חובת הרופא לחולה בנסיבות של חילוקי דעות ביניהם

הרב חזקיהו אברהם ברוידא

חובת הרופא לחולה, בנסיבות של חילוקי דעות ביניהם *

סיכום

 

א) הרופא חייב, עפ"י דין תורה, לסייע לחולה בכל דרך אפשרית שיש בה כדי להיטיב את מצבו.

 

ב) ניתן לכפות טיפול על החולה, בתנאים מסוימים, במקרים של פיקוח נפש או במקרים של טירוף הדעת של החולה המוגדר הלכתית כ"שוטה". הגדרה זאת הינה מסמכותו של בית הדין, ועל פי דין התורה.

 

ג) אם לא מדובר בפיקוח נפש, אין לכפות על החולה שום טיפול בניגוד לרצונו, בשום אופן, ישיר או עקיף (כמניעת טיפול) אלא יש לסייע לו במידת האפשר ולעשות ככל שבידינו שהטיפול אכן יבוצע תוך מעקב אפשרי, שיתוף בני משפחה וכו', ובהסכמת החולה.

 

חששות תאורטיים של נזקים אפשריים או כרוניפיקציה של המצב הבעייתי, אינם מהווים גורם משפטי שיאפשר כפייה בהווה.

 

ד) החמרה אפשרית עד למצב של פיקוח נפש, כשהדבר הינו בגדר חשש מוכח מתוך ידיעה והכרה ברורה ומקצועית, משייכת את המקרה לסוגית "ספק פיקוח נפש" שהגדרתה זהה לאמור בסעיף ב בסיכום זה.

ה) כשהנדון הוא קטן שאין ההכרעה נתונה בידיו, כאשר נראה לרופא שהמצב מחייב ודורש התערבות ביה"ד, למניעת נזק, עליו לפנות מיוזמתו לביה"ד שיקבע מהי טובת הילד, ויקבע את דרך הטיפול בו.

 

(מקור: אסיא נא-נב (יג, ג-ד), אייר תשנ"ב, עמ' 84-80)

 

 

* הערה: הדברים נכתבו בהתיעצות עם הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, רב שכונת רמת אלחנן, וחבר וועד ההלכה של בית החולים "מעיני הישועה" בבני ברק.