הזרעה לאחר המוות – איסור והיתר

הרב מרדכי הלפרין                                                                      הזרעה מלאכותית לאחר מיתה – איסור והיתר פרק א – הזרעת אישה פנויה פרק ב – הזרעת אשה נשואה שזקוקה לזרע תורם

ח] כיום נולדים בארץ ישראל אלפי תינוקות מתרומת זרע מדי שנה. רובם נולדים לנשים נשואות, שעקב אי-פוריות של הבעל הופנו להזרעה מלאכותית מתורם זר. בהתאם להנחיות מנכ"ל משרד הבריאות התרומה חייבת להיות אנונימית, כך שהאישה לא תדע לעולם מי הוא התורם אבי הילד. עדיין אין בישראל חוק שמחייב שמירה של הנתונים על התורם שהוא, כאמור, האב הביולוגי של הילד, ואין שום דרך למנוע נישואי אח ואחות כשאחד מהם נולד באמצעות תרומת זרע. השאלות ההלכתיות לגבי איסור תרומת זרע מתורם הן: א) חשש ממזרות; ב) איסור עירבוביא ביצירת וולד שלא ידוע מי אביו, כמו שנלמד מגזירת אבחנה; ג) איסור תורה משום "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע".

ט] ידועה מחלוקת הפוסקים אם הנולד מעיבור באמבטיה מזרע פסול, או משכיבה על סדין עם שכ"ז של פסול, מתייחס אחרי אביו הביולוגי ונפסל אף הוא, או שאינו מתייחס אחרי אביו, וכשר אפילו לכהונה. כן רצה להוכיח הג"ר שאול ישראלי[23] בגלל קושיית הטורי אבן[24] מסוגיית חגיגה (טו, א) על סוגיית יבמות (י, א-ב), ובגלל קושיית הדברי-מלכיאל בסוגיית יבמות (צז, ב). וכן האריך להוכיח הגרמ"מ כשר בתורה שלמה[25].

ואם כן, כל שאינו מתייחס אחרי אביו אין חשש ממזרות, וכמו בנכרי הבא על בת ישראל.

י] אמנם כבר כתב ר' יהונתן אייבשיץ בספרו בני אהובה[26] שאפילו בנתעברה באמבטי "באמת אם ממנו לבד נתעברה – פשיטא דבנו הוא לכל דבר. אך מי יכול לברר זה, ולא נתנה תורה למלאכי השרת", ולכן לא החשיב את הנולד מעיבור באמבטי כבנו עקב הספק מי האב. מדבריו נובע שבהזרעה מלאכותית כשידוע בוודאות זרע של מי הוזרק לאישה, "פשיטא דבנו הוא לכל דבר"[27]. ולהלכה, אף שהחיד"א בברכי יוסף הסתפק בדבר,

"העיקר בזה כדעת האחרונים החלקת מחוקק והבית שמואל והמשנה למלך ומהר"י זיין שהוכיחו מזה דחשיב בנו לגמרי. וכן דעת הטורי אבן הנ"ל. וכ"פ בשו"ת בית יעקב. ויתד היא שלא תימוט".

[לשון הגר"ע יוסף ביביע אומר, חלק ב, אבן העזר סי' א, אות ג]

ובנ"ד, שהוצאת הזרע נעשתה לשם הזרעה ולא להפקרה, רבו הפוסקים המחשיבים את הנולד כבנו לכל דבר. כן כתב הגרי"י וויינברג בשרידי אש[28], וכן פסקו הגר"מ פיינשטיין[29], הגרש"ז אויערבאך[30], המנחת יצחק[31] והציץ אליעזר[32], שבכה"ג לכו"ע הוולד מתייחס אחרי נותן הזרע, וכמו שכתב בפשיטות בבני אהובה שם.

ואם הוולד אכן מתייחס אחרי נותן הזרע, יש מקום לדון בחשש ממזרות  של הוולד, שנולד מכך שאמו הנשואה הוזרעה מתורם זר.

יא] הספק בדבר תלוי בחקירה עתיקה האם ממזרות (כשההורים אינם ממזרים) היא תולדה של מעשה עבירה של ביאת איסור או של יצירת וולד "מזרע בלול של איש ואישה דלא תפסי בהו קידושין, ואשר אם יבוא עליה כדרך כל אדם יתחייב כרת"[33].

אמנם רבו האחרונים שפסקו כצד הראשון, שאין ממזרות מהתעברות באמבטיה, ועיקר יסודם מדברי הב"ח יו"ד סי' קצה:

מצאתי בהגהת סמ"ק ישן מהר"ר פרץ שכתב: אשה יכולה לשכב אסדיני בעלה, ונזהרות מסדינים ששכב עליהם איש אחר פן תתעבר מש"ז של אחר. ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדותה מש"ז של בעלה ויהא הולד בן הנדה? והשיב: כיון דאין כאן ביאת איסור, הולד כשר לגמרי אפי' תתעבר מש"ז של אחר, כי הלא בן סירא כשר היה. אלא דמש"ז של איש אחר קפדינן אהבחנה גזירה שמא ישא אחותו מאביו". ע"כ.

וכתב ע"ז הגרשז"א[34]:

"והנה זה ודאי דלהלכה אין לסמוך כלל על האגדה מבן סירא שהיא מפוקפקת[35], וכמו שהביאו מהתשב"ץ ח"ג סי' רסג, אלא כל ההוכחה הוא רק מדברי קדמון הוא רבנו פרץ ז"ל שסובר הכי להלכה."

ובהמשך דבריו שם האריך להראות את צדדי הספק, ולהוכיח שמדי מחלוקת ראשונים לא יצאנו, עיי"ש.

יב] אמנם בנ"ד, שההזרעה נעשית לאחר מיתה, גם לשיטת הגרשז"א יש צד לומר שאין כאן חשש ממזרות. שהרי הגרשז"א הסביר שם[36] את סיבת הממזרות כי התורה הרחיקה בין האיש והאישה ובזה עשתה אותם כשני מינים. "וכיון שיצירת הולד הוא מאיש ואשה שהתורה עשאן כשני מינים – נקרא ממזר". ומכאן, מאחר ואין כאן שני מינים בעצם כמו בכלאים, אלא שרק דיני ההרחקה והאיסור הופכים אותם לב' מינים, הרי שהיותם ב' מינים מותנה בקיום האיסור וההרחקה שהרחיקה תורה. ולכן אם נשתנה הדין כמו באחות אשתו שהותרה לו לאחר מות אשתו, בטל דין החשבתם כב' מינים, והוולד כשר. ומכאן גם לאחר מות האיש, במתים חופשי ובטלו ממנו דיני איסורים והרחקות, יש מקום לומר שכבר אין כאן יותר שני מינים וממילא הוולד כשר גם לשיטת התוס'.

יתר על כן, אפילו אם חששו של הגרשז"א בהזרעה מלאכותית קיים בכל זאת גם בהזרעה שלאחר המוות – עצם ספקו של הגרשז"א פשוט הוא לגרי"י ויינברג[37] שאין חשש ממזרות בעצם ההזרעה המלאכותית מתורם זר, אפילו הוא חי. וכבר הורה זקן[38] הגר"מ פיינשטיין[39] שדין ממזרות הוא תולדה של מעשה העבירה ולא של העירוב הזר, ולכן הוולד כשר, ואין לחוש כלל לדעת החולקים.

יג] והנה, איסור עירבוביא ביצירת וולד שלא ידוע מי אביו, כמו שנלמד מגזירת אבחנה, קיים בוודאי במקום בו אין רישום מסודר ושמור שלא ישכח ברבות הימים, וכמו שהעיר על זה הגרע"י יוסף ביביע אומר[40], וכמו שהורה הגר"מ פיינשטיין לאסור תרומת זרע אנונימית מתורם יהודי, מדין גזירה שמא ישא אחותו מאביו.

אמנם בשנים האחרונות בכמה מדינות בעולם הבינו שיש לילד "זכות לדעת מי אביו" וחייבו לשמור רישום מדוייק ומסודר של תורמי זרע וצאצאיהם[41]. אולם במדינת ישראל טרם זכינו להבנה זו, ולכן אין היתר לתרומת זרע יהודי כשאין רישום או שהוא עלול להשתכח.

אע"פ כן בנ"ד, אם מנות הזרע הקפואות לא ישמשו להזרעה של כמה נשים אלא אך ורק להזרעת אשה נשואה אחת מסויימת, לכאורה זה בודאי עדיף משימוש בזרע אחר של תורם חי בלתי ידוע, שהרי כאן אין לוולד אחים מן האב שנולדו לאישה אחרת, ולכן לא קיים כאן חשש של אח נושא אחותו.

אמנם בהזרעת אשה נשואה בזרע כזה, יש מקום לחייב הבעל לפרוש מאשתו כדין מעוברת ומינקת חבירו, וכמו שפסק להלכה ביביע אומר שם[42].

יד] המקור לחשש איסור תורה בהזרעה משום "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע", הוא בשו"ת מערכי לב[43], שו"ת ישכיל עבדי[44], הרב ש"א יודלביץ[45], הגר"י טייטלבום מסאטמר[46] [הובאו באנציקלופדיה הלכתית רפואית[47]] אך כבר נדחו דבריהם[48]. מכל מקום, גם לדעתם יש מקום לחלק בין זרע מתורם חי לבין זרע מן המת ואכמ"ל.

טו] לסיכום: קשה לאסור שימוש בזרע המת לשם הפריית אישה נשואה אשר ללא שימוש בזרע המת אמורה לעבור איסור גמור ולקבל זרע תורם חי יהודי אנונימי.

בכל מקרה, כל עוד אין רישום מסודר של תורמי זרע וצאצאיהם, חייבים להקפיד שכל מנות הזרע הקפואות של הנפטר ישמשו להזרעה של אישה אחת דווקא. כמו כן יש מקום לחייב את הבעל לפרוש מאשתו כדין מעוברת ומינקת חברו, אך הכרעה בדבר מסורה לפוסק מובהק המכיר היטב את בני הזוג, ואכמ"ל. 

[ראה עוד להלן במדור הביבליוגרפי, עמ' 185-186, את הציון לתשובת הרב אפרים רחמים כהן, על הזרעה מלאכותית לאחר המות, שפורסם בארץ אפרים, ח"א, סי' כז, עמ' קפו-קצו.]

 

סוף דבר

באביב תשס"ד, כשלש וחצי שנים לאחר מותו, נולדו לנפטר בן ובת, שני תאומים בריאים.

 

---

[1].    היתר זה איננו פשוט. יש התולים את ההיתר בשאלה האם גם רווק מצווה במצוות פרו ורבו, או שרק נשוי מצווה בה. על המחלוקת בשאלת חיוב הרווק במצוות פו"ר, ובשאלת האיסור או ההיתר להקפיא זרע רווק לפני טיפולים כימותרפיים  — ראה ספר אסיא ז (הוצאת המכון ע"ש ד"ר פ' שלזינגר, ירושלים תשנ"ד), עמ' 279-303; ובמאמרי "קוים אחדים לדרכו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בהלכות רפואה ופיקוח נפש", אסיא נז-נח (הוצאת מכון שלזינגר, ירושלים תשנ"ז), 17-61, בעמ' 50.

[2].    דיון ראשוני בנושא, ראה דברי יוסף, מתוך אוצר שיעורי הרב יוסף כהן, אבן העזר, חלק א, (הוצאת מכון הרי פישל, ירושלים תשנ"ח) הל' אישות סי' א, פרק ד, עמ' יב-טו.

3.    מ' הלפרין, "גמילות חסדים עם המת וקיום מצוות פרו ורבו בהזרעה מלאכותית לאחר מיתה", בית הלל ט [ג, א], טבת תשס"ב, עמ' נה-ס. לתועלת הקוראים, הדיון הועתק, הועלה  על הרשת וניתן לצפיה באתר מכון שלזינגר:

http://www.medethics.org.il/articles/misc/BH.9.asp

[4].    על התופעה בעולם ובישראל, ראה: ר' פדרבוש, זרעים של תקוה, אתר מעריב, (16.11.00); א' קזין, הסוד נשאר בצנצנת, הארץ, (21.12.00), עמ' ד1-ד2. על קיום התופעה גם אצל נשים שומרות מצוות השומרות על אורח חיים דתי, ראה: ש' גרינפילד, ללא בעלים, מקור ראשון, 210, ה' באלול תשס"א (24.8.01) עמ' 8-13; ד' מזורי, מהפכה: רווקות דתיות נכנסות להריון מתרומת זרע – באישור רבנים, מעריב, (23.8.01) עמ' 11.

[5].    שרידי אש, חלק ג, סוף סי' ה.

[6].    ראה מה שהביא הרב פרופ' אברהם שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך א, "ערך הזרעה מלאכותית", ערך משנה ה(3) "הזרעה מתורם זר שהוא גוי", עמ' 158, ציונים 88-89, וכן מש"כ הגרש"ז אויערבאך בנועם חלק א עמ' קנט.

[7].    נשמת אברהם, כרך ד, חלק אבן העזר, סי' א ס"ק ג (עמ' קפא).

[8].    גיטין פרק ח משנה ד.

[9].    גיטין עט, ב.

[10].  בית הבחירה, כתובות, כז, ב, ד"ה שכיב מרע.

[11].  אסיא סה-סו עמ' 47.

[12].  אבן העזר, סימן כג.

[13].  שו"ת תורת חסד, ח"ב, מג. ראה עוד אנציקלופדיה תלמודית ערך "השחתת זרע".

[14].  לדוגמא: ראה ספר החינוך, מצוה רט, משרשי המצוה.

[15].  בית יוסף בבדק הבית, אבן העזר, ריש סי' כה, בשם הזוהר. וראה תורה שלמה (לגר"ר מנחם מנדל כשר), בראשית, לח, י, אות מה בהערות; שערי זהר (לג"ר ראובן מרגליות) על מסכת נדה, דף יג. וע"ע י' תא שמע, הנגלה שבנסתר עמ' 35, "שעניין זה חוזר בזוהר פעמים רבות ומודגש בעיקר בשמות ג ע"ב".

[16].  סנהדרין נט, ב, ד"ה והא.

[17].  וכן דעת ר"ת, יבמות יב, ד"ה שלש.

[18].  רמב"ן, ר"ן ורשב"א, נדה יג, א; תוס', יבמות יב, ד"ה שלש.

[19].  נדה, יג, ב.

[20].  אחיעזר, חלק ג, סי' כד, אות ד,  ע"פ דעת הערוך לנר ביבמות דע"ו, ומשמע שמסכים עמו מעיקר הדין.

[21].  פירוט הדברים ציינתי בשולי שו"ת אחיעזר, חלק ג, סי' כד, סוף אות ה, ובשולי שו"ת אגרות משה אהע"ז ח"א, סי' סג,  ענף ז. (כת"י).

[22].  שו"ת אגרות משה אהע"ז, ח"א סי' ע; ח"ג, סי' יד.

[23].  הרב שאול ישראלי, אבהות בהזרעה שלא כדרכה, קובץ תורה שבעל פה לב (תשנ"ב) עמ' מא-מו.

[24].  טורי אבן חגיגה דף טו.

[25].  תורה שלמה, כרך יז, במילואים סי' ד, אות טז.

[26].  בני אהובה, הלכות אישות פרק טו הל' ו.

[27].  וצידד לומר שאישה שהוזרעה מפסול לה בלא בעילה, אינה נפסלת לכהונה כשם שאיננה נאסרת לבעלה, עיי"ש.

[28].  שרידי אש חלק ג סי' ה.

[29].  אגרות משה, אבן העזר (א) סי'  י, וסי' עא.

[30].  נועם כרך א, עמ' קנג-קנז; נשמת אברהם, כרך ד, חלק אבן העזר, סי' א ס"ק ב (עמ' קפ).

[31].  מנחת יצחק ח"א סי' נ.

[32].  ציץ אליעזר ח"ג ס' כז פרק ג.

[33].  לשון הגרשז"א, נועם כרך א, עמ' קמה.

[34].  נועם שם, עמ' קמט-קנ.

[35].  לאחרונה עיינתי בגוף אגדת בן סירא כפי שהודפסה מכתבי יד, ונזדעזעתי איך ניתן להאמין לדברים הנראים בעליל מזוייפים מתוכם. וראה מש"כ הרב ראובן מרגליות (בקונטרסו "עוללות" סי' יב, נדפס בסוף ספרו מחקרים בדרכי התלמוד, הוצאת מוסד הרב קוק, הדפסה שניה תשמ"ט) וז"ל: "תמה אני איך השתרבבה [אגדת בן סירא] לתוך ספרותנו; אגדה שהיא מוזרה לרוח היהדות, בלי כל תוכן לימודי או מוסרי, ומקורה באלפא-ביתא דבן סירא, חוברת שכל תעודתה להתל ולהלעיג על דברי חכמים, כאשר הוכיח הר' אברהם אפשטיין בספרו מקדמוניות היהודים ע' 119-124. ממעין נרפש זה נבעה הבדותא על לידת בן סירא, אחרי שאמו קלטה באמבטיה ש"ז שהוציא אביה  — הנביא האלוהי ירמיהו." ובהמשך דבריו באר כיצד השתרבבה האגדה לספרות ההלכה.

36. נועם כרך א, עמ' קנא.

37.  שרידי אש חלק ג סי' ה.

38. בשעתו אמר לי הגרש"ז אויערבאך מספר פעמים שאין הוא יכול לחלוק על הגר"מ פיינשטיין, וכן לא לפרסם מאמר הלכתי כנגד דעתו של הגרמ"פ בלא לקבל ממנו רשות לפרסום כזה. ראה גם במנחת שלמה חלק א סי' ח, בהערה בראש הסימן.

39.  אגרות משה, אבן העזר (א) סי' י, וסי' עא; ואבן העזר (ב) סי' יח.

[40].  יביע אומר, חלק ב, אבן העזר סי' א, אות יג.

[41].  ראה: נ' מי-עמי, תרומות זרע בישראל, לעיל עמ'  96-112.

[42].  אמנם באבני מילואים, יג, ס"ק א, כתב "דלא אסרו חז"ל מעוברת חבירו ומינקת חבירו אלא היכא שנשאה באיסור כשהיתה  מעוברת או מינקת. אבל אם בשעה שנשאה היה בהיתר, דנמצאת מעוברת – לית לן בה. כיון דבהיתר נשאה לא בעי הפרשה". ובאוצר הפוסקים, יג, סח, הובאו פוסקים דגולים הסוברים שבאשת איש שנאנסה והרתה אין דיני הפרשה של מעוברת ומינקת חברו, כי האיסור הוא אך ורק לשאת מעוברת ומינקת חברו. הובאו הדברים במאמרו של הגרש"ז אויערבאך, הזרעה מלאכותית, נועם א  (תשי"ח) קמה-קסו, בעמ' קנח-קנט, והוסיף עליהם, שבהזרעה מלאכותית גם לא קיים החשש המהווה את הטעם לגזרת חז"ל האוסרת לשאת מעוברת או מינקת חבירו, עיי"ש, ויש לדון בדברים, ואכמ"ל. אמנם החיד"א בברכי יוסף, אבן העזר, יג, י, מסתפק אם גזירת חז"ל קיימת בנתעברה באמבטי. והגרא"י ולדינברג בציץ אליעזר, ח"ט, נא, ד, חוכך להחמיר בנשואה שהרתה מהזרעה מלאכותית. וכן פסק להחמיר ביביע אומר, ח"ב, אבן העזר סי' א, אות (יג).

[43].  שו"ת מערכי לב סי' עג.

[44].  ישכיל עבדי חאבהע"ז סי' י.

[45].  הרב שמואל אהרן יודלביץ, בירור הלכה באיסור השתמשות בפריה מלאכותית, נועם כרך י' עמ' נז-קג.

[46].  בהמאור אב-אלול תשכ"ד.

[47].  הרב פרופ' אברהם שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית-רפואית, כרך א', ערך הזרעה מלאכותית, עמ' 156.

[48].  יביע אומר, חלק ב, אבן העזר סי' א, אות (ט), וש"פ.