ברכת הגומל על טיפול בשבר באצבע.

השו"ע בסי' רי"ט סעי' ח' פוסק שבכל חולי צריך לברך [הגומל] אפי' אינו חולי של סכנה ולא מכה של חלל [באיברים הפנימיים] כל שעלה למטה וירד. והרמ"א בהגהה כותב שהמנהג באשכנז לברך רק בחולי שיש בו סכנה כגון מכה של חלל.

הפוסקים נוקטים להלכה, שהרדמה כללית נכללת בהגדרת חולי שיש בו סכנה, ובפרט לפי דעת השו"ע שמספיק שיעלה למטה וירד.

ודנו הפוסקים באופן של הרדמה מקומית בפעולות שיש בהם סיכון האם לברך או לא. יעויין בנשמת אברהם סי' רי"ט, ב'.

בנידו"ד ודאי שאין לברך הגומל כי הניתוח ביד מוגדר כסכנת איבר ולא כמכה של חלל, שיש בה סיכון חיי אדם, ובפרט שהניתוח נעשה בהרדמה מקומית, גם לפי"ד השו"ע לא יברך כי לא עלה למיטה וירד, ולא הרגיש מיחוש בכל גופו.