פגים

פרשנות המקרא רקע מדעי פגות במקרא ובחז"ל פרטי דינים מקורות והערות

 

[1] ר"ה יא א; בראשית רבה נג י;
[2] משך חכמה בראשית ל י;
[3] רש"י בראשית לח כז, ובצידה לדרך על רש"י שם;
[4] רש"י שמות ב ג. וראה סוטה יב א;
[5] נידה לח ב;
[6] יבמות סה ב; נידה כז א;
[7] כתובות לט א. וראה ביפה עינים שם. וראה באריכות ברמ"א אבהע"ז ד יד, בח"מ שם סקי"ב, ובב"ש שם סקי"ט;
[8] שבת קלה א; יבמות פ א-ב. ואגב, כך סברו חז"ל גם לגבי בהמה – ראה שבת קלו א; חולין עב ב, במשנה; רמב"ם אבות הטומאה ב ו, ובכס"מ שם. וראה בס' התלמוד ומדעי התבל שער ג סוף ענף כו; שו"ת עמק הלכה ח"א סי' ה; נ. גוטל, חוב' אסיא מה-מו, טבת תשמ"ט, עמ' 97 ואילך, הע' 13;
[9] פילון בספרו על בריאת העולם, בכתבי פילון האלכסנדרוני, מתורגמים מיוונית לעברית ע"י ד"ר יצחק מן, ספר ראשון פיסקא מא: "וגם מן הטבע הוא וכו', באופן שיקרה דבר מוזר מאד, כי בני שבעה חודשים הם בני קיום, בעוד שבדרך כלל בני שמונה חודשים אינם יכולים להשאר בחיים"; שו"ת הרשב"ש סי' תקיג, בהקדמה ראשונה: "וזה דבר שאין בו ספק, ואימת אותו הנסיון וכו', והסכמת הכל היא, שהנולד בשמיני הוא שאינו מתקיים ברוב, אבל הנולד בתשיעי ובשביעי מתקיים". וראה עוד בשו"ת הריב"ש סוסי' תמו; שבילי אמונה נתיב ה; שו"ת מעיל צדקה סי' ה ועוד;
[10] ראה נ. גוטל, חוב' אסיא מה-מו, טבת תשמ"ט, עמ' 97 ואילך, הע' 2;
[11] אבודרהם, סדר שחרית של חול, בשם רס"ג, הובא גם באוצה"ג יבמות פ א סי' תז; שער השמים, מאמר שמיני, שהעובר מתנועע הרבה בחודש השביעי, וזקוק למנוחה בחודש השמיני, ואם יצא בשמיני ימות עקב חולשתו. וראה בשו"ת מהר"י מינץ סי' ו, וישועות יעקב אבהע"ז סי' קנו בארוך סק"ב, שהתאריך הנכון להיוולד הוא דווקא בחודש השביעי;
[12] דעתו של היפוקרטס. עניין המדורים ברחם, והמעבר של העובר ממדור למדור, מתואר על ידי חז"ל בנידה לא א; תנחומא, פקודי, ג. לפי הידוע לנו כיום, אין מדורים ברחם, אם כי העובר אכן עובר מיקומים שונים ברחם בתהליך ההריון לקראת הלידה;
[13] שו"ת הרשב"ש סי' תקיג בהקדמה ראשונה, בשם חכמי התולדות;
[14] שו"ת הרשב"ש סי' תקיג בהקדמה הראשונה; יפה תואר, במדבר רבה ג; מדרש תלפיות אות י, ענף יצירת הוולד. אמנם בשער השמים, מאמר שמיני כתב, שהכוכב השולט בחודש השמיני הוא מאדים, והוא כוכב רע המושל על העובר. וראה עוד בשו"ת תשב"ץ ח"ב סוסי' קא. וראה עוד באריכות במאמרו של נ. גוטל, חוב' אסיא מה-מו, טבת תשמ"ט, עמ' 97 ואילך;
[15] דעתו של גלינוס. יש לציין שאריסטו פיקפק בדעה זו, וכתב שההסתכלות מוכיחה שאמנם יש פחות סיכויים לבני שמונה לעומת שבעה ותשעה, אך בהחלט יש בני שמונה שחיים;
[16] התלמוד ומדעי התבל, שער ג, ענפי מדע, ענף כז, ע' ביומנטיא, בדעת עצמו; חזו"א יו"ד סי' קנה סק"ב,ד, וחזו"א אבהע"ז סי' קטו אות ד; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קמא. ומה שכתב בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות יח, שאין לסמוך על הרופאים בזה, הוא לכאורה תמוה, וכפי שכתב בשו"ת שבט הלוי שם;
[17] ראה במאמרו של הרב י. זילברשטיין, בשבילי הרפואה, ט, תשמ"ט, עמ' עה ואילך. וראה מה שכתב בנידון בשו"ת מנחת שלמה סוסי' לה;
[18] ירושלמי יבמות ד ב; בראשית רבה יד ב; שם כ ו; במדבר רבה ד ג; תנחומא במדבר יח; מדרש הגדול בראשית ב ז; ילקוט שמעוני בראשית ב רמז כ. וראה עוד בתו"ש בראשית פ"ב אות קיב. וראה מאמרו של נ. גוטל, חוב' אסיא, מה-מו, טבת תשמ"ט, עמ' 97 ואילך, על חילופי הגירסאות במקורות השונים, ועל ביאור הסוגיא;
[19] שיטת הגאון הרוגאצ'ובי – ראה בס' התלמוד ומדעי התבל, שער ג, ענפי מדע, ענף כז, ע' ביומנטיא; הפלס, שנה ב, תרס"ב, עמ' 212; ס' מפענח צפונות פ"א סי' ד; נ. גוטל, חוב' אסיא, שם. וכן כתב בשו"ת מלמד להועיל, ח"ג סי' נד. אך ראה במאמרו של הרב י. זילברשטיין, בשבילי הרפואה, ט, תשמ"ט, עמ' עה ואילך, שהקשה לפי מה שרואים כיום שפחות מבני ששה חדשים ויום אחד חיים, מה שלפי חז"ל לא יכול להיות. ויש ליישב, שיילודים אילו אמנם חיים רק באמצעות טיפול נמרץ, שלא היה בימי חז"ל;
[20] נ. גוטל, חוב' אסיא, שם, וכפי שמשמע משיטת הגאון הרוגאצ'ובי;
[21] וראה עוד בשאלה זו בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' כ סק"ד; שו"ת בית יצחק חאבהע"ז ח"ב סי' קיא סקי"ד;
[22] הרמב"ם בפיהמ"ש שבת יט ה. וכן משמע מהגמ', שיילוד כזה יוצא מדין נפל משימלאו לו עשרים שנה, משמע שהיו יילודים שהגיעו לגיל זה, אלא שהדבר לא היה שכיח – ראה תוס' יבמות פ א ד"ה והא; מאירי יבמות סוע"א ד"ה ומכל מקום;
[23] ר"ה יא א; יבמות מב א; נידה לח ב. וראה בנידה כז א, שביולדת לתשעה הוא מחלוקת אם יולדת למקוטעין, וראה בב"ש אבהע"ז סי' קנו סק"ה, ובאוצה"פ סי' ד סקנ"ה, בשיטות הראשונים;
[24] תוספתא שבת טו (טז) ז; ירושלמי יבמות יא יב; בבלי שבת קלה ב; יבמות פ ב; במדבר רבה ד ג. וראה באריכות שיטות הראשונים בהסבר המחלוקות הללו בהגדרת נפל בביאור הגר"א או"ח סי' שלא ס"ג;
[25] רש"י שבת קלו א ד"ה לא נצרכה, ובתשובה בס' האורה סי' קמז, הובא בהגה' מיימוניות אבל א ז; תוס' שבת קלה א ד"ה בן שמונה; או"ה כלל קלט; חידושי הרמב"ן ליבמות פ א, שכתב כן בשם הירושלמי; תבו"ש יו"ד סי' טו סקט"ז;
[26] שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות כא;
[27] מדרש תנחומא, במדבר, יח;
[28] הוזכרו בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רמב, וסי' רנז, וסי' רפו, וסי' שכז;
[29] שו"ת התשב"ץ, שם;
[30] בה"ג, הובא בתוס' יבמות לו ב ד"ה מת; ריא"ז יבמות פ"ד ה"א פיס' ו; ר"ת, הובא באור זרוע ח"א סי' תריג. וראה עוד בתוס' בכורות מט א ד"ה מת; מרדכי יבמות סי' כ; תוס' הרא"ש יבמות לו ב; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט;
[31] תוס' יבמות לו ב ד"ה מת; תוס' בכורות מט א ד"ה מת; תוס' שבת קלה ב ד"ה כל ששהה; רמב"ן במלחמות שבת פי"ט; ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא; אור זרוע ח"א סי' תריג; רמב"ם יבום א ה; רמב"ם אבל א ו; ש"ך יו"ד סי' שעד סוסק"ח. ואם מחשבים שעות לעניין שלושים יום ראה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שמג;
[32] יבמות פ ב;
[33] כס"מ מילה א יד, בשיטת המ"מ; מרכבת המשנה מילה א יג;
[34] כס"מ שם, שדחה דברי המ"מ, וכן בב"י יו"ד סי' רסו ד"ה לשון הרמב"ם. וראה במאמרו של נ. גוטל, חוב' אסיא, מד, ניסן תשמ"ח, עמ' 5 ואילך, הע' 37;
[35] ראה מה שסיכם בנידון בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות' ב-ו. וראה באריכות במאמרו של נ. גוטל, אסיא, חוב' נא-נב, תשנ"ב, עמ' 85 ואילך;
[36] רמב"ם יבום א ה; שם רוצח ב ו; שם אבל א ז; טושו"ע יו"ד שמ ל; שם שעג ד; שם שעד ח; שם שעח ו; טושו"ע אבהע"ז קנו ד;
[37] רמב"ם מילה א יג; שו"ת רשב"א ח"א סוסי' תתקעו; שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רמב, וסי' רנז, וסי' רפו; שו"ת רשב"ש סי' תקיג, ד"ה והטעם השני. וראה עוד לשון הטור יו"ד סי' רסו. אך ראה בחזו"א, יו"ד סי' קנה אות ב, שזה שלא נגמרו סימניו, אינו עושה אותו לנפל וכו', וסתם וולד אין דינו כבן שמונה, אפילו אם לא נגמרו סימניו;
[38] ס' כורת הברית סי' רסו סקל"ג;
[39] רמב"ם מילה א יג; שם יבום א ה; שם רוצח ב ו; שם אבל א ו; סמ"ג עשין נא; שם עשין מד"ס ב; טושו"ע יו"ד שמ ל; שם שעג ד; שם שעח ו; טושו"ע אבהע"ז קנו ד. וראה בס' יד דוד, סוף ח"א בשו"ת סי' ג, בביאור השיטות השונות בענייני נפל;
[40] מ"מ יבום א ה. וראה בכס"מ מילה א יג; ב"ש אבהע"ז סי' קנו סק"ג;
[41] וראה תוס' שבת קלה א ד"ה בן שמנה. ובחזו"א יו"ד סי' קנה אות ד, ואבהע"ז סי' קטו אות ד, כתב שיש טועים וסוברים, שהנולד קודם תשעה הוא נפל, וזה טעות, אלא כל שנגמרו שערו וצפורניו הוא ספק בן קיימא, וליש פוסקים הוא בחזקת וודאי בן קיימא, וראה בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות' כז-כח, מה שכתב בשיטתו. וראה בביאור הגר"א או"ח סי' שלא ס"ג, שהרמב"ם הזכיר דין נגמרו הסימנים רק בהל' מילה, עיי"ש;
[42] וראה במ"מ שם באריכות, כל השינויים מהכלל הבסיסי הזה בשיטת הרמב"ם במקומות שונים. וראה בביאור הגר"א או"ח סי' שלא ס"ג, ובביאור הגר"א אבהע"ז סי' קנו סקט"ז;
[43] טור אבהע"ז קנו, וראה בב"י שם, בט"ז שם סק"ב, ובלח"מ יבום א ה; רמ"א אבהע"ז קנו ד; ב"ש שם סק"ו;
[44] רדב"ז אבל א ח;
[45] רמב"ן, יבמות פ א;
[46] שו"ת מהר"ם מלובלין סי' סז; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קמג;
[47] ראה שו"ת המבי"ט ח"ב סי' קסו; שו"ת משכנות יעקב חאבהע"ז סי' מג; שו"ת מלבושי יו"ט סוסי' כד;
[48] שו"ת רעק"א סי' צח; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט, וסי' קסא; שו"ת בית אפרים מהדו"ת ח"ב סי' ה-ו; שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' קט; שו"ת בית יצחק ח"ד סי' קכג; שו"ת באר משה ח"א סי' סד סק"ג;
[49] שו"ת בית יצחק חאבהע"ז ח"ב סי' קיט סק"ו; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קמא סק"א. וראה עוד בשו"ת קנין תורה ח"ג סי' מב סק"ד;
[50] רש"י שבת קלו א ד"ה שפיהק, כתב תירגום לעז 'בדיילייר', שפירושו לפהק כפי המשמעות בלשון העברית המודרנית – ראה אוצר לעזי רש"י. וראה ב"י יו"ד סי' קפט, ד"ה ומ"ש ופירש"י כאדם וכו';
[51] שבת קלו א;
[52] ראה בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' שכז; שו"ת רעק"א סוסי' צח; שו"ת בית אפרים מהדו"ת ח"ב סי' ו;
[53] רבנו יונה, הובאו דבריו בריטב"א שבת קלו א; רמב"ן במלחמות שבת פי"ט; רשב"א שבת קלו א, בשם מורי הרב ז"ל; מאירי יבמות לו ב; שו"ת הריב"ש סי' תמו, בשיטת רש"י, רבנו יונה והרא"ש;
[54] רז"ה בעל המאור, שבת פי"ט; ס' ההשלמה, שבת קלו א, ובדעת הרמב"ם. וראה עוד בעניין מחלוקת ראשונים זו בשו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט; שו"ת בית אפרים מהדו"ת ח"ב סי' ה-ו; שו"ת מהרשד"ם ח"א חאבהע"ז סי' רח; שו"ת משכנות יעקב חאבהע"ז סי' מג; שו"ת דברי חיים ח"א חאבהע"ז סוסי' צה;
[55] שו"ת עזרת כהן סי' קד;
[56] תוספתא שבת טו ו, וראה בחזון יחזקאל שם; רש"י ב"ב כ א ד"ה עובד כוכבים;
[57] הרב ז.נ. גולדברג, תחומין, ה, תשמ"ד, עמ' 250; הרב נ.א. רבינוביץ, תחומין, ח, תשמ"ז, עמ' 438-9;
[58] האדמו"ר מציעשינוב, בשו"ת משנה הלכות ח"ג סי' קסח;
[59] שו"ת משנה הלכות שם. וראה בצפנת פענח מהדו"ת דמ"ט ע"א, ודנ"ו, ובשו"ת צפנת פענח סי' רסא, וסי' רעג, ובס' מפענח צפונות פ"א סי' ד – שנפל מוגדר כמת, היינו הצורה שיש בו מתה ממנו ונתבטלה;
[60] משל"מ טומאת מת ב א, על פי אהלות יח ז, ופסחים ט א, בעניין מדורות של עכו"ם;
[61] סנהדרין פד ב;
[62] קונט' ההשלמה לצפנת פענח מהדו"ת דף 66. והוסיף שם, דהיכא שצריך שם פרטי – אין עליו;
[63] תוס' ב"ב כ א סוד"ה ועובד כוכבים;
[64] צפנת פענח, קונ' ההשלמה, עמ' 66;
[65] רשב"ם ב"ב קמא ב ד"ה למעוטי; השלמה לצפנת פענח מהדו"ת דף 66;
[66] מלבי"ם בראשית כה כב; משך חכמה ויקרא יב ו;
[67] שו"ת דבר יהושע ח"ג חיו"ד סי' סא סק"ג. וראה שם שמדייק למה נחשב כאבן, שאפילו כחי או כצומח אינו נחשב. וראה בס' אפיקי יהודה, דרוש ח אות ז;
[68] כן כתב בשלטי גבורים, בשם המרדכי, שבת פרק ר' אליעזר דמילה – איזהו בן שמונה, כל שלא כלו לו חדשיו, פירוש שממתינים לבן שמונה עד זמן שיכלו לו תשעה חודשים באוויר העולם, ואז יהיה בן קיימא. וראה מה שכתבו בדבריו בשו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט, וסי' קסא; שו"ת עמק הלכה ח"א סי' ה, וסי' מה אות א; שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' כח אות ח; שו"ת באר משה ח"א סי' סז; שו"ת שאילת ישורון ח"א חיו"ד סי' לב. וראה בשו"ת תשב"ץ ח"ג סוסי' רנז, בשם חכמי הטבע, שיש מבעלי חיים שלא נשלם גידולם במעי אמם, ונשלם אחר הלידה. ובצפנת פענח מילה א יד כתב, שיש מין עובר שיוכל להיגמר לאחר שנולד, וכל זמן שלא נגמר עדיין שם נפל עליו;
[69] ראה בשו"ת חת"ס שם, שזו דעת יחידאה, והוא דבר חדש ומוקשה, ואין לסמוך עליה להלכה;
[70] שו"ת לבושי מרדכי תליתאי חאו"ח סי' יד, וסי' לה סק"א; מ.א. רוזנטל, הר המור, ד, עמ' 51-53, בשם הגרצ"פ פרנק; שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' קפח אות ב;
[71] שו"ת דעת סופר ח"א חיו"ד סי' קיד; התלמוד ומדעי התבל, שער ג, ענפי מדע, ענף כז, ע' ביומנטיא; שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג וח"ט סי' קכ; שו"ת באר משה ח"א סי' סד; שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' כח; שאילת ישורון חיו"ד סי' לב; שערים המצויינים בהלכה סוסי' קסד;
[72] שו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' קכ;
[73] ראה שו"ת דעת סופר ח"א חיו"ד סי' קיד; שו"ת באר משה ח"א סי' סד; שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' קט; הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו במאמרו של הרב י. זילברשטיין, אסיא, ו, תשמ"ט עמ' 42 ואילך, ובס' תורת היולדת פנ"ז הע' ח;
[74] צפנת פענח מילה א יד;
[75] ראה שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג סקי"ח; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סוסי' שעד; שו"ת יביע אומר ח"ט חיו"ד סי' לז. וראה עוד בשו"ת קנין תורה ח"ג סי' מב סק"א;
[76] שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קמג;
[77] שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' יט, אות א; הרב י. זילברשטיין, בשבילי הרפואה, ט, תשמ"ט, עמ' עה ואילך;
[78] שמעתי מפי הגר"מ הלברשטאם, לפי המבואר בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' צא אות כד;
[79] חזו"א יו"ד סי' קנה אות ז; שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות' כד-כח; שם ח"י סי' לא אות יג; שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' קי;
[80] סנהדרין קי ב;
[81] בה"ג, הל' מילה (ח"א עמ' 207 במהדו' ע. הילדסהיימר); רב האי גאון, הובאו דבריו בס' העיטור שער שלישי, הל' מילה, ח"ג. וראה רמב"ן תורת האדם, עניין הסכנה;
[82] רמב"ם שבת כה ו; טושו"ע או"ח של ז-ח (על פי שבת קלה א). וראה במ"ב שם סקכ"ח-כ"ט. וראה בס' שבט מיהודה, שער א פ"ד, בהסבר דין זה;
[83] תוס' שבת קלה א ד"ה בן; מאירי שבת קלה א; מג"א סי' של סקט"ז; ביאוה"ל סי' של ס"ג סוד"ה או ספק;
[84] ביאוה"ל שם. וראה עוד מאמרו של הרב נ.א. רבינוביץ, תחומין, ח, תשמ"ז, עמ' 438-9;
[85] פרמ"ג או"ח סי' שלא במש"ז סק"א. וראה בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות כב;
[86] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חאו"ח סי' של סק"ה;
[87] שבת קלו א; רמב"ם מילה א יד. איסור חובל הוא מפרק תולדה דדש – לדעת הרמב"ם שבת ח ז, או נטילת נשמה כשוחט – ירושלמי שבת ז ב; רש"י שבת קז א ד"ה החובל; תוס' שבת עה א ד"ה כי היכי, או איסור צובע – רש"י שבת שם. וראה בתוס' כתובות ה ב ד"ה דם מיפקד. וראה בתשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם, ברכת אברהם סי' יח;
[88] תוס' שבת קלה א ד"ה בן; רא"ש שבת פי"ט סי' ה; טושו"ע או"ח של ז. וראה מג"א סי' תצח סק"ט, ותבו"ש יו"ד סי' טו סקט"ז, שהאידנא אין אנו בקיאים בקביעות כלו חדשיו בבהמה. ובמאירי שבת קלה א כתב, שעכשיו אין אדם בקי בסימני שערו וציפורניו, ואין לנו בן שמונה וודאי, וכולם מלים אותם בשבת, ומחללים עליהם את השבת;
[89] חזו"א יו"ד סי' קנה אות ד, ואבהע"ז סי' קטו אות ד; שו"ת מנחת שלמה סוסי' לה; הגר"מ פיינשטיין, הובאו דבריו בהלכות שבת לר"ש איידר, קונט' ב, מלאכת דש, הע' רעה; שו"ת קנין תורה ח"ג סי' מב; לוית חן סי' של אות צו; שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' פט ס"ז. וראה באריכות בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות' ז-כב, כו-כז;
[90] ראה א. שטינברג, תחומין, ז, תשמ"ו, עמ' 226 ואילך;
[91] שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות' יח-כא; שם ח"י, סי' לא אות יג; שמירת שבת כהלכתה, פל"ו סי"ב;
[92] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתה פל"ו הע' כד; תורת היולדת מהדו"ב פנ"ז ס"ב;
[93] מ"ב סי' של סקכ"ט; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתה, פל"ו הע' כד; תורת היולדת מהדו"ב פנ"ז הע' ה; הגרח"פ שיינברג, הובאו דבריו בתורת היולדת שם; א. שטינברג, תחומין, ז, תשמ"ו, עמ' 226 ואילך;
[94] שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קעז סק"ב. וראייתו – שהרי חז"ל ידעו, שחלק מבני שמונה נשארים בחיים, כמבואר ביבמות פ א, שיכול לחיות עד בן עשרים שנה, ואז יוצא מכלל נפל, ובכל זאת אסור היה לחלל שבת עליו;
[95] שו"ת אמרי יושר שם; שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' יט אות ג. וראה מאמרו של הרב י. זילברשטיין, בשבילי הרפואה, ט, תשמ"ט, עמ' עה ואילך;
[96] שו"ת ציץ אליעזר, שם;
[97] שו"ת אמרי יושר שם; שו"ת ציץ אליעזר שם. וראה בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות' יח-כא;
[98] ראה שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קמא וסי' קמג, והוסיף תנאי שיצטרפו עמו גדולי תלמידי החכמים; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתה, פל"ו הע' כד;
[99] שו"ת תשובות והנהגות, ח"ב סי' תשלב;
[100] ראה א. שטינברג, תחומין, ז, תשמ"ו, עמ' 226 ואילך;
[101] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חאו"ח סי' של סק"ג;
[102] ראה בשו"ע יו"ד רסו יא, מחלוקת המחבר והרמ"א, אם דין זה דווקא בגמרו סימניו, או לאו דווקא;
[103] שבת קלה א; יבמות פ א-ב; רמב"ם מילה א יג-יד; טושו"ע יו"ד רסו יא. וראה באריכות בשיטות השונות בהגדרת נפל לענין מילה בכס"מ מילה שם; ט"ז יו"ד סי' רסו סק"ז; מ"מ יבום א ה; ביאור הגר"א או"ח סי' שלא ס"ג;
[104] כף החיים סי' שלא אות כ; זוכר הברית סי' י אות כה; שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות א;
[105] שו"ת מנחת יצחק, שם;
[106] ס' הברית סי' רסג אות מ, על פי הגה' מיימוניות מילה פ"א, וביאור הגר"א סי' רסג סק"י. וראה בב"י יו"ד סוסי' רסג; שו"ת נובי"ק חאו"ח סי' טז; שו"ת טוטו"ד מהדו"ג ח"ב סי' צח;
[107] רבינו גרשום, מובא בס' זכרון ברית לראשונים לר"י גוזר עמ' 92; אור זרוע הל' מילה סי' קד, בשם רש"י, שמנהג הנשים הוא למול נפל לאחר מותו, והכריע שאין למולו;
[108] שו"ת נובי"ק חאו"ח סי' טז;
[109] כמבואר במשנה אהלות טז ה, יח ז; פסחים ט א; כתובות כ ב; ירושלמי סופ"י דשבת. ובס' התשבי אות ח, הביא בשם מדרש, שקשה דין חיבוט הקבר מדינה של גהינום, שאף צדיקים ויונקי שדיים ונפלים נידונים בו. וראה בכל בו על אבלות סי' ג(9). וראה בשו"ת עולת יצחק ח"ב סי' רכז, שכן היה המנהג בתימן;
[110] הגה' מיימוניות, הל' מילה א טו; אור זרוע הל' אבלות סי' תכב; שו"ע או"ח תקכו י; רמ"א יו"ד רסג ה; בינה לעתים מהג' יונתן אייבשיץ על הרמב"ם הל' יו"ט ב ג; שו"ת נובי"ק חאו"ח סי' טז, וחיו"ד סי' צ; הגהות יד שאול יו"ד סי' שסד, וסי' שנג; שו"ת זרע אמת חיו"ד ח"ב סי' קלח; שו"ת בנין ציון סי' קיג, וסי' קיט; סדרי טהרה על פט"ז מאהלות, פ"ה דף רי"ח; חזו"א חיו"ד סי' רח אות' ד,ט; שם חאו"ח סי' קלג אות ב; גשר החיים ח"א פט"ז סי' ג הע' 8;
[111] מג"א סי' תקכו סק"כ, וראה במחצה"ש שם; שד"ח מערכת הקו"ף כלל לז, וכלל מ, וס' משמרת שלום אבלות אות ק סקי"ג, בדעת השו"מ; שו"ת שואל ומשיב מהדו' תליתאה ח"ב סי' טו; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' תעב; ישועות יעקב, הל' יו"ט סי' תקכו; שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קמו; שו"ת צפנת פענח סי' רסט (והסתפק שם רק אם יש להם תפיסה); שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' נב;
[112] משמרת שלום אבלות אות ק סקי"ג, בשם שו"מ. וכתב שכן עמא דבר; הגר"י אריאלי, הובאו דבריו בשו"ת תשובות והנהגות, ח"ב סי' תרב;
[113] שו"ת מהרש"ם ח"ד סוסי' קמו. וראה בכל בו על אבלות ח"ב פ"ב סי' ב אות ג; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פ"ח אות ז. ובשו"ת שבט הלוי ח"י סי' ריא אות ג כתב, שהדעת נוטה שיש לקבור משלושה חדשים ואילך. וראה עוד בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תרב;
[114] שו"ת הרדב"ז מכת"י ח"ח סי' קצח; שו"ת בנין ציון סי' קיט; שו"ת עולת יצחק ח"ב סי' רכז;
[115] בינה לעתים על רמב"ם, הל' יו"ט סופ"א. וראה בגשר החיים, ח"א פט"ז סי' ג ס"א;
[116] שו"ת חת"ס חאו"ח סי' קמד. וראה בחזו"א חיו"ד סי' רח אות' ד,ט; שם חאו"ח סי' קלג אות ב;
[117] שו"ת אבני צדק חיו"ד סי' קמה;
[118] ערוה"ש או"ח תקכו יז;
[119] שו"ת שבט הלוי ח"י סי' ריא אות' א-ב;
[120] חידושים וביאורים על הל' אונן להגרא"ז מרגליות אות ה, הובאו דבריו בשד"ח מערכת הקו"ף כלל מ;
[121] ברכ"י יו"ד רסי' שמא. וראה בשד"ח מערכת הקו"ף כלל מ;
[122] הרב י. גרשוני, ברקאי, ג, תשמ"ו, עמ' 45 ואילך;
[123] הרב י. זילברשטיין, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 42 ואילך. וראה בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' מג. ומסופר על הגאון ר' יחזקאל בנעט, שציווה לפני מותו לקוברו בין הנפלים, וכן עשו – ראה כל בו על אבלות ח"א פ"ג סוסי' ג; הרב י. זילברשטיין, אסיא, שם;
[124] ס' ארץ חיים, חיו"ד סי' שנז, בשם כמה ספרים;
[125] ארץ חיים שם, בשם תשובת כת"י להרב מהר"ש עבדאלה, דודו של בעל פרי האדמה;
[126] שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה סק"ז;
[127] גשר החיים ח"א פכ"ח סי' א סק"ג;
[128] גשר החיים שם פט"ז;
[129] דרישה יו"ד סי' שסד;
[130] סנהדרין מז ב; רמב"ם אבל יד יח; טושו"ע יו"ד שסד א;
[131] ר"ש אהלות טז ה; חזו"א חאו"ח סי' קלג אות ב, וחיו"ד סי' רח אות ט;
[132] בינה לעתים על הרמב"ם, הל' יו"ט סופ"א; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' צ; שו"ת חת"ס חאו"ח סי' קמד;
[133] שו"ת בנין ציון סי' קיט-קכ;
[134] מג"א סי' תקכו סק"כ. וראה במחצית השקל שם;
[135] שו"ת נובי"ק חאו"ח סי' טז; שו"ת האלף לך שלמה, חאו"ח סי' שמב; שו"ת בנין ציון סי' קיט;
[136] שו"ת נובי"ק חאו"ח סי' טז; שו"ת יד יצחק ח"ג סי' שנז; שו"ת דודאי השדה סי' צז; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' מג;
[137] שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קסד (אך ראה שו"ת נובי"ק חאו"ח סי' טז, וי"ל); שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ו סי' כ; שו"ת שב יעקב סי' סד;
[138] שו"ת חבלים בנעימים ח"ג סי' סד, וח"ה סי' כב;
[139] שו"ת בנין ציון סי' קיט-קכ;
[140] כתר אפרים, סי' נו, והרב כ.פ. טכורש, שבילין, שנה ששית גליון טז-יז מרחשון תשכ"ז עמ' לג. וראה עוד בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שמד; שו"ת בית אב"י, ח"ג סי' קלב;
[141] שו"ת מנחת שלמה ח"ג סי' קג אות ו;
[142] שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קסד; שו"ת יהודה יעלה סי' שנט; שו"ת דודאי השדה סי' צז; שו"ת טוטו"ד מהדו"ג סי' רכה; שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ה סי' מה; חזו"א חאו"ח סי' קלג אות ב, וחיו"ד סי' רח אות ט;
[143] ראה בתוס' יבמות לו ב ד"ה הא; ש"ך יו"ד סי' שעד סק"ח;
[144] שבת קלו א; בכורות מט א; רמב"ם אבל א ו; טושו"ע יו"ד שעד ח. ובשיטת הרמב"ם אבל א ח, שבן שמונה שמת אפילו לאחר שלושים, שאין מתאבלים עליו – ראה בהשגות הראב"ד שם; לח"מ שם; אור שמח שם; מ"מ יבום א ה; ביאור הגר"א או"ח שלא ג;
[145] ראה שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שמג; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ג סי' יח; פת"ש יו"ד סי' שעד סק"ח; שו"ת עונג יו"ט סי' קג; שו"ת יד הלוי (במברגר) חיו"ד סי' רכ; שד"ח מערכת אבילות סי' רג; שו"ת רב פעלים ח"א חיו"ד סי' נ; שו"ת יביע אומר ח"ח חיו"ד סי' לג;
[146] טושו"ע יו"ד שעח ו;
[147] ברכ"י יו"ד סי' שמא אות א; שו"ת מהר"ם שיק חחו"מ סי' נה; שו"ת בנין ציון ח"א סי' קיג; שו"ת באר משה ח"ב סי' קח. וראה בשו"ת האלף לך שלמה, חיו"ד סי' רצו, שהסתפק אם חלה אנינות על פחות מבן שלושים יום;
[148] רמב"ן בתורת האדם ענין הקריעה, בשם מקצת החכמים, והובאו דבריו גם בטור יו"ד סי' שמ;
[149] הרמב"ן, שם; טושו"ע יו"ד שמ ל. וראה בביאור הגר"א שם סקמ"ט; מנ"ח מ' רסד סק"ט; שו"ת באר משה ח"ב סי' קח;
[150] אור שמח, אבל א ח;
[151] שו"ת דעת סופר ח"א חיו"ד סי' קיד; שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג וח"ט סי' קכ; שו"ת באר משה ח"א סי' סד; שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' כח אות ח; תורת היולדת פנ"ז הע' ח, בשם הגרי"ש אלישיב; שאילת ישורון חיו"ד סי' לב;
[152] שו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' קכ; הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חיו"ד סי' שה סק"א. וכן כתב בשו"ת בנין אב ח"ג סי' נו, שתינוק שנפטר לאחר שלושים יום, אף שהיה לו מום לב – מתאבלים עליו. וראה עוד בס' שאילת ישורון ח"א סי' לב;
[153] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סוסי' שעד; שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג; שם ח"י סי' לא אות יג;
[154] שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קמא וסי' קמג, וח"ז סי' קפח אות ב; שו"ת יביע אומר ח"ט חיו"ד סי' לז; ילקוט יוסף, ח"ז סי' ח ס"ו; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חיו"ד סי' שה סק"א;
[155] רמב"ם יבום א ה; שו"ע אבהע"ז קנו ד; חזו"א יו"ד סי' קנה אות ג. וראה מה שכתב על דבריו בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות כח;
[156] טור אבהע"ז סי' קנד; רמ"א שם;
[157] רמב"ם שם; טושו"ע שם. וראה באריכות בשיטות הפוסקים בהגדרת נפל לענין יבום וחליצה במ"מ ובאור שמח, יבום א ה; ב"ש אבהע"ז סי' קנו סק"ג; פת"ש אבהע"ז סי' קנו סק"ו; ביאור הגר"א או"ח סי' שלא ס"ג; שו"ת מהר"י אסאד חאבהע"ז סי' קמד-קמו;
[158] שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות כג, וח"י סי' לא אות יג;
[159] שו"ת קול מבשר ח"א סי' ד. וראה עוד בדיני יילוד שמת לעניין יבום וחליצה בשו"ת רעק"א סי' צח; שם מהדו"ת סי' מב; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט-ע; שו"ת נפש חיה חאבהע"ז סי' נד-נה;
[160] שו"ת באר משה ח"ז, קונט' עלעקטריק, סי' עח;
[161] בכורות מו א; רמב"ם נחלות ב י; טושו"ע חו"מ רעז ו;
[162] מהר"י כץ מקראקא, הובא בסמ"ע שם סקי"ג; שו"ת שארית יוסף, הובא בש"ך שם סק"א;
[163] הסמ"ע והש"ך שם. וראה בט"ז שם. וראה באריכות במהרי"ט אלגאזי בכורות פ"ח נד ע"ב;
[164] רמב"ם נחלות א יג;
[165] ראב"ד שם. וכן משמע בשו"ע חו"מ רעו ה. וראה במ"מ שנשאר בצ"ע בשיטת הרמב"ם, וראה באריכות בקצות החושן, ובאור שמח שם. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך כה, ע' ירושה, עמ' קפד;
[166] מכילתא שמות כא יב; סנהדרין פד ב; רמב"ם רוצח ב ו;
[167] בתו"ש שמות פכ"א אות רלו, הביא מחלוקת המרכבת המשנה והצידה לדרך בשאלה זו;
[168] מ"מ יבום א ה;
[169] מנ"ח מ' לד, בדעת המ"מ;
[170] שו"ת נובי"ת חחו"מ סי' נט ד"ה וראיתי, בדעת המ"מ. וראה עוד באור שמח יבום א ה;
[171] רמב"ם שם;
[172] רש"י ומאירי סנהדרין נט א;
[173] ב"ב כ א; רמב"ם טומאת מת א יד;
[174] רש"י שם, ד"ה עובד כוכבים;
[175] תוס' שם ד"ה עכו"ם. וראה בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' רמב; שו"ת דבר יהושע ח"ג חיו"ד סי' סא סק"ג;
[176] רמב"ם טומאת מת ב א; שו"ת תשב"ץ שם. וראה שם, שמסביר את הספרי פ' חוקת "הנוגע במת לכל נפש אדם, להביא בן שמונה, שהכוונה בן שמונה מת". וכן מה שמבואר בחולין צ ב, ובנזיר נ א, שנפל מטמא באוהל, גם כן הכוונה לנפל מת;
[177] משל"מ טומאת מת ב א;
[178] ספרי במדבר יט יא; ירושלמי נזיר ז ב. וראה בשו"ת צפנת פענח סי' רסא;
[179] שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ח;
[180] תורת כהנים אמור, פרשתא א פיס' ו; רי"ף ורא"ש, הל' טומאה; תוס' פסחים ט א ד"ה בשפחתו; רמב"ם אבל ב ח; רמב"ן תורת האדם הוצאת שעוועל עמ' קלב-ג; טושו"ע יו"ד שעג ד. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך כ, ע' טמאת כהנים, עמ' שא הע' 713. וראה בשו"ת זקן אהרן סי' קח, בטעם הדין שאין נטמא לנפלים;
[181] ירושלמי יבמות יא ז; טור יו"ד סי' שעג; ש"ך יו"ד סי' שעג סק"ז. וראה בתורת האדם לרמב"ן, הוצאת שעוועל, עמ' ריא; מנ"ח מ' רסד; שו"ת שאגת אריה החדשות סי' ז;
[182] יבמות לז א;
[183] מנ"ח מ' רסד סק"א; שו"ת שאגת אריה החדשות סי' ז. אך ראה ברש"י ב"ק יא ב ד"ה אין פודין, ובתוס' שם ד"ה בכור, וי"ל. וראה בדין זה בשד"ח מערכת אבילות כללים קז, קי. וראה בשו"ת שאגת אריה החדשות סי' ח-ט, בדין ישראל אם נטמא לספק נפלים;
[184] רמב"ם טומאת מת ב א. וראה פסחים ט א, ובתוס' שם ד"ה בשפחתו. וראה עוד בשו"ת יד הלוי (במברגר) חיו"ד סי' ריח; שו"ת צפנת פענח סי' רסא;
[185] שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' צז;
[186] משל"מ טומאת מת ב א; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' צז;
[187] שו"ת נובי"ק שם;
[188] נזיר נ א; רמב"ם נזירות ז ב;
[189] מנ"ח מ' רסג סקי"ג;
[190] מכשירין ו ז; רמב"ם טומאת אוכלין י ז;
[191] מנ"ח מ' תנב;
[192] מכילתא שמות כא טז;
[193] שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ד סי' קלח, על פי סנהדרין קי ב, וכתובות קיא א, וברש"י שם;
[194] מנ"ח מ' תקל;
[195] מנ"ח מ' לד. אך ראה במנ"ח מ' רצה, שהסתפק בשאלה זו. וראה בתוס' סנהדרין פד ב ד"ה הוה;
[196] מנ"ח מ' לב, מוסך השבת, השוחט.

 

* # *