכורת השוחטים, עקב הוצאות וחובות ציבוריים, ואם לא יסכימו השוחטים יפטרום ויביאו חדשים במקומם, הדין עם השוחטים ; שו"ת נדיב לב לרבי חיים דוד חזן חו"מ סי' נ"ג, מובא בשו"ת רב פעלים שם וד"ה ואחרי כתבי.
אם הקהל רוצים בחזן אחר במקום החזן המחזיק במשרה, כי קולו של השני ערב מן הראשון, אי אפשר לסלק הראשון. ברם, אם הקהל מוכן לשלם משכורתו של הראשון מלאה, וגם את השני, אזי ישרתו השניים ; עיין שו"ת מהרלב"ח סי' ע"ט ושו"ת לחם רב סי' ב'. ולדידי קשה סובא כי הרי בגמרא ביומא שם מבואר שאין המחליף זוכה למעמד שווה לכהן גדול, היינו שישרתו השניים כשני כוהנים גדולים, מחמת איבה, וצ"ע. וראה ברכות דף כ"א לדרך הפתרון למעמדם של רבן גמליאל הנשיא ור' אלעזר בן עזריה שהחליפו.
למקורות נוספים לנושא סילוק אדם המחזיק בשררה, ראה ורהפטיג, דיני עבודה במשפט העברי, ח"א עמ' 238 ואילך, ובעמ' 169 שם.
54 . שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' קנ"א, ח"ה סי' רט"ו: מובא בורהפטיג שם, 238-233, עיין במיוחד בעמ' 236-7 ; שו"ת מהריא"ז ענזל סי' י"ג שם, מובא בורהפטיג שם, עמ' 240.
55 . חזון איש ב"ק סי' כ"ג עמ' פ"ד; מובא בורהפטיג שם, עמ' 237, ובפסקי דין רבניים ח"ג סי' צ"א בד"ה בשכר פועלים. ניסו הפוסקים למצוא בית אב לשאלה זו מדין המקבל על עצמו לזון את חבירו סתם, האם יכול המתחייב לחזור בו אחרי יום אחד של הזנה, למשל, או שמא התחייבות זו משמעה לעולם. מחלוקת ראשונים בדבר: הרשב"א והר"ן סבורים לעולם, והרא"ש סבור שאפילו יום אחד מספיק. הרמ"א מביא שתי הדיעות, מבלי להכריע ביניהם ; ראה חו"מ סי' ס' סעיף ג'.
56 . שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"א סי' ע"ה. לדעתו אין לדמות דין שכירות הפועלים לדין ההתחייבות לזון הנ"ל (הערה קודמת), כי אומד הדעת מחייב שכל זמן שהעבודה מצויה, אין בעל הבית מתכוון לפטר עובד המשרת כדבעי.
57 . כי "מנהג מבטל הלכה", ירושלמי ב"מ ריש פרק השוכר את הפועלים, וע"ע במאמרי "מנהגי החמרים והספנים והסוחרים בפסיקה ההלכתית". בספר מנחת אהרן. ירושלים תש"ם, עמ' 198-189, ובהרחבה, בספרי, הביטוח בהלכה, תל-אביב תש"מ, פרק ב', ומשם למקורות.
58 . אגרות משה שם בד"ה והנה כ"ז.
59 . שם.
61 . ראה שו"ת ציון לנפש חיה לייטער סי' כ"ז, בתשובה ארוכה מאת אביו של המחבר, הוא ר' נתן נטע לייטער, ראב"ד דקהילת לבוב.
62 . ראיות נוספות: מדין שוכר בית לשם תפילה, שאין לו לאותו בית המשמש לתקופה ארעית כמקום תפילה דין של בית כנסת (שו"ע או"ח סי' קנ"ד סעיף ב') ; ארון קודש שנתרם רק לשמש עד שייבנה ארון קודש קבוע, אינו מתקדש (שו"ע שם, בדברי הט"ז ס"ק ד') ; מנוהג הסמיכה, שניתן להסמיך חכם להוראה גם לתקופה מוגבלת (רמב"ם פ"ד מהל' סנהדרין ה"ט), ועוד ; הכל מובא בשו"ת צל"ח שם.
63 . שו"ת הרשב"א ח"ה סי' רפ"ג.
64 . גם נימוק בחשד לא חל כאן, היות והמנהג כך ומפורסם הוא. לא יבואו לחשוד ביוצא מתפקיד, שכן כולם יוצאים מתפקידם בבוא הזמן; רשב"א שם.
65 . עיין שו"ע או"ח סי' נ"ג סעיף כ"ו, ובדברי הרמ"א לשו"ע יו"ד סי' רמ"ה סעיף כ"ב.
66 . כך לרוב הדיעות, פרט לזו של בעל האגרות משה (הערות 56 –54 לעיל).
67 . ויקרא רבה כ"ה, ג'. ובמקביל בקוהלת רבה פ"ב פט"ו, ובתנחומא לויקרא שם. הטקסט מתורגם מהשפה הארמית.
68 . המדרש מבוסס על הפסוק "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" : ויקרא י"ט: כ"ג, וביתר הדרשות שנאמרו על הפסוק הזה נלמד הערך החיובי שכעבודה, ובמיוחד בנטיעת עצי מאכל, ע"ש. בפירוש יפה תואר שם כתוב : "המעשה הזה בא ללמד כי גם בימי הזיקנה, טוב לאדם לנטוע עצי מאכל, אף כי אין תקוה לנפשו כי יאכל מהם, אבל הוא צריך להכין לדור הבא, כאשר דור העבר הכין לפניו". וברוח זו אמרו חז"ל (יבמות ס"ב ע"ב) : "רבי יהושע אומר, נשא אדם אשה בילדותו, ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר (קוהלת י"א) 'בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך , כי אינך יודע איזה יכשר, הזה או זה, אם שניהם כאחד טובים'. רבי עקיבא אומר, למד תורה בילדותו, ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו, יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנאמר : 'בבוקר זרע את זרעך וגו"".
69 . בראשית ב', ח' ; סיום זה הוא בתנחומא שם.
70 . "לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה, ויגלגל עצמו בצער שלא יצטרך לבריות, וכן ציוו חכמים, עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ואפילו היה חכם מכובד והעני, יעסוק כאומנות ואפילו באומנות מנוולת ואל יצטרך לבריות"; שו"ע יו"ד סי' רנ"ה סעיף א', ועיין פסחים קי"ג ע"א – פשוט נבלה בשוק וקח שכר ואל תאמר כהן אני, אדם גדול אני וכו' (בתרגום מארמית). מאידך, על התמיכה הציבורית בלומדי תורה ובמרביצי תורה, עיין בשו"ת דבר שמואל סי' קל"ח, מובא במשנה ברורה ביה"ל סי' רל"א שבזה"ז דרך זו היא כשרה, ולא דנים אפשר מאי אפשר. וראה עוד ברמב"ם סוף הלכות שמיטה ויובל.
71 . אמנם תכניות כאלו לאשה הפנסיונרית בוששות לבוא אבל עם הגידול המואץ במוסדות תורה לבנות ישראל בדורנו ברור שיבוא גם יום הגמלאית בקרוב, והניצנים כבר נראו בארץ.
ברור שלאשה העיסוק במשפחתה – בבניה, נכדיה ואף ניניה – טבעי ומצווה. גם הנטיה הפנימית למפעלי חסד דורשת את שלה. כן הוא בשו"ת חוות יאיר סי' קל"ד. וכבר אמרו חז"ל : "סבתא בבית סימה (אוצר) בבית" ; ערכין י"ט ע"א.
72 . איוב י"ב, י"ב.
73 . שבת קנ"ב ע"ב.
74 . יבמות ס"ב ע"ב.
75 . אבות פ"א מ"י. רבנות מתפרשת כשררה ושלטון ; ע"ש במפרשי המשנה.
76 . פירוש רבינו יונה לאבות שם.
עקרון זה יוצא מדברי המשנה במסכת כתובות (פ"ה מ"ה), העוסקת באשה עשירה שהתחתנה והכניסה לבעלה עבדים ושפחות רבים. האם היא יכולה לשבח בטל מעבודות הנשים, עקב העבדים הללו ? "רבי אליעזר אומר. אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה (אותה ע"פ דין תורה) לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה… רבן שמעון בן גמליאל אומר… שהבטלה מביאה לידי שיעמום". וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשלחן ערוך ; רמב"ם הל' אישות פכ"א, שו"ע אה"ע סי' פ'.
77 . אבות פ"א מ"ב.
78 . פירוש הרמב"ם לשם.
79 . פירוש רבינו יונה לאבות שם.
80 . דברים ל"ב. ט"ו.
81 . אבות שם פ"ג מי"ז, בדברי ר' אלעזר בן עזריה.
82 . "כי בהעדר, יצר לו, ויגזול ויזנה" : פירוש הרמב"ם לאבות פ"א מ"י.
83 . המקורות בנושא המלאכה רבים הם, והסתפקנו במועט ; וע"ע בספר שערי תלמוד תורה לר' יהודה לוי, שער ו', עמ' קפ"ה-רמ"ז, ובתורה שלמה לפרשת יתרו, כרך ט"ז, לפסוק ששת ימים תעבוד, ובמילואים י"ד וט"ו שם.
84 . רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ח וה"י.
85 . "והיא עיקר חיי הנפש. ואין העולם מתקיים אלא בשביל התורה… והתורה מצלת לאדם מן היסורים ומכל פגעים רעים בעוה"ז ובעוה"ב… שכר ת"ת גדול מכל המצוות, ולכן עונש בטולה גדול מכל העוונות" ; ע"פ דברי החפץ חיים כספרו שמירת הלשון שער ג', הוא שער התורה (בדילוגים), וראה עוד בספר בנין עולם (יצא לאור בעילום שם המחבר) ובנפש החיים לר' חיים מוולוז'ין, שער ד'.
86 . ע"פ קוהלת ז' , י"ח וע"ש בפירוש הספורנו, ועוד.
87 . תכנית ביטוח פנסיה או ביטוח חיים עם אופציית פנסיה לעת זיקנה מומלצת ע"י בעלי ההלכה: "אבל אולי יקל (הביטוח) מעליו שלא יצטרך לעבוד הרבה להניח שישאר לעת זקנתו… הוא דבר טוב וראוי גם לאנשים כשרים, יראי השי"ת ובוטחים על השי"ת" ; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ב סי' קי"א, ועיין בספרי, הביטוח בהלכה, פ"י, עמ' 141 .
88 . "מצוה להנהיג עצמו במידה טובה והנהגה טובה לשמור בריאותו, כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת הבורא יתעלה" ; משנה ברורה סי' קנ"ה ס"ק י"א בשם הטור. וכבר האריך הרמב"ם בחשיבות ההתעמלות לבריאות הגוף (הלכות דיעות פ"ד הי"ד, וע"ש בכל הפרק). הכל מובא בנשמת אברהם לד"ר אברהם-סופר אברהם, חאו"ח סי' קנ"ה ס"ק ב'.
89 . פירוש אברבנאל לפרשת בהר (ענין השמיטה), בד"ה הדרך הב'. גם ענין היובל מרמז לרעיון זה, ע"ש.
90 . שו"ע יורה דעה סי' רמ"ו סעיף י"ח. וראה עוד בשערי תלמוד תורה שער ה'.
90א .תמיכה כזו נחשבת כחלק ממצוות הצדקה ; משב"ר סי' רל"א ס"ק ח', ע"פ דעת הרמב"ם בשמונה מדרגות הצדקה, הל' מתנות עניים פ"י, וע"ע בדרך אמונה לרמב"ם שם.
91 . ברכות נ"ח ע"א ובירושלמי. וראה עוד בפיה"מ לרמב"ם, בהקדמתו (עמ' נ"ה ע"ב בדפוס וילנא).
92 . חידושי חת"ס לסוכה ל"ו ע"א.
93 . דרשות הח"ס לתורה, תורת משה. פרשת שופטים בד"ה מי האיש : מובא בשו"ת יחוה דעת ח"ג סי' ע"ה בהערת שוליים, וע"ש עוד בח"ה סי' נ"ו ואכמ"ל.
94 . ספר חסידים סי' תתקנ"א, מובא ביחוה דעת ח"ג שם, וכן הוא בנפש החיים לר' חיים מוולוז'ין שער א' פ"ח : "אבל יחיד לעצמו שאפשר לו להיות אך עסוק כל ימיו בתורתו ועבודתו ית', ודאי שחובה מוטלת עליו שלא לפרוש אף זמן מועט מתורה ועבודה לעסק פרנסה ח"ו". וכן נפסק להלכה בדברי המג"א לאו"ח סי' קנ"ו: "ומי שאינו צריך לכך (להתפרנס), חייב לקיים והגית בו יומם ולילה (כפשוטו). וכן הוא בשו"ע הרב שם סעיף א', ובכה"ח ס"ק ז', וע"ע במשב"ר לשם.
95 . קהלת ז', ח'.
96 . למעשה הונהג היתר מכירת ארץ ישראל לנכרי כדי להפקיע את הקרקע מקדושת שביעית ; עיין רש"י זוין, לאור ההלכה, "השמיטה", פ"ד – "היתר המכירה", ועוד.
97 . "עלינו… להעמיד בכל קאלאניע (מושבה) אנשי תורה ומוסר שיטיפו לפני האנשים כפי ערכם בהלכות ואגדות ומוסרים טובים ואמונה בה' …וידעו ויבינו וישכילו כי לא להושיב ארץ פלישתים (פלשטינא) אנחנו מנדבים כי אם להושיב נשמות ארץ הקדושה לה' ולישראל עמו" ; עיין שו"ת משיב דבר ח"ב קונטרס השמיטה (נדפס אחרי סי' נ"ו) בד"ה אכן עתה.
98 . מדרש תהילים קכ"ח: א', מקביל לברכות ח' ע"א.
99 . רמב"ם סוף הלכות מלכים.
100 .ישעיהו י"א, ט'.