מעלים אוזניים בשבת דיון הלכתי-אורטופדי בפריקות
ד"ר עלי טל-אור (טרטנר)
מעלים אוזניים בשבת דוגמא לדיון הלכתי-אורתופדי בנושא הפריקות 1
פרק א : הרקע הרפואי 2
פרק ב : מקורות בספרות ההלכה
פרק ג : בנין בגוף האדם
סיכום 41 :
נראה שאף פריקות שאין בהן סכנה מותר להחזיר בשבת משום שהטיפול תמיד ידני, או באמצעות מכשיר עזר למתיחה, ללא צורך באיסור תורה (של בנין או תיקון), לכן אין הכרח להגיע להיתר של סכנה 42 . כמובן יש להקפיד שההחזרה תבוצע רק על ידי רופא אורטופד, כדי למנוע גרימת חבורה.
אך למעשה, כיון שהציבור אינו בקי בהבדל שבין שבר לפריקה ותמיד קיים חשש שיש שבר (עד שלא יוכח שאין שבר על ידי בדיקת רופא או צילום רנטגן), ממילא יש לחשוש לסכנת איבר לפחות, ולכן מעשית דיני פריקה כדיני שבר 43 , 44 .
(מקור: אסיא מב-מג (יא, ב-ג), ניסן תשמ"ז, עמ' 61-52)
1 . מאמר זה אינו בא לשנות הלכות פסוקות אלא להבהיר את המקורות ולסלק קשיים, סתירות וסברות בלתי מבוססות בסוגיות הקשורות בנושא זה.
2 . Fractures and Joint Injuries, Watson-Jones, edited by J.N. Wilson, 5th Edition, Vol. 2, p. 1212
3 . פריקה = .dislocation, נקע = Strain ("ותקע כף ירך יעקב" [בראשית לב: כו] = and the hollow of Jacob's thigh was strained).
4 . ראה תמונה.
5 . לא מצאתי תיאור זה בשום ספר רפואי ואינו אלא השערה הגיונית העשויה להבהיר מדוע התיאור בגמרא של ירידת האזניים מוסבר על ידי רש"י והרמב"ם כפריקת הלסת. יתכן שזו לשון קצרה לומר "מעלין גידי (או בנות) אזנים", והכוונה לגידים המחוברים ממש לפני האזנים, ואולי ירידת האזנים היא תחושת מי שנפרקה לסתו, אך אין לי נסיון בזה. עיין בתלמוד הירושלמי מס' ע"ז פרק שני הלכה ב' וב"פני משה" שם.
6 . ואין שום סכנה.
7 . ויש סכנת איבר.
8 . כמצוי בכל מרפאה אורטופדית ובחדרי מיון, ועיין הערה 3 .
9 . מובאת בספר "פאר הדור", סי' כט (עיין יו"ד, הל' טריפות, סי' לג, ב"בית יוסף" על הטור, ג"כ שם).
10 . מס' ע"ז, כח ע"ב, גירסת רש"י וש"ס דילן.
11 . עיין גם ב"בית הבחירה" על הדף.
12 . כנראה הכוונה לקשירת סם מרפה שרירים ומשכך כאבים, שלדעת רש"י יאפשר חזרה עצמונית קלה של הפריקה. אמנם יתכן שהכאב יוקל והפריקה תחזור. הרמב"ם לא הכיר כנראה סם כזה וסבר שהטיפול ידני בלבד, וראה להלן.
13 . לדעת הרמב"ם. הל' שבת, פ"ח ה"ז. אך לדעת התוס' שבת עה ד"ה "כי היכי" וכן מבואר בירושלמי, פרק כלל גדול, ה"ב, החובל חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום. – העורך.
14 . אגב, רש"י אינו מציין ולו במלה שבהחזרת הפריקה עושים "תיקון גברא" או בנין לגוף, אפילו לא מראית עין של בונה – "מיחזי כבונה", שהוא ג"כ איסור דרבנן, שאילו היה קיים היה מתאים יותר שיחול בטיפול ידני מאשר בקשירת סם. ולדעה הראשונה בגמ' האוסרת קשירת סם כנראה משום שאפשר ביד ואין סכנת גרימת חבורה, מדוע עדיף ביד – הרי ביד "מיחזי כבונה" ? לכן נלענ"ד שאין בדיני החזרת פריקה בשבת דין בנין כלל.
15 . לגבי טיפול במי שאינו בקי יש עדיין מקום לדון בסוגיית דבר שאינו מתכוין, ופסיק רישא, ואכמ"ל. ולגבי עצם איסור בנין בגוף האדם ראה רש"י כתובות סוף דף ו ע"ב ד"ה "חייב". – העורך
16 . הל' שבת, פ"ב ה"י.
17 . שם, פכ"א הל"א.
18 . וראה מש"כ הרב יצחק שיף, התעמלות, עיסויים ופיזיוטרפיה בשבת, ספר אסיא ד', עמ' 57-49, ובפרק ב' שם. ועי' משנה ברורה שכח ס"ק קל. – העורך
19 . אכן לדעת הרמב"ם, הל' שבת, פ"י הי"ז, שלא פירש איסור מפיס מורסא כרש"י מטעם בונה אלא מטעם מכה בפטיש, א"כ אין לנו מקור לאיסור בונה. לעומת זאת קיימים מקרים בהם גזרו חז"ל משום "מיחזי כבונה" (למשל ב"משנה תורה" פכ"ב ה"ו). – העורך.
20 . או"ח, סי' שכח, סעיף נג-נד.
21 . אדרבא, מפורש להיפך, בתשובת הרמב"ם לחכמי לוניל (הערה 9 לעיל) שגם בפריקת הלסת ממש אין בה סכנה. – העורך
22 . עוד קשה, לדעה של "ביד ולא בסם" שבסם יש איסור דרבנן בלבד, ולדברי ערה"ש, ביד יש איסור דאורייתא ?
23 . סי' שכח, סע' מז ס"ק נא.
24 . על יצירת פתח חדש בגוף האדם מצאנו איסור בונה כדעת רש"י וסיעתו, הובא לעיל בהערה 15 בסופה. – העורך.
25 . מס' שבת, קמז ע"א.
26 . גמ' מס' שבת, סו ע"ב.
27 . ולא כתב סתם: הואיל ואפשר ביד, כמו בדין "מעלין אזנים", ששם זה ריפוי וכאן לא.
28 . שו"ע או"ח שכח סע' ב.
29 . כפי שכתב רש"י על "אין מחזירין את השבר" במשנה שבת קמז ע"א.
30 . מס' שבת סו ע"ב וקכג ע"א , ועיין בגמ' של הרב שטינזלץ ותמצא שהבין ברש"י כמוני בהמשך ההסבר, על פי התרגום מצרפתית של "לפופי"= אנמלטויי"ר.
31 . הנסיון במחלקת ילדים עם תינוקות ממוצא ערבי מצוי לכל, ונתקלתי אישית במקרים מסוג זה. הנטיה ברפואה המודרנית היא להימנע מחיתול מהודק על מנת לאפשר ריפוי פריקות ירך מולדות הדורש חיתול בפיסוק רחב, אולם המצב מוחמר בשיטת החיתול המהודק.
33 . ועיין בגמ' של שטינזלץ ובהערותיו על המקום.
* גם אם אין כאן סכנת נפשות.
34 . ראה לשון המאירי שצויין בהערה 11 לעיל, שכתב בדעת הרמב"ם "שאין זו סכנה גמורה". – העורך.
35 . אבל בפירוש המשניות על המשנה מפרש הרמב"ם שנפרקה פירושו שנשמט הפרק. לכאורה משמע שמסכים לדין המשנה. ולפי זה אם התכוון לפריקה יש סתירה בדבריו, כיון שאוסר בפריקת גפה שפשוף בצונן ומתיר החזרת פריקת הלסת. אולם יתכן גם שהרמב"ם מתיר החזרת פריקת גפה באופן ידני ללא שפשוף בצונן, ודי בכך לריפוי, וכלל דין זה עם הדינים בהם הטיפול ידני בלבד וללא שימוש בסם, והוא בכלל מה שכתב "וכן כיו"ב." ואם הכוונה לנקע ואוסר שפשוף בצונן, זה מתאים למה שכתבתי, אך לא ברור מדוע השמיט הרמב"ם דין זה, אך אולי סבר שגם בנקע הטיפול רק מנוחה ולא שפשוף ולכן השמיט אותו.
36 . הרי"ף והרא"ש רק מצטטים את המשנה ללא הסבר נוסף וללא התייחסות לגמ'.
37 . אם נאמר שרש"י ור"ח באמת סוברים שמדובר בפריקה ולא בנקע, נהיה מוכרחים לומר שדעתם היא שאין סכנה בפריקה ואין לשפשף בצונן. (שאל"כ מדוע הדין שונה משבר שמותר להחזיר?) ואילו ב"מעלין אזנים" ראינו שלדעת רש"י יש סכנה בדבר, ויצא מזה שלהלכה יש לדון כל פריקה לגופא : אם יש סכנה – מותר להחזיר, ואם אין – אסור אפילו לשפשף בצונן. והמענין הוא שמבחינה רפואית על פי רוב יש יותר סכנה בפריקת גפה מאשר בפריקת הלסת, אך אולי התיחסות רש"י לפריקת הלסת כאל מצב מסוכן נובעת מהגבלת יכולת הדיבור, האכילה והנעת הלסת הנראית כמסוכנת, בעוד שבפריקת גפה למרות הגבלת התנועה והכאב לא נראית כ"כ סכנה מיידית.
38 . שו"ע או"ח הל' שבת, סי' שכח סע' מז ס"ק נא.
39 . סי' שכח סע' לח-מ.
40 . וכיון שכיום הטיפול בנקע אינו אלא ע"י קיבוע ומנוחה בלבד, וללא שפשוף בצונן או שימוש בסם, יתכן שאף בזה יש להתיר כמו בפריקת הלסת שאינה מסוכנת והטיפול בה אינו ע"י סם.
41 . ראה עוד: הרב מ. הרשלר, "הלכה ורפואה", כרך א, פרק ג ס"ב, בענין רפואה שאין בה סממנים ותרופות. יש להשיב על דבריו ואכמ"ל.
42 . ועיין לעיל הערה 37 שיתכן בדעת רש"י ור"ח אחרת לדינא.
43 . בהגהות וחידושים על מס' ע"ז מהגאון הר"ר גדליה ליפשיץ ובנו הגהר"ר ישראל ליפשיץ זצ"ל (בעמה"ס "תפארת ישראל" על המשניות) על דין "מעלין אזנים" (דף כח ע"ב) נכתב: " נ"ב ערש"י וכוונתו דכשאדם מפהק, פותח פיו ביותר ופעמים אינו יכול לחזור לסתום ונעשה ע"י שיאחזו באזניו להגביה כל גופו ע"י הגבהת אזניו וכ"כ שמעתי", עכ"ל. אין לנסות להחזיר פריקת לסת תחתונה בשיטה כזו, כי מלבד שעלולים להזיק לאוזן וללסת הרי בשבת גורם לחבורה ואיסור דאורייתא. עכ"פ ברור שגם הם הבינו כמו בתשובת הרמב"ם הנ"ל כיצד קורית הפריקה.
44 . להלכה, עיין גם ב"שמירת שבת כהלכתה" בדיני שבר ופריקה, ובהיתר הפריקה הסתמך גם על ערוך השולחן (הע' 39 לעיל).