בדיקות דם בדרכי השתן ובדם הוסת – השלכות הלכתיות על דיני נידה

ברמת המקרו אין הבדל בין דם של אברים שונים.
כל הדם בגוף האדם עובר את השאיבה והדחיפה המחזורית, ולכן דם שנמצא מחוץ לגוף האדם, לא מאפשר קביעה אם הופרש במערכת השתן או ברחם.
לכן כאשר מבצעים בדיקת שתן לתרבית (כלומר מוודאים שהוא לא אסף זיהום ממערכת הגניטליה), דם שנמצא בו מקורו הוא במערכת השתן בביטחון רב.
לעומת זאת כשהתנאים הקפדניים הללו לא מתקיימים, יש לפעול לפי הכללים המעשיים המובאים במשנה (נדה נט,ב), בגמ' שם, ובשו"ע (יו"ד קצ"א).
הערה: אמנם בתוך דם ורידי הסמוך לאברים ממנו הוא הגיע, יכולים להיות שרידי חומרים שמקורם באיבר ממנו הגיע הדם. וכאן יכולים להיות הבדלים מסויימים בין החומרים המופרשים לדם באברים השונים – כמו למשל הורמונים.
למיטב ידיעתי כיום עדיין אין בידנו נתונים המאפשרים הבחנה בין דם המגיע מהרחם לדם המגיע ממערכת השתן