שחרור מביה"ח בשבת
בשחרור מביה"ח בשבת, מה מותר לקחת למקום שיש ערוב ? בגדים? מסמכים? תיק שיש בו מוקצה? מעיל עם מוקצה?
דימום ביום הארבעים לטבילה, וביום ה45 יצאה חתיכה גדולה, השאלות הם:
א. האם יש לצאת מנקודת הנחה שהיתה כאן הפלה (לענין ספירת י"ד יום לנקבה).
ב. בהנחה שכן, איך לחשב את מנין י"ד הימים? 1. מיום תחילת ההפלה. 2ביום הפלת החתיכה הגדולה. 3. לאחר הפסקת כל דימום שאינו דם בלבד.
ג. האם מניית הימים (לחישוב גיל העובר) מתחילה מהטבילה האחרונה או מהטבילות הקודמות.
ד. בהנחה שמונים מהטבילה האחרונה, האם כיון שההפלה התחילה ביום המ' אזי גם אם נניח שהתשובה לשאלה ב היא 1 או 2, אבל כאן גיל העובר ביום היציאה לא רלבנטי משום שהוא "מת" כבר ביום הראשון והיא הפילה נפל מתחת לגיל ארבעים יום למרות שההפלה עצמה היתה לאחר ארבעים יום, או שבכל אופן יש למנות מיום הפלת החתיכה (ואולי יש לחוש שהדימום הראשוני לא הראה עדיין על מות העובר).
אשמח לדעת על צדדים מחמירים ומקילים כאחד.
א. מיום ארבעים ליצירת הולד צריכים לחשוש להפלת ולד שיש לו ריקום אברים. לכן יש להמתין לפחות 14 ימים לפני הטבילה (כלומר, ליל ט"ו מיום ההפלה) מספק הפלת נקיבה. אמנם, אפשר לעשות את הפסק הטהרה ולספור ז' נקיים גם לפני 14 יום, אם פסק הדם (שו"ע יו"ד קצ"ד, א-ג).
ב. מנין ימי לידה (גם בלידה רגילה וגם בהפלה) מונים מיציאת העובר או ספק עובר. לכן, צריכים למנות מיום 45 שיצאה החתיכה הגדולה. (קצד, י)
ג. מניין הימים מתחיל מהטבילה האחרונה, שכן תולים שלא נכנסת להריון לפני זה. [אם יש סיבות חריגות לחשוש שהולד נוצר מטבילה קודמת למרות המחזור בינתיים יש להוועץ ברב.]
ד. הדימום ביום 40 אינו מספיק כשלעצמו כדי לקבוע שהולד כבר מת בפנים ושלא לחוש להפלת נקיבה עם ריקום אברים. אמנם, אם היה אולטרסאונד שקבע חוסר דופק סמוך לפני יום 40, אפשר להקל.
בברכה,
הרב מאיר אורליאן
בשחרור מביה"ח בשבת, מה מותר לקחת למקום שיש ערוב ? בגדים? מסמכים? תיק שיש בו מוקצה? מעיל עם מוקצה?
שלום לרב אני דיאטנית בבית אבות במחלקה סיעודית. לעתים קרובות אני נתקלת במטופלים הסבלים מדמנציה בדרגות שונות ומתקשים מאד לאכול. למרות ניסיונות רבים ומניפולציות רבות
בתרומת ביצית מתורמת נוכריה, כאשר הנתרמת יהודיה רווקה והזרע מבן זוגה (חבר) היהודי – האם יש צורך בגיור לבן שנולד? האם יש חשש להיותו פסול
אני מונעת הריון רק בהיתר מרב. יש לי ארבעה ילדים שהקטן מבינהם בן 3. בעלי לפני כשנה וחצי חווה דיכאון, והתקפי חרדה. ברוך ה' עכשיו