צום לחולה אנמיה
גיליתי לפני שבוע שאני חולת אנמיה, לאחר שסבלתי במשך כשלושה שבועות מעיפות כרונית ותשישות. בבדיקות דם התגלה שאין לי ברזל במאגרים במוח עצם. אני נוטלת
ב"ה ובמזל טוב אשתי בהריון בחודש הראשון.
היא רוצה לספר לאמא על כך, גם כי היא מרגישה חלשה ויודעת שאמה מודאגת, וגם כדי להעיזר בה. לעומ"ז אני נוקט בגישה שעדיף להסתיר את הדבר עד לחודש השלישי, כפי שלא היה ניתן להמשיך ולהצפין את משה יותר משלושה חודשים (להבדיל כמובן בסיטואציות). וגם אין הברכה שורה אלא בסמוי מהעין וכד'.
כמו"כ אני יודע שאם נספר לאמא שלה נצטרך לספר גם לאמא שלי, בכדי שלא תהיה קנאה מיותרת ביו האמהות (דבר שיהיה אם אמה תדע ואימי לא).
אמרתי לאשתי שעדיף שלא תספר, אך היא מבקשת שאלת רב, ומה שיגידו תהיה מוכנה לקבל.
כמו"כ נשאלת השאלה, מה לענות במידה ואנו נשאלים על כך מפורשות? האם לומר כן אנו בהיריון, או לשנות ולהתחמק?
א. כדאי מאוד לאפשר לאשה הרה לספר לאימה על ההריון אפילו בשלבים מוקדמים, אם מדובר בהריון ראשון.
הרגשת הביטחון לאשה ההרה שסיפור כזה יכול להשרות, יש לה משמעות רפואית והיא עולה, ברוב המקרים, על החסרונות של אי שמירת המצב בסודיות.
ב. הבעל לעומת זאת איננו נמצא במצב חרדתי המזקיק תמיכה נוספת. לכן אין להשוות דיווח לאם האשה לדיווח לאם הבעל, ואין לראות בכך פגיעה המצדיקה קנאה בין האמהות.
ג. ברמה העקרונית אם אין צורך נפשי חזק של האשה, אין איסור להמנע מלספר להורים. אבל לא כדאי לשקר אלא לכל היותר להתחמק.
ד. למרות האמור כשנשאלים במפורש מותר לומר אינני יודע, ע"פ דברי חז"ל במסכת ברכות: "למד לשונך לומר אינני יודע".
גיליתי לפני שבוע שאני חולת אנמיה, לאחר שסבלתי במשך כשלושה שבועות מעיפות כרונית ותשישות. בבדיקות דם התגלה שאין לי ברזל במאגרים במוח עצם. אני נוטלת
שלום כבוד הרב, אני בהיריון בשבוע 10, היריון שני לאחר הריון תקין. מתחילת ההיריון יש לי דימומים קלים (שהרופאה אומרת שנם נורמליים, גם בהיריון קודם
כבוד הרב הדוקטור שלום אני מתחילה לימודי רפואה ויש לנו דיסקציות, יש לי מספר שאלות א. האם מותר לנתח גופת גוי? ב. הבנתי מהסתכלות באתר