ברכת אשר יצר

שלום וברכה,

המשנה ברורה (סימן ז ס"ק ב) פוסק שמי ששותה סם משלשל, שבדעתו לפנות את מעיו עד להתרוקנות מלאה, אפילו אם בינתיים התפנה חלקית בלבד, יברך בכל פעם שמתפנה. אבל בשלשול חזק, "שמרגיש שמיד יצטרך לפנות שנית, אסור לברך כדלקמן סימן צ"ב שאפי' בד"ת אסור [ש"ת]".

מדבריו משמע שכל שלא התפנה לגמרי, אבל [-כבר] אינו מרגיש כעת צורך חזק, מברך "אשר יצר" (עיין כף החיים שם, ופסקי תשובות אות ב ובהערה שם, ובספר תפילה כהלכתה להרי"י פוקס, עמ' תקלח).

העיקר בהלכה זו הוא שבשעה שהוקל לאדם הוא כבר מסיח את דעתו מלהתפנות עוד, ואז, בתנאי שכך המציאות – הוא מברך "אשר יצר".

על כן, במצב שאותו אתה מתאר, שבעקבות היציאה הוקל לך, עליך להודות לה' בברכת "אשר יצר".