בעיית החמץ בכנרת בפסח – כימיה והלכה

שלום וברכה,

תחילה יש להעיר שנושא השאלה לא לגמרי ברור: האם מדובר במולקולה בודדת של עמילן שעברה תהליך כימי של חימוץ או במולקולה שנשארת מגוש חמץ גדול? נראה שיש בזה נפק"מ גדולה, כפי שיתבאר:

2. ברוב תחומי ההלכה (איסור שרץ, קשקשת בדג, כתמים, איסור דם) ההתייחסות ההלכתית היא לדבר הנראה לעין, לא למרקם כימי הניכרת רק ע"י מיקרוסקופ או בדיקה כימית. ההלכה מתבססת בכך בעיקר על הסברא, "לא ניתנה תורה למלאכי השרת". [עי' אג"מ יו"ד ח"ב סי' קמ"ו ד"ה ומה שכתר"ה וספר בדיקת מזון כהלכה של הרב משה ויא ח"א פ"ב הע' 2.]

1. נראה שדין זה שייך גם בענין חמץ בפסח, שתהליך כימי של חימוץ מולקולה בודדת שאינה נראית לעין אין לה משמעות הלכתית. ולכן, אף אם אדם יכניס לאוכל בפסח מולקולה של עמילן בודדת והיא תתפרק – לא יהא בזה איסור חמץ. סמך לכך יש להביא מדין אורז שאינו בא לידי "חימוץ" אלא "סרחון", אעפ"י שברור שיש בתוכו מולקולות עמילן שעברו תהליך חימוץ (או"ח תנ"ג ס"א). וכן מי פירות שאין מחמיצין (או"ח תסב, א). וכן מסתבר שגם תוך 18 דקות של אפיית מצה ישנן מולקולות של עמילן שעברו תהליך חימוץ כימי. אלא שדנים על פעולתה של גוש האורז והמצה הניכרת לעין שאינה נראית כעוברת תהליך "חימוץ". וכן צלחת שהיה בו חמץ קר ושטפו אותו היטב, מותר להשתמש בו בפסח גם אם על פי מיקרוסקופ נדבק בו מולקולות בודדות של חמץ. לעומת זה, בירה חמץ שנשפכה למים או מולקולות של אוכל חמץ ש"נבלעו" בכלי עדיין אסורות מדין "טעם" חמץ כיון שהדבר התחיל במאכל חמץ הנראה לעין ויש עדיין רושם משהו ממנו.

לכן בעמילן הבא מאוכל חמץ גם אם יהא ניתן להוכיח במיקרוסקופ שהמולקולות של עמילן שהיו באוכל התפרקו לגלוקוזה ישאר האוכל באיסור, כל שניכרים סימני חימוץ באוכל. זאת ועוד, אפשר שזהו עצם איסור חמץ! [כיו"ב דנו הפוסקים בפטריות שגדלו על מצע חמץ, אע"פ שהפטריות אינן חמץ בעצם, כיון שנראות כגדלות מתוכו].

3. עפ"י עקרון הנ"ל יש דמיון מסויים בין שאלתנו להמרת קול לאנלגלי במיקרופון וכדומה, בכך שהפעולה אינה מצבצעת באופן הנראית לעין. אך יש גם הבדל גדול ביניהם. במיקרופון אין המשך ישיר בין קול האדם לבין קול המיקרופון, אלא קול האדם גורם על פי ההמרה להפעיל את הממבראנה ליצור קול חדש שהוא "העתק" של קולו. [ויש להעיר שאפילו קול הד של שופר שיש לו קשר ישיר לקול המקורי אינו נחשב כקול השופר, וכ"ש קול מיקרופון.] לעומת זה, בשאלה של חקר כימי יש שמשך ישיר בין החומר ההתחלתי לבין החומר המופק. הוא דומה יותר לשאלת ג'לטין נחלקו בו הפוסקים [ראה מקורות בספר הכשרות פכ"א סעיף ל"ז], אלא ששם בטלה ממנו שם אוכל כיון שנפסל לגמרי שם אוכל, וכאן יתכן שבטל שם אוכל כיון שאינו נראה לעין.

בברכה,

הרב מאיר אורליאן