נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

איסור נגיעה בשעת הלידה

[DISPLAY_ULTIMATE_SOCIAL_ICONS]

2 בפברואר 2018

הרב המשיב: אחר

שאלה:

שלום הרב ד"ר מרדכי הלפרין,

אני בשבוע ה37 להריוני ב"ה. אני ובעלי מתכוננים ללידה, מבררים וחושבים על דברים שיעזרו ללידה להיות רגועה, קלה ושתעבור בטוב ובבריאות בעז"ה. אני מאוד חוששת מהעניין שבלידה יש את איסור הנגיעה מרגע שרואים דם, ואי אפשר לדעת מתי זה באמת יקרה- בתחילתה או בסופה. אני בטוחה בכך שהמגע של בעלי בזמן הלידה יוכל מאוד להקל עלי, להרגיע אותי ויגרום ללידה להיות חוויה טובה ובריאה יותר, ושהיא תתקדם בצורה יותר טובה. בנוסף, אני חושבת שברגעים כאלו משמעותיים ומרגשים יהיה לנו מאוד מאוד קשה לעמוד בניסיון הזה . האם יש מקום להקל גם אם רואים דם בשלבים מוקדמים של הלידה? מהו בדיוק הזמן שבו נאסרים בלידה? אשמח לקבל הסבר מעמיק בהלכות ובדינים האלו.

תודה רבה מראש,

י

תשובה:

תשובת הרב יהושע וייסינגר

בנוגע לשאלתך ביחס לנגיעת הבעל באישתו בעת הלידה, ומהו הרגע בו האישה נטמאת.

ראשית יש לדעת שרגע הלידה הינו רגע מיוחד ומאד משמעותי בחיי המשפחה ובעיקר בחיי הזוג, ויש להאריך בביאור הרעיונות העמוקים סביב חובת ההרחקה בעת הלידה אך אין כאן מקומו.

מופיע בשו"ע (קצד, א) "יולדת אפילו לא ראתה דם, טמאה כנדה", ובמקום אחר כתב השו"ע (יו"ד קצה, יז): "אשה חולה והיא נדה, אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה כגון להקימה ולהשכיבה ולסמכה", מחיבור שתי ההלכות עולה ההבנה הפשוטה כי מרגע שהתחילה הלידה חל איסור הלכתי של מגע בין איש לאשתו. הגמרא מביאה שלוש הגדרות המעידות על תחילת הלידה: אחוזה צירים, חברותיה נושאות אותה, עולה על המשבר. נחלקו הראשונים מהו הסימן הקובע, יש מי שפוסק שהסימן הקובע הוא משתתחיל להיות שותתת דם, ויש שפסקו שכל שלושת הסימנים נצרכים. למעשה נחלקו האחרונים בהגדרת רגע האיסור, בנוגע לפתיחה יש דעות שטמאה החל מפתיחה של 4 ס"מ (הרב מרדכי אליהו), 5-6 ס"מ ועוד.

יש להמתין לבדיקתו של הרופא ולהגדרת מצב הפתיחה אלא אם כבר יש דימום, אז יש לנהוג איסור במגע וקרבה בין בני הזוג.

מנגד, יש לציין שיולדת מוגדרת בהלכה כחולה שיש בו סכנה, וכך נפסק בשו"ע (או"ח, של, א): "יולדת היא כחולה שיש בו סכנה ומחללין עליה השבת, לכל מה שצריכה.. ומדליקין לה נר אפילו היא סומא…" וכותב המשנ"ב (סק"ג): "קים להו לחכמים דלא מייתבא דעתה דיולדת כששרויה בחושך", משמע שגם אין צורך אוביקטיבי בהדלקת הנר, הצורך הנפשי מהווה גורם הלכתי המתיר חילול שבת. מקור הלכתי נוסף לחשיבות הרגעת היולדת הינו במשנה בשבת (יז, ג) "וקורין לה חכמה ממקום למקום", ומדובר באישה הכורעת ללדת שניתן לקרוא לה מיילדת בשבת ממקום למקום, ואפילו אם יש כבר מיילדות כאן, ניתן להזמין אחרות אם הן מוכשרות יותר או לחילופין אם הן תגרומנה לביטחון ורגיעה יתרה (תפארת ישראל שם).

בעקבות כך, פוסק הרב שלמה דייכובסקי בתשובה חשובה , הרגעת היולדת, ספר אסיא יג, עמ' 396-402 (2010); אסיא עה-עו, עמ' 116-122 (2005) –

…ואם התירו חז"ל הדלקת נר ליולדת סומא, בכדי להרגיעה, אע"פ שאינה רואה כלל את הנר, כל שכן שיש להתיר בכגון זה. כידוע, ברפואה, יש חשיבות רבה להרגשה הסובייקטיבית של החולה ולרגיעתו הנפשית. אי שקט או מתח, עלולים לפגוע באם או בעובר, ועל כן יש להתחשב בגורם זה, גם אם אין עדיפות לרופא הרחוק על פני הקרוב. מאותו טעם נראה לי, שאם האשה הכורעת ללדת, דורשת בתוקף שבעלה יחזיק בידה בעת הלידה – בעיה בהלכות נדה – ונראה לעין שהיא זקוקה לכך, לצורך רגיעתה הנפשית, אזי יש מקום להתיר לו ולה. הדברים אמורים במקום שנראה בעליל, שלא מדובר בפינוק יתר, אלא בחרדה אמיתית ובחשש לשלומה. עצה חכמה בנושא זה… והיא חבישת כפפה רפואית דקה על ידו של הבעל, בדרך זו, הבעיה ההלכתית קלה בהרבה. מובן, שאין להתיר מגע מסוג זה, שלא לצורך רפואי, כאמור לעיל. אדגיש במפורש, שהדברים אמורים רק כאשר קיימת בעיה אמיתית, שלא ניתן לפותרה בדרך אחרית. ברור, שאם אמה או אחותה נמצאות במקום וניתן להסתייע בהן, אזי אין מקום להתיר. אבל, כאשר אין אפשרות כזו, או שהיולדת מתעקשת ולא ניתן להרגיעה בדרך אחרת, יש מקום להיתר.

ממילא לדינא, באופן עקרוני יש לאסור על מגע בין בעל לאשתו עוד לפני הלידה כאשר הפתיחה כבר גדולה, אמנם אם יש צורך רפואי נפשי ממשי שהבעל יגע באשתו לצורך הרגעתה, ואין פיתרון אחר (אמא, אחיות וכד'), ניתן להתיר ולסמוך על דברי הרב דייכובסקי, ולגעת בעדינות ביד עם כפפה.

[print_link]

שאלות נוספות