נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

תרומת איברים מן המת – הסכמת הנפטר ומעמד המשפחה

ישראלי, שאול. "תרומת איברים מן המת – הסכמת הנפטר ומעמד המשפחה" ספר אסיא ט, עמ' 378-380.

תרומת איברים מן המת – הסכמת הנפטר ומעמד המשפחה

תרומת איברים מן המת – הסכמת הנפטר ומעמד המשפחה *

הרב שאול ישראלי זצ"ל

א. איברים מן המת – הסכמה לתרומה ונשיאת כרטיס תורם

שאלה:

תשובה:

ב. מעמד משפחת הנפטר

שאלה:

תשובה:

מצינו שמשפחתו של אדם נפגעת ומתבזה בבושתו ובזיונו 14 . וכן נמצאים בני המשפחה מבוזים בביזיונו של מת 15 . וקרובי משפחה מצווים בטיפול קבורתו 16 .

 

הואיל וכן, יש להם מעמד באשר ללקיחת אברים וחלקים מן המת במקרה שנדרשת תרומת אלה מן המת לצורך השתלה, שיש בה משום הצלת נפש מישראל 17 .

 

לזאת יכולים הם להופיע בתור נוגעים בדבר, ואף למנוע שימוש באברי המת אם גילה התנגדות מפורשת לזה בעודו חי 18 .

 

אולם במקרה שהסכים לכך, או שיש אומדן דעת סביר שהיה מסכים לכך אילו היה נשאל, מפאת גודל חשיבות מצוות פקוח נפש, אין ערך להתנגדותם 19 .

 

וגם אם אין לדעת מה היה רצונו של המת, מצווים בני המשפחה להסכים להשתמש באברי המת, ודוחה מצווה זו את מצוות הקבורה המוטלת עליהם באיברים אלה 20 . וימשיכו לטפל בהבאת הגוף לקבורה בכבוד הראוי.

 

אסיא נ"ט-ס (כרך ט"ו, ג-ד) אייר תשנ"ז

 

הערות:

 

 

* את התשובות מסר הגר"ש ישראלי זצ"ל בכתב ידו (כולל ההדגשות) לעורך "אסיא", לקראת הכינוס הבין לאומי לרפואה, אתיקה והלכה שהתקיים במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, בקיץ תשנ"ג. בכינוס הרחיב הגר"ש ישראלי את הדברים, ודבריו הופיעו במלואם בספר הכינוס (הרצאת מכון שלזינגר, ירושלים תשנ"ו) עמ' 198-193.

1 . ראה בספרי "עמוד הימיני" ס' ט"ו ס"ק טז ואילך, בויכוח שביני לבין הגרש"י זוין זצ"ל. וזוהי דעתי כמבואר בפנים.

2 . רמב"ם פ"ב מהל' רוצח, ב', ג'.

3 . רמב"ם פ"ה מהל' חובל ומזיק, א. וראה גם ב"ק צ"ג, א.

4 . רמב"ם פי"ב מהל' רוצח הל' ו'.

5 . מדברי הרדב"ז שקובע שזוהי מידת חסידות וראוי לשבח. [הובא באסיא נ"ז-נ"ח, עמ' 8-5, הערה 10.]

6 . ראה אגרות משה, חו"מ ח"א סימן ק"ג.

7 . שו"ת רדב"ז סי' אלף נב.

8 . זה יש ללמוד מהסוגיא במס' בבא בתרא קנ"ד, ב, במכר נכסיו ונתעוררו ספיקות בזכותו למכור. שגופו צריך בדיקה, ויש בה משום ניוול. ואמרו בזה שם, שהלקוחות רשאים לתבוע זאת – נינוול ונינוול. והיינו משום שאחריותו נמשכת גם במותו. ועי' עוד תוס' סנהדרין מ"ו, ב, בד"ה קבורה, שיכול למחול על בזיונו.

9 . ראה מס' ב"ק צ"א, ב: בושת רשאי אדם לבייש את עצמו, אעפ"י שזה פוגע במידה מסוימת גם בקרוביו – פ"ו, כ שם: "בושת דבני משפחה".

10 . פסחים ד', ב: ניחא ליה לאיניש לקיומי מצווה בגופיה ובממוניה. ועי' גם חולין פ"ח ברא"ש ס' כ"ו.

11 . שלמרות שגדולה מצוות פקו"נ, אדם שמת פטור הוא מכל המצוות. ואשר על כן, גם בעודו בחיים, אין לחייבו, כשעצם קיומו חל רק בזמן שהוא פטור. ואין לנו רשות על גופו, כאשר הוכח לעיל שבעלותו של אדם שמורה לו על גופו גם לאחר מותו.

12 . עפ"י מאמר חז"ל: במידה שאדם מודד, בה מודדים לו. מגילה, יב, ב.

13 . מס' ברכות י"ט, א.

14 . ב"ק פ"ו, ב: ביישו ישן ומת. שם, צ"ג א: משום פגם משפחה. וע"ע סנהדרין ע"ה, א: משום פגם משפחה.

15 . ע' תוס' סנהדרין מ"ו, ב, ד"ה קבורה.

16 . סנהדרין שם: המלין את מתו. וע"ע ברכות רפג. יו"ד ס' שמח. ומוכח שלמרות שחיוב הוצאות הקבורה, הם רק על היורשים, וכשיש ירושה, חיוב הטיפול הוא על הקרובים.

17 . על מצוות קבורה גם בחלק קטן מן המת עיין מל"מ סוף הל' אבל. גשר החיים ח"א, פט"ז, ב, וראה גם עמוד הימיני עמ' ש"ל ואילך.

18 . לעיל פרק א' הע' 11

19 . לעיל פרק א' הערה 9, 10.

20 . אגרות משה יו"ד ח"ב ס' קעד בסופו.

 

 

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.