שלום, הרב הלפרין,
פנתה אלי אשה נשואה הפונה אלי כל כמה זמן מאז נישואיה לפני שבע שנים. ילדה לפני שבעה שבועות את ילדה השלישי, וסובלת מגלים של חרדות. יום אסל יום בסל.
שוחחנו על הצד הרגשי והמחשבתי, ועל אופי חרדותיה, ועל דרכי התמודדות איתן.
אשה זו סובלת מחרדות גם בימים רגילים, ואני מנסה לשכנע אותה להיעזר בטיפול נפשי מקצועי.
אך נראה ברור כי לפחות חלק מהתופעה היום הוא תוצאה מאי-יציבות כימית (הורמונלית) בגופה בהמשך ללידתה. עם זאת, ביקור שהיה לה אצל רופאת נשים טילטל אותה ולא הרגיע אותה (איני יודע בדיוק מה קרה, כנראה הסיפור הידוע על תגובה של רופא/ה ל"ריבוי ילדים"). אני מבקש להחזיר אותה לביקור אצל רופא/ת נשים כדי להתמודד עם השינויים החדים במצב הרוח של האשה. יהיה קל יותר לעשות זאת אם האשה תלך עם קצת ידע לגבי מה תוכל לבקש ו/או לצפות.
האשה מעירה בצדק שהיא לא רוצה להפסיק להניק, ויתכן כי כל תרופה שתקבל כדי לטפל בחרדות תחייב אותה להפסיק להניק.
כאן אני שואל: האם אכן זהו עדיין המצב, או האם – לאור שכיחות התופעה הזאת גם אצל נשים שרוצות להמשיך ולהניק – האם כבר הומצאה תרופה מתאימה גם לנשים מיניקות?
תודה מראש עבור עצתך האדיבה תמיד.
שלך,
ד
