מעמד בני המשפחה במניעת הוצאת אברים מגוף קרובם המת

מבענין תקנת בתי חולים לגבי טומאת כהנים

כרקע לדיונם של הרבנים רוטנברג והלפרין שליט"א בסוגיא זו לקמן, ראיתי לנכון להביא את סיכום הנושא מתוך ספרי אנציקלופדיה הלכתית-רפואית, כרך א' ערך בית-חולים.

העורך

בבית החולים עלולים להמצא מתים, איברים מן החי או נפלים, אשר מטמאים את כל שטח מבנה בית החולים הנתון תחת גג אחד, והוא הנקרא טומאת אוהל. כאשר המת כולו, או חלק ממנו, נמצא בתוך אוהל, מתפשטת טומאתו לכל עבר דרך פתחים שונים כאשר יש פותח טפח, כמו דלת או חלון פתוחים בשעור טפח (שמונה ס"מ). כמו כן קיימת בעיית "סוף הטומאה לצאת", היינו שכל מקום שהנפטר עומד להיות מועבר אליו, הרי שמרגע פטירתו ועד העברתו בפועל לחדר המתים, חלים דיני טומאה על המקומות המיועדים למעבר המת [1 ]. לפי זה יוצא, כי לפעמים עלולה הטומאה להתפשט גם כשהמת סגור בחדרו ונמצא בבידוד מלא. דבר זה מהווה בעיה קשה לכניסת כהנים לתוך בית החולים, או לשהיית כהנים בתוך בית החולים, שכן חל עליהם איסור להטמא למתים.

בית חולים הנמצא בעיר שרוב המתים הם עכו"ם, כתבו האחרונים שיש להקל לכהנים להתאשפז שם, ואפילו לבקר חולים, שכן רוב הפוסקים סבורים שמת עכו"ם אינו מטמא באוהל, וגם המחמירים לא כתבו כן אלא משום זהירות וחומרה בלבד [2 ], ואין אומרים בעכו"ם דין סוף טומאה לצאת [3 ], ועל כן נדחית טומאה מדבריהם במקום מצוה ורפואה [4 ].

בית חולים הנמצא בעיר שרוב המתים הם יהודים, יש כמה סניפים להקל לכהן להכנס לתוכו, כגון לצורך עבודה, או בקור חולים, ובודאי לצורך אשפוז וטפול רפואי, בתנאי שאין ידוע בודאי שיש שם מת יהודי [5 ]. מכל מקום לכתחילה חובה על הנהלת בית החולים למעט באיסורי טומאת-כהן עד כמה שאפשר. בעיה מיוחדת קיימת בבתי חולים גדולים, שבהם יש בודאי בכל עת מתים יהודיים, או איברים מן החי של יהודים, המצויים במכונים פתולוגיים ובמעבדות שונות, וכן בתי-חולים המחוברים לבית-ספר לרפואה.

קיימים מספר פתרונות להפחתת בעית טומאת הכהנים: א. הצבת שלט בכניסה לבית החולים: "הכניסה לכהנים אסורה", כל אימת שיש מת בבית החולים. זהו פתרון חלקי, המסייע לכהנים הבאים מחוץ לבית החולים לדעת אימתי לא להכנס לבית החולים. ברם, אין זה פותר את בעייתם של הכהנים הנמצאים בתוך בית החולים, שאינם יודעים על נוכחות המת, וכן לא מוצג השלט הזה כאשר נקטע איבר מן החי בחדר נתוח, אף על פי שגם זה מטמא באהל. ב. דלתות מיוחדות, אם בצורת כנפיים או דלתות כפולות, הבנויות בשיטה שאף פעם לא ייווצר פתח פתוח, גם כשעוברים דרכם [6 ]. זהו פתרון להפרדת חדרי מתים, או מכונים פתולוגיים ומעבדות שונות שבהם מוחזקים חלקים מן המת, מיתר חלקי בית החולים, או הפרדה בין בית-ספר לרפואה, שבו יש גופות של מתים בקביעות, לבין בית החולים, אך אין זה פתרון מספיק לנפטרים בתוך חדרי אשפוז; ג. בידוד חלקי המת, איברים מן המת, איברים מן החי ונפלים, המצויים בחדרי נתוח, בחדרי לידה ובמעבדות שונות, בתוך ארונות הבנויים בצורה נכונה על פי ההלכה [7 ]. זוהי דרישה הכרחית, אך איננה פותרת את בעית הנפטרים בחדרי אשפוז; ד. בידוד הנפטרים בתוך חדרי האשפוז עד להוצאתם לחדרי המתים שמחוץ לבנין בית החולים. זה צריך להיעשות על ידי הקפת הנפטר במחיצות ניידות ומתקפלות, או בבידודו על ידי אוהל מתקפל מעל המת [8 ]. הצעות אלו פותרות את בעית טומאת אהל, אך לא פותרות את בעיית סוף טומאה לצאת; ה. על מנת לפתור במלואו את בעית טומאת הכהנים בבית החולים, גם עבור הנמצאים בתוכו, הוצעו שתי שיטות טכניות-הלכתיות: 1. בנית מדף מתחת לתקרה של מסדרון בית החולים לכל רוחב המסדרון. המדף צריך להיות במרחק ג' טפחים מהתקרה ובמקביל לה. כך ייווצר מעין "בוידם", היינו עליה. לכל אורך המדף יש לפתוח סדק ברוחב הפחות מטפח, כך שהטומאה "תיכלא" בעליה ולא תתפשט ממנה לבנין עצמו [9 ]. הצעה זו נדחתה על ידי רבנים אחדים [10 ]. 2. ארון ועגלה מיוחדים לקליטת המת ולהוצאתו מבית-החולים לחדר המתים, היינו התקנת ארון גדול "הבא במידה", מחומר שאינו מקבל טומאה. ארון זה יהיה מורכב על גלגלים, שגם הם עשויים מחומר שאינו מקבל טומאה. הארון צריך להיות סגור לגמרי מכל צד, ויהיו לו שתי דלתות, אחת מלמעלה להכנסת המת או האיברים, ואחת מלמטה בתחתית הארון, כדי להוציא אותם מהארון אך ורק בחדר המתים. החלל שבין תחתית הארון והרצפה יהיה דוקא פחות מטפח, ולעומת זאת יהיה ודאי בתוך הארון גובה של טפח ביד המת והמכסה של הארון. העברת המת או האיברים מבית החולים תהיה על ידי ארון זה בלבד, והוצאת הארון מבית החולים תהיה דוקא דרך גרירה על ידי הגלגלים, ולא על ידי הרמת הארון מעל הרצפה. את הארון יעבירו בדרך מיוחדת שלא תהיה לשמושם של הכהנים כלל [11 ]. הצעה זו התקבלה על דעת גדולי הפוסקים בדורנו [12 ].

הערות

1 . על גדרי סוף טומאה לצאת והתייחסותה לבעית טומאת הכהנים – ראה ערך כהן.

2 . ראה שו"ע יו"ד שעב ב.

3 . שערים המצויינים בהלכה, סי' רב סקט"ו.

4 . שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג סי' כז; שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' כז, שערים המצויינים בהלכה, סי' רב סק"ו. וראה גם בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' רמ"ח; שם, חיו"ד ח"ב סי' קסו; שו"ת שרידי אש ח"ב סי' קלד.

5 . ראה ע' כהן, אודות הסניפים השונים ודיוני הפוסקים בנידונם.

6 . ראה: שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' צד; ס' מעייני יהושע, חידושים על אהלות פ"ד מ"ב.

פתרון זה הופעל לראשונה בבית החולים הדסה בעין כרם, לצורך הפרדתו מבית הספר לרפואה, על פי הנחייותיו של הגרא"י אונטרמן זצ"ל.

7 . ראה בספרו של הרב ל.י. היילפרין, טהרת פתחים, בהוצאת מכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה, תשל"ט, חלק א, שם נתבארו פרטי הדרישות ההלכתיות.

8 . ראה טהרת פתחים, שם, ובבאור הדרישות ההלכתיות למחיצות אלו.

9 . הרב מ.מ. שפרן, הצעה לתיקון בעית טומאת כהנים בבתי חולים, תחומין, ה, 243-225,

תשמ"ד; הנ"ל, סדק שבתקרה חוצץ בפני הטומאה, תחומין, ו, 162-149, תשמ"ה. יסודות ההצעה בנויים על דין בית ועליה על גביו, ותקרת הבית סדוקה לכל אורכה, משניות ראשונות בפ"י דאהלות; מחלוקת הרא"ש והמהר"ם מרוטנברג, שם; שיטת המשנה אחרונה, שם; שו"ע יו"ד שעא ב.

10 . הרב א. שפירא, "בוידם" אינו עליה, תחומין, ו, 138-130, תשמ"ה. דחיותיו מבוססות על כך, שלא די בסדק בתקרה, אלא צריך גם סדק בקיר, שאין בתנאים של ההצעה די להגדרת בית ועליה כהלכה ועיי"ש באריכות, הרב א. בקשי-דורון, סדק שבתקרה אינו מציל מפני הטומאה, תחומין, שם, 148-139. עיקר דחיתו מבוססת על מסקנתו, שאין כאן פתח שדרכו עוברת הטומאה החוצה, ואין בסדק המוצע משום הפסק מדין סוף טומאה לצאת, הרב ש. ישראלי, בירורים ועיונים בהלכות "לבוד" בה' טומאה ובכל התורה כולה, ברקאי, ג, 78-65, תשמ"ו. עיקר דחיותיו מהלכות לבוד, ולדעתו שיטת רוב הראשונים שטומאה עוברת מתחת לסדק, לצד השני של הבית, כל הבית טמא ורק העליה שעל גביו טהורה, וכל שפתוח אליו הטומאה מתפשטת לשם, כמו בבית עצמו, והכל מן התורה.

11 . הצעתו של הרב ל.י. היילפרין. ראה באריכות בספרו טהרת פתחים, ושם כל נמוקיו. ההלכתיים והצעותיו הטכניות-הלכתיות המעשיות.

12 . הגרי"י וייס, שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קלח, הסכים עקרונית, אך הביע הסתייגות לעשות זאת לכתחילה, מחמת החשש לאי מילוי התנאים והדרישות ההלכתיות מצד הנהלת בית החולים, וראה תשובתו של הרב היילפרין בספר הנ"ל, הגרש"ז אויערבך, בספר הזכרון להגר"י אברמסקי, עמ' רפג-רצח, תשל"ז; הנ"ל, שו"ת מנחת שלמה, סי' עב; הגר"ע יוסף, במכתב-הסכמה לרב היילפרין, הובא בס' טהרת פתחים, עמ' 19.