דיני ייחוד בטיפול פסיכותרפויטי

פרופ' משה הלוי ספירו

דיני ייחוד בטיפול פסיכותרפויטי

א. הקדמה

 ב. צדדי היתר

 ג. אופי הטיפול הפסיכותרפויטי

ד. מנגנון העידון (סובלימציה) ותקדימי היתר

ו. סיכום

מתברר שאין להקל בסיטואציה הפסיכותרפויטית. נראה כי דרך ההידברות הטיפולית אינה אובייקטיבית ואינה מוגבלת בחבלי המלאכה הטכנית, עד כדי שאפשר יהיה לתארה כאילו לא שייך לגביה איסור ייחוד. יש לזכור גם שלרוב הפוסקים איסור ייחוד הוא איסור עצמאי, ללא קשר לנוכחות או אי-נוכחות של דחף או רצון מיני 20 . אפילו לשיטת הרמב"ם והשו"ע, שאיסור ייחוד איננו קיים למעשה במקרה שיש להניח שלא קיים ענין של חשש פריצות (כמו זקן או גוסס או, אולי, כשטרוד במלאכתו), קשה לתאר את הנסיבות שלנו בצורה סטרילית כזאת.

ברור, אם כן, שכדי לקבוע כללי הלכה מעשיים למפגש הפסיכותרפויטי, יש להיצמד לאותם הכללים המובאים בספרות ההלכתית-רפואית ללא הקלות נוספות 21 .

יש להדגיש שרוב הפסיכותרפויטים אינם מוכנים להעסיק מזכירה, ובודאי שאינם מוכנים למנוע את איסור הייחוד ע"י מילוי חדר ההמתנה בחולים נוספים, עקב החשש לפגיעה בסודיות ובהרגשת הפרטיות של הפונים אליהם.

התנאים שאכן אפשר ליישמם במסגרת הטיפולית, במקרים של ייחוד דרבנן, הן דלהלן :

1)  מספר מטפלים עובדים בקבוצה של משרדים סמוכים, בשעות קבועות, כך שתמיד יהיו לכל הפחות שני מטפלים באזור ;

2)  במקרה של משרד טיפולי בודד, יש לסגור בלי לנעול את דלת המשרד, כשהבעל או אשת המטפל(ת) נמצאים בעיר 22 .

אבל, היות ויש לתאר את הנדון כ"גס ביה", יש להוסיף :

3) להפקיד מפתחות ביד בעל או אשת המטפל(ת), עורך-דין או עמית למקצוע. סעיף שלישי זה חיוני ביותר במקרה של מטופלת (או מטפלת) פנויה (רווקה, גרושה או אלמנה), שהרי בפנויה לא מצאנו שחז"ל התירו משום "אימת אביה" 23 .

אם ניתן לקיים את הקליניקה במקום המוגדר כ"שטח ציבורי" פתוח לרבים או "מפתח ביד אשתו" – יש דעות המתירות אף נעילת הדלת 24 .

 

(מקור: אסיא מז-מח (יב, ג-ד), כסלו תש"ן, עמ' 39-32)

 

 

1 . ספר דבר הלכה (הרב א. הורוביץ): אוצר הפוסקים אהע"ז. כרך ט ; ספר אהלי ישורון (הרב א. פלדר); ספר ייחוד: הלכותיו בקצרה (הרב ל. טרופר); ספר נשמת אברהם, ח' יו"ד וח' אהע"ז (הרב פרופ' א"ס אברהם) ; ספר לב אברהם, כרך א, פרק כה : שו"ת ציץ אליעזר חו, סי' מ. פרק יב: הרב ש. אבינר, דיני ייחוד בטיפול רפואי , ספר אסיא כ, עמ' צ-צב.

2 . "חזקה אין אומן משקר כדי שלא יאבד חזקתו", כלומר שלא יפסיד אומנותו; ועי' באנציקלופדיה תלמודית. כרך יג, עמ' תש ; ועי' שו"ת רדב"ז ח"ג, סי' תפא : ובשו"ת ישכיל עבדי ח"ב סי"ג: גם מובא באוצה"פ ח"ט סי' כב, סע' ג:יח.

3 . שערים מצוינים כהלכה, ח"ד, סי' קנב, סע' ג : אוצר הפוסקים, אהע"ז, ח"ט סי' כב, סע' יח :ה.

4 . ע"ז כ : ובשו"ת הרדב"ז הנ"ל ; שו"ת בנין ציון סי' עה ; נשמת אברהם חיו"ד סי' קצה סק"ז ;עי' גם שערים מצויינים בהלכה סי' קנב סק"ג.

5 . ע"ז כ: וב"מ צא:.

[אמנם דעת הנימוקי-יוסף, ב"מ שם, שהיתר ההרבעה כמכחול בשפורפרת קיים רק ב"בני תורה" ( ו), אך דעה זו לא נפסקה להלכה בפוסקים – רמב"ם, איסו"ב, כא, כ : שו"ע, אבהע"ז, כג, ג. ועיין ש"ך, יו"ד, הלכות כלאי בהמה, רצז. ס"ק ב, על דברי הרמ"א סוף סע' ג, שם.           -העורך]

6 . N. Gartell et al, "Psychiatrist-patient sexual contact: Results of a National Survey", Am. J. Psychiatry 1986, 143:1126-1131.

7 .  R. Tangs, The therapeutic interactio. 2 vols. New York: Aronson.

8 . שאלות דומות נוגעות לבעיות שנובעות מעצם התקשורת הטיפולית : ניבול פה, הרהורים אסורים, לשון הרע וכד'.

ראה : הרב י. זילברשטיין, "טיפול פסיכולוגי פיקוח נפש, איסור רכילות ומצות כיבוד הורים", לעיל עמ' 211-205.

Moshe H. Spero, "The Halakhic status of hirhur assur in psychotherapeutic communication", (chap. 3), in Spero: Handbook of psychotherapy and Jewish ethics (Jerusalem: Feldheim, 1986).

9 . ברכות כ : ; בבא מציעא פד (עיין גם בתוס' ד"ה ויתיב שם).

10 . עיון יוסף שם.

11 . הגהות הב"ח שם (על פי ב"ק קיז) ; רי"ף שם. אך עיין בעיון יוסף.

12 . פירוש זה תואם לתיאור הבא בהמשך הסוגיא (שם) על חזרתו בתשובה של ריש-לקיש : עצם החלטתו להקדיש חייו לעמל התורה הביאה להחלשת כוחותיו הפיזיים העצומים, וכנראה גם להחלשת עוצמת רגשותיו כלפי יופי גשמי.

הווי אומר, חל עידון קיצוני של הכוחות הבלתי מרוסנים בעלי העוצמה הכבירה, ובכך הופנו לאפיקים חדשים.

13 .  כתובות יז.

14 . טור שו"ע. אהע"ז סי' סה סע' ב ודלא כרא"ש שהתיר ביום הראשון ואסר בשאר ימים (גם תוך ז').

15 . מ"ק כד.; קידושין פ:; טור שו"ע יו"ד סי' שנג סע' ד; רמב"ם הל' אבל פ"יב:ה"י. רש"י מוסיף שהחשש פה חזק מפני שבתי קברות דאז היו רחוקים מהעיר, וכך הובא בב"י לטור שם : "בתי קברות דידן דסמוכין לעיר שמא שרי", אבל לא הובא באחרונים. לפי האפשרות הנ"ל, אולי אין בדין של "תינוק בן שלושים יום" תקדים כנגד "טרידי".

16 . נשמת אברהם ת' אהע"ז סי' כב, עמ' צג.

17 . קידושין פא, : שו"ע אהע"ז כב, ח,

18 . סי' ז, סע' יז.

19 . שיטת הרשב"א ועוד. ויע"ש בנשמת אברהם, הלכות אישות ככ:סוס"ק ב.

20 . הלכות איסורי ביאה פכ"א :ה"כ, ושם הרמב"ם מביא להלכה את הדין של איסור הסתכלות בבהמות בשעת הזדווגותם, ומוסיף ההיתר של "עסוק במלאכתו". אבל בהלכה כא פוסק הרמב"ם : "וכן אסור לאדם להסתכל בנשים בשעת שהן עומדות על הכביסה ; ואפילו להסתכל בבגדי צבע של אשה שהוא מכיר". ובפרק כב :ה"ח מדגיש הרמב"ם שאין היתר של "טרידי" בהתעסקות עם נשים, בכך שכתב : "אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם נשים, אסור לו להתייחד עם הנשים". משמע, לכאורה, שהכלל של "טרידי" אינו שייך ליחסים בין בני אדם ,

21 . ראה הע' 8 לעיל.

22 . לפי הדבר הלכה סי' יז סוס"ק כ, בשם החזון איש להקל, מביא ש"בעלה כעיר" מהני אפילו כשהוא אינו יודע איפה היא נמצאת, ובהחלט אם בעלה מרשה לה להיות עם הרופא. עי' גם בשו"ת אגרות משה אהע"ז ח"ד סי' סה :כא שבשעת הדחק אין לאסור.

23 .  הדעה להחמיר, על סמך רש"י ד"ה "וכל" (אבות פ"ב:מ"י), נמצא בדבר הלכה, סי' יא סק"ח ; ובבינת אדם (שער בית הנשים) סע' יז :כח. אבל עי' שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ, פ"ח אוק"ח, שסובר שייחוד נדה פנויה אסור רק מדרבנן, ומבסס דבריו על הפני יהושע בתשובותיו (ח"ב אהע"ז סי' מד) דנדה פנויה איננה בכלל גילוי עריות. עי' גם פ"ת לשו"ע יו"ד סי' קצה, ס"ק טו.

24 . עי' ציץ אליעזר ח"י. סי' מ, פי"ב, אוק"ז-יב. וח"ח סי כז.