אין האשה מתעברת מביאה ראשונה – הלכה ומציאות

אינני בטוח שהביטוי "אין אשה מתעברת בביאה ראשונה" (מסכת יבמות לד,א) אמור להיות ביטוי מוחלט. [לפי ההבנה שכן מדובר בביטוי מוחלט המתאר מציאות, מגדיר הרב פרופ' אברהם שטיינברג את הביטוי כאחד מהמקרים של השתנות הטבעים בהלכה. ראו באנציקלופדיה ההלכתית רפואית, ערך השתנות הטבעים].

סביר בעיני שהכונה היא שהסיכוי נמוך מאד עד כדי היותו זניח. שהרי ברפואה אין ודאות מוחלטת פרט לקביעה מאוחרת של המוות. לכן נראה לי שראוי להתייחס לנתונים הבאים:

א. זוג ללא בעיות פוריות המקיים חיי זוגיות רגילים, סיכויי האישה להתעבר במהלך מחזור אחד הוא 25-30%.

ב. קיום חד פעמי אקראי של יחסים, יוצר סיכוי של 2.5-3% של כניסה להריון.

הסבר: מחזור ממוצע נמשך כ30 יום מתוכם רק במהלך שלשה ימים (המסתיימים שעות ספורות לאחר רגע הביוץ), שהם כ10% מאורך המחזור ניתן להרות.

לכן בקיום אקראי חד פעמי יש 2.5-3% סיכוי.

ג. הנסיון מראה כי אחוז לא מבוטל מהחתנים לא מצליחים במשימתם בנסיון הראשון, כך שהסיכוי להריון יורד יותר.

ד. יתכן, אף שלמיטב ידיעתי הדבר לא נבדק עדיין באופן נסיוני, המתח הכאב והלחץ בפעם הראשונה תורמים גם הם להקטנת הסיכוי.

ידוע לנו כי מתח מעלה את רמת הפרולקטין, ועלייה ברמת הפרולקטין מקטינה את הסיכוי להרות.

ה. שתי הנקודות האחרונות (ג-ד) לא מתקיימות בעיבור באמבטי, דבר נדיר מאד כשלעצמו עקב תנאי הסביבה של המים העויינים את תאי הזרע. אך כאשר מתקיימים תנאים הולמים, אוסמוטיים ובסיסיים, סיכויי ההריון כנראה קיימים.

בכל אופן הסיכוי להריון באמבטי הוא הרבה יותר נמוך מהסיכוי להרות מקיום יחסים אקראיים. וראו בפירוש ר' חננאל לסוגית העיבור באמבטי במסכת חגיגה (טו,א בגמרא, דף טז בפירוש ר"ח), שם הוא מגדיר עיבור שכזה כמעשה ניסים!

הערה:

על עצם אגדת ההריון המוזר של בן סירא, כבר כתב הג"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל (נועם כרך א', עמ' קמט-קנ.) :

"והנה זה ודאי דלהלכה אין לסמוך כלל על האגדה מבן סירא שהיא מפוקפקת, וכמו שהביאו מהתשב"ץ ח"ג סי' רסג"

ואכן כל המעיין בגוף אגדת בן סירא כפי שהודפסה מכתבי יד, נדהם ומתקשה להאמין לדברים הנראים בעליל מזוייפים מתוכם. וראה מש"כ הרב ראובן מרגליות (בקונטרסו "עוללות" סי' יב, נדפס בסוף ספרו מחקרים בדרכי התלמוד, הוצאת מוסד הרב קוק, הדפסה שניה תשמ"ט) וז"ל: "תמה אני איך השתרבבה [אגדת בן סירא] לתוך ספרותנו; אגדה שהיא מוזרה לרוח היהדות, בלי כל תוכן לימודי או מוסרי, ומקורה באלפא-ביתא דבן סירא, חוברת שכל תעודתה להתל ולהלעיג על דברי חכמים, כאשר הוכיח הר' אברהם אפשטיין בספרו מקדמוניות היהודים ע' 119-124. ממעין נרפש זה נבעה הבדותא על לידת בן סירא, אחרי שאמו קלטה באמבטיה ש"ז שהוציא אביה — הנביא האלוהי ירמיהו." ובהמשך דבריו באר כיצד השתרבבה האגדה לספרות ההלכה.