אבחנות רפואיות וחיובים הלכתיים – מצבים סותרים ("לפני עיוור")

לכבוד רבני מכון שלזינגר
שלום רב,
לאחרונה אני עוסק בכתבים הרפואיים של הרמב"ם ונתקלתי בשאלה. הרמב"ם מציע בפני מטופלו- הסולטאן א-פאצ'ל א-דין, טיפול הכולל יין ושמיעת מוזיקה. מכיוון שהדבר אסור לפי הדת המוסלמית מצטדק הרמב"ם ומסביר שעל הרופא להציע את המומלץ לפי הרפואה מבלי להתחשב בכללים הדתיים. את הדבר מנמק הרמב"ם בכך שהרופא לא נותן הדרכות מחייבות וכופה את דבריו אלא מוסר אינפורמציה בלבד.
שאלתי היא האם הנימוק הזה הוא אפולוגטי בלבד או שיש בו ממש גם מבחינה הלכתית. האם גם בדיני 'לפני עיוור' קיים היתר לרופא להציע בפני המטופל טיפולים שאינם לפי ההלכה (היהודית) במקרה שאין פיקוח נפש וכדומה ולהשאיר לו את זכות הבחירה. הטיעון שהרופא לא מחייב אלא מציע רלוונטי מבחינה הלכתית? יש לדברי הרמב"ם האלו התייחסות בפוסקים?
דברי הרמב"ם מצ"ב ומופיעים גם ב'כתבים רפואיים – רמב"ם', מהדורת מונטנר, כ"ד, תשובות רפואיות, 21.
תודה רבה,

א