היום המלה "שליה" מתייחסת לגוף הבשרני הצמוד לרירית הרחם, שממנו יוצא חבל הטבור לכיוון העובר (Placenta). דומני שלכך גם התיחס רשב"ג בנדה כ"ו, ב (תוספתא נדה פ"ד ה"ט), כשקבע: "שליא דומה לקרקבן של תרנגולין שהדקין יוצאין ממנה":
דהיינו, השליה היא החלק הבשרני, מעין קורקבן, שממנו יוצא חבל הטבור המזכיר את המעי היוצא בעוף מתוך הקורקבן.
לעומת זאת מהתיאור של ת"ק שם: "שליא שאמרו תחלתה כחוט של ערב וסופה דומה כתורמוס וחלולה כחצוצרות, ואין שליה פחותה מטפח"
משמע שהשליה היא המכלול של חבל הטבור עם השליה הקטנה (ראה להלן) שבקצהו.
חשוב להדגיש כי במסכת נדה ההתיחסות לשליה היא של סימן לקיומו של עובר כשהתרחשה הפלה.
המצב בו לא מוצאים עובר ונזקקים לסימנים, קיים בדרך כלל רק בהפלות מוקדמות, ולכן יש מקום לשיעור המינימלי של אורך השליה (כולל חבל הטבור), שיעור שלמטה ממנו אין ודאות שההפלה כללה גם עובר בעל משמעות הלכתית.
מפאת קוצר הזמן אסיים כאן היום, ובע"ה בשבוע הבא אשתדל לענות במפורט גם לגבי השפיר.
ב"ה שלום! פניתי אליכם לפני זמן מה דרך האתר מורשת בקשר לאחי הקטן שהוא כבד שמיעה וכעת כשהוא בר מצווה (בע"ה בשבת פרשת חיי שרה)
א. אשה שילדה במוצ"ש בשעה 3 בלילה, ו72 שעות שלה כלים ב3 בלילה של יו"כ, כיצד תתנהג בצום? ראיתי דעות בפסקי תשובות, אני מבקש אם
