נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

הצלת עובר המצוי בגופה של נפטרת – היבטים משפטיים

דייויס, יונתן. "הצלת עובר המצוי בגופה של נפטרת – היבטים משפטיים" ספר הכינוס הבינלאומי השני לרפואה, אתיקה והלכה – אסופת מאמרים לקראת הכינוס (תשנ"ו-1996), עמ' 727-730.

הצלת עובר המצוי בגופה של נפטרת – היבטים משפטיים

היבטים משפטיים

יונתן דייויס, עו"ד

ניגוד עניינים בין האם הפונדקאית והעובר

סמכות בית המשפט לדון בבקשת ביה"ח להוציא העובר מרחם אמו

1. על פי הנתונים וההנחות הרפואיים כפי שצויינו בחוות הדעת הרפואית של ד"ר שטינברג האם הפונדקאית גב' א. היתה בחודש השמיני להריון, בד"כ בריאה לפני הפגיעה, היתה במעקב רפואי מסודר ולא היו כל סיבוכים בהריון. העובר שברחמה היה בריא.

2. על פי הקביעות הרפואיות מצב האשה בעת הדיון המשפטי היה מוות מוחי סופי ובלתי הפיך, מכאן שלא היה ניתן לשאול לדעתה, באשר להצלת חיי העובר שברחמה. יחד עם זאת, לא היה ניגוד עניינים כלשהו בין הצלת חיי העובר וקיום חייה של האם.

3. בהתאם לחוק הפרשנות תשמ"א – 1981 עובר אינו נכלל בהגדרת "אדם" ומסע' 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות והמשמעות הרגילה והמקובלת שיש לתת למושג "אדם" (על אף הפסיקה הזרה שהזכרנו לעיל) עובר אינו נחשב "אדם" והוריו אינם משמשים כאפוטרופוסים טבעיים של העובר, שהרי אלה משמשים כאפוטרופסים טבעיים אך לקטינים שהם ילדיהם עד גיל 18 ונכללים במסגרת הגדרת "אדם"30 .

4. בית המשפט נשוא דיוננו, קבע שהבקשה חורגת ממסגרת סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות "משום שאין מדובר … בחסוי, אלא בעובר שטרם יצא לאוויר העולם" ואולם מתוך חוק הכשרות עצמו ניתן ללמוד שלביה"מ היתה הסמכות לדון בענין.

סעיף 80 לחוק הכשרות, מגדיר את המונח חסוי – מי שבית המשפט מינה לו אפוטרופוס – לפי סעיף 33 או מי שביה"מ רשאי למנות לו אפוטרופוס, אף אם טרם הוברר אם נתקיימו התנאים למינוי.

סעיף 33 (6) לחוק הכשרות קובע שבית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס לעובר, ומאחר ובית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס לעובר הרי שהעובר הוא בבחינת חסוי וכל עוד לא נתמנה אפוטרופוס, אין אביו (המשיב בעניינו) משמש אפוטרופסו.

לדעתנו, בהיות בית המשפט אפטרופסותו של העובר החסוי, שומא היה עליו לשים לנגד עיניו את טובתו של החסוי – במקרה זה העובר – העשוי להפגע על ידי אי הוצאתו מרחם אמו.

5. סעיף 68 לחוק הכשרות קובע כי בית המשפט רשאי בכל עת לבקשת צד מעונין, לנקוט אמצעים זמניים הנראים לו לשמירת ענייניו של ההחסוי, אם על ידי מינוי אפוטרופוס זמני לדין ואם בדרך אחרת. סעיף 68 (ב) לחוק קובע שאם היתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או נקיטת אמצעי רפואי אחר לא יורה על כך ביה"מ אלא אם שוכנע על פי חוות דעת רפואית כי האמצעי האמור דרוש לשלומו הגופני של החסוי.

בענייננו, בית החולים היה צד מעונין במסגרת סעיף 68 לחוק הכשרות, והרי בית החולים הוא שיזם את הבקשה להוציא את העובר מרחמה של האם כדי להציל את חייו, טובתו של החסוי בהתחשב בזכותו לחיות מקיימת לדעתנו, את התנאי של שמירת עניינו של העובר, ואולם, לענין נקיטת האמצעי הרפואי, לא "שמירת שלומה של האם הנושאת את הילוד" בלשון בית המשפט נשוא דיוננו הוא הקובע, בכל הכבוד, אלא שלומו וטובתו של החסוי, ובענין זה מדריכה אותנו פסיקת בית המשפט העליון בר"ע 698/68 היועה"מ נ' פלוני31 אשר דנה בסמכות ביהמ"ש להתיר הוצאת כליה מגופו של פסול דין וקבעה קריטריונים ברורים מתי יחולו הוראות סעיף 68 (ב) שהן בבחינת תנאי בל יעבור למתן רשות על ידי בית המשפט לביצוע ההתערבות הרפואית32 .

א. בית המשפט צריך להיות משוכנע כי בלעדי נקיטת האמצעי הרפואי יפגע שלומו של החסוי.

ב. להחלטה זו של בית המשפט דרושה חוות דעת  רפואית, היינו שטובתו של החסוי תיבדק על פי נתונים רפואיים אוביקטיביים ולא על פי נורמות מוסריות חברתיות של הצלת הזולת.

ג. נקיטת האמצעי הרפואי דרושה לשמירת שלומו של החסוי.

ד. טובתו של החסוי היא הנימוק הבלעדי להתערבות הרפואית.

ה. טובתו של החסוי צריכה להיות ברורה וממשית, כשהדגש הוא על טובת החסוי ולא על טובת הציבור.

להערכתנו, בהתחשב בחוות הדעת הרפואית אשר רואה בניתוח קיסרי אחרי השבוע ה-28 להריון כדי להציל את חיי העובר, כאמצעי רפואי בעל סיכויים סבירים להוליד יילוד נורמלי (על פי הנתונים שהיו קיימים) ובהתחשב בכך שהעובר, הינו חסוי הראוי להגנה וזכויות – לפחות לפי גישת הדינים הנוהגים אשר הוזכרו לעיל לפיהם העובר בעניננו הינו בר זכויות, היתה לבית המשפט הסמכות להורות על נקיטת האמצעי הרפואי הדרוש לשמירת שלומו אשר היה מעניק לו חיים.

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.