איסור כרת במדממת עקב היפרדות שליה

1. דימום עקב היפרדות שליה הוא הדימום השכיח ביותר בהריון.

2. דם קושי האמור במשנה (נדה ד, ד; ובגמ' נדה לו, ב) הוא כמעט תמיד

(99%) דם של היפרדות שליה. דם כזה (הנובע, כאמור מהיפרדות שליה) יכול להופיע גם בשליש הראשון של ההריון כאמור במשנה (נדה ד, ה ; ובגמ' נדה לח, ב).

3. לכן פשוט כביעתא בכותחא, שדם היפרדות שליה במצב שאינו מתאים להגדרות "דם קושי" שדווקא אותו התירה תורה – כגון ששפתה, או שנמשך ימים רבים מעבר לזמן האמור במשנה, או שאירע שלא בתוך י"א יום שבין נדה לנדה – הרי הוא דם אוסר ומטמא מן התורה, ובמצב כזה קיים איסור כרת ודאי.

4. אמת שלפני כתריסר שנים אמר לי בעל של פציינטית בבית החולים בשם ת"ח מפורסם, להתיר דם היפרדות שליה, לאחר ששמע הסברי רופא הרואה אותו כדם מכה.

5. נחרדתי אז מטעות זו בהוראה שנבעה מההבדלים הידועים בין שפת הרופאים לבין לשון ההלכה. במקום העמדתי אותו על הטעות, ובקשתי שיחזור לאותו פוסק ויעביר לו את האמור למעלה. מאז חלפו תריסר שנים ולא שמעתי יותר את ההיתר המוטעה הזה מפי שום אדם.

6. לבקשת כת"ר בדקתי בשבת האחרונה גם במפתחות לשו"ת ציץ אליעזר, גם בספרי המאספים המיוחדים "נשמת אברהם" ו' חלקים, והאנציקלופדיה הלכתית-רפואית ו"כ, ולא מצאתי שום איזכור או עדות להתיר ח"ו דם היפרדות שיליה בהריון.

7. לסיכום, היפרדות שליה, מבחינה רפואית איננה דומה לדוגמאות של דם מכה המובאות בחז"ל, ומבחינה הלכתית אין שום ספק שהדימום הנובע ממנה אוסר באיסור כרת, פרט למצבים בהם ניתן להגדיר את הדימום כדם קושי הסמוך ללידה בלא שפתה מן הצירים עד הלידה, וגם אז רק אם הדימום חל בי"א יום שבין נל"נ, כמבואר בפרק רביעי דנדה.

 

כדאי להוסיף כי במהדורה החדשה של הנשמת אברהם – תשס"ז – יו"ד קפז ס"ק ב(2) מובא פסקו של הרב נויבירט האוסר מטעם נוסף עיי"ש