ברכת יו"ר החברה הישראלית לאתיקה רפואית
ד"ר רם ישי
יו"ר החברה הישראלית לאתיקה רפואית
ברכת יו"ר החברה הישראלית לאתיקה רפואית
כבוד הרב הראשי הראשון לציון, כבוד המשנה לנשיא בית המשפט העליון, חברים יקרים. אני הראשון בין אלה שמברכים היום שאין לו קשר מלידה לירושלים. לכן עלי להודות לכם על כי בכלל פתחתם לי שערי צדק, ועל זה תבוא עליכם הברכה.
רבים רצו להסביר את התגברות הענין הציבורי באתיקה רפואית מודרנית. יש שפירשו שההתעניינות באה עקב הפיתות של כלים יעילים ביותר שעוררו שאלות חדשות בכל הקשור לחיים ומוות, לפוריות ולמעמדו של העובר. לעומתם יש שפירשו שהתעניינות זו באה דווקא עקב האכזבה מן ההתקדמות הטכנית ועקב ההתמחות ההולכת וגוברת בתחומי רפואה ספציפיים.
ללא ספק אחד הגורמים להתגברות הענין העולמי באתיקה רפואית הוא מעשי הזוועה שבוצעו בידי רופאים נאציים אשר הקריבו את כבוד האדם על המזבח של מדע הרפואה, כביכול. סיסמתם היתה: האמת ללא תשומת לב למקור!
כתגובה לגישת הרופאים הנאציים, באה הצהרת הלסינקי שהיא אבן הפינה של ארגון הבריאות העולמי. הצהרה זו אוסרת על מחקר רפואי בגוף אדם שאינו לטובת המטופל.
מקדמת דנא מחקר רפואי בנסיבות לא אתיות היה די רגיל. אך עד להופעת הנאציזם, מעולם לא בוסס מחקר על שאיפה לחסל אוכלוסייה שלימה. גם אם היה "מוסרי" לפעמים, להמית יחידים למען מטרה נעלה. לצערנו הממסד הרפואי הגרמני שיתף פעולה עם השלטון בגרמניה הנאצית, ורופאים קיבלו את החלטות המשטר שקבע מי ראוי לקיום ומי ראוי למוות.
קשה להבין כיצד תנועה מתועבת זאת קלטה את רוב רופאי גרמניה שהמשיכו במקצועם גם לאחר המלחמה. דיון פנימי בגרמניה על תפקיד הרופאים בתקופה הנאצית התחיל רק כעבור ארבעים שנה. רוב הממסד הרפואי שם אינו מתעניין בדיון זה, וארגון הרופאים הגרמני אינו מתנגד למינוי רופאים נאציים לשעבר לתפקידים בכירים.
אנו תקווה כי הגישה הנאצית היתה חריגה מוחלטת, וכי היא נבעה ממערכת גורמים שלעולם לא יחזרו על עצמם. אף על פי כן אנו נוכחים לדעת כי אנו חייבים להיות ערים כדי שלא לאפשר לתופעה מעין זו להתקיים שוב. לשם כך דרושות הנחיות ברורות וחד-משמעיות.
כמו כן מדאיגה אותנו ההתערבות הגוברת של המדינה ושל החברה בענייני הפרט. התערבות זו החלה תחת הסיסמה של טובת הכלל, והיא מצויה אפילו במדינות דמוקרטיות. לעומת זאת, ההלכה היהודית דורשת מאתנו לדאוג בראש ובראשונה לפרט כמבואר במסכת סנהדרין דף לז עמוד א: כל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.
התערבותן של החברה והרשויות בחיי המטופל מצויה בשני מישורים: פגיעה קלה בהפרת פרטיותו ופגיעה חמורה יותר עקב הבעיות בחלוקה צודקת של משאבים מוגבלים. לחצים אלה מאלצים אותנו לפעמים להפלות בין דם לדם, וכתוצאה מכך דווקא הקבוצה החלשה, הזקוקה במיוחד, מקבלת פחות עזרה.
זקנים נפגעים ביותר, במיוחד נפגעים גם הגובלים במחלה נפשית, ילדים מפגרים וחולים כרוניים — כל אלה המכונים לפעמים "אוכלים חסרי ערך".
תופעה חדשה היא האשמת המטופל, כאילו המטופל הביא את המחלה על עצמו עקב סגנון חייו. טענה זו שומעים לאו דווקא לגבי חולי איידס ונרקומנים. אלא היא נשמעת גם לגבי חולי ריאות המעשנים וחולי כבד המרבים לשתות אלכוהול. יש לפעמים נטייה למנוע טיפול מחולי לב שאינם שומרים על כללי אכילה על-פי הוראת הרופאים ואינם שומרים על שאר הוראותיו.
בניגוד לגישות הללו, לדעתי, רופא חייב להתייחס לכל חולה כבן אדם הזקוק לעזרה ותמיכה. הרופא מצווה לטפל בו, לנסות לרפאו, או לפחות לשכך את כאביו. אף על פי שההלכה היהודית דורשת מכל אחד לשמור בעצמו על חייו, בכל זאת לעולם לא ייפטר הרופא ולא תיפטר החברה מחיובם לטפל בכל חולה. הרופא היהודי אינו זקוק לכל השבועות שהונהגו במשך הדורות כדי לחייב אותו לשמור על המצווה להאריך חיים כל שאפשר, לרפא, או לפחות לשכך כאבים.
אברך את המרכז הרפואי שערי צדק על כנס בינלאומי זה המתקיים בשיתוף פעולה עם בית הספר לרפואה על-שם אלברט איינשטיין. ואני מקדם בברכה את כל המשתתפים והאורחים הדגולים.
יהי רצון שדיונים אלה ישאו פרי!