דיני נידה של אקטרופיון

1. "אקטרופיון" הוא מצב שבו רקמה – שבדרך כלל נמצאת בתוך תעלת צוואר הרחם – מכסה גם את החלק החיצוני של צוואר הרחם שבולט לנרתיק. רקמה זו היא רגישה/ עדינה, ועלולה לדמם בעקבות נגיעה או שפשוף.
2. נראה שבערך % 10-5 מנשים יש להם אקטרופיון בשלב כלשהו של חייהן. השכיחות רבה יותר אצל נשים הנוטלות גלולות למניעת הריון, וכן בזמן הריון.
3. לפעמים האקטרופיון נוטה לדמם בימים שלפני הוסת.
4. פחות שכיח שהאקטרופיון ידמם מעצמו.
5. בימי התלמוד כאשר לא היה ידוע על "מכה באותו מקום", היה צורך לאסור על פי הכלל "רוב דמים מהמקור". אולם, אם בימינו יש ידיעה וודאית שקיים אקטרופיון – אין לאסור; בדיוק כמו שמבואר במסכת נידה לגבי מצבים בהם ידוע שקיימת "מכה" באותו מקום.
6. תלוי בסוג האקטרופיון. יש שמתרפאים, אבל בהרבה מקרים הוא מצב משמשך.
7. אם יש לה אקטרופיון וודאי שנקבע עפ"י רופא (לא בודקת טהרה) – יש להמליץ על הפסק + בדיקת א' וז'. ובכל אופן ללא מוך דחוק.
8. כמות הדימום מאקטרופיון, ברוב המקרים היא קטנה ורק יוצרת כתמים, ולא שפיעה של דם כמו בזמן המחזור החודשי. צבע הדמום מאקטרופיון משתנה מאשה לאשה, ולכן אין היא מהווה הוכחה למקורו, אם כי יש נשים שצבע הדימום שלהן הוא שונה מהותית מצבע הדימום מאקטרופיון, ואצלן מורה הוראה מובהק בעל נסיון רב יוכל לפעמים להקל על סמך הבחנתו.
9. שאלה 9 דורשת עיון נוסף מאחר ומדובר במהלך שבעת הנקיים.