האם צואה מחיים תקפה גם אם היא סותרת את חוק החולה הנוטה למות

יש להנחיות רפואיות מקדימות (מה שהיה קרוי בעבר "צוואה מחיים") תוקף רק בתנאים שקבע חוק החולה הנוטה למות התשס"ו – 2005.
משום כך יש הבדל בין שני מצבים. אם החולה הוא כשיר (כלומר בהכרה, עם דעה צלולה), אזי אין שום משמעות להנחיות המקדימות, אך הוא רשאי לסרב לקבל כל טיפול כולל מה שהחוק מגדיר כ"טיפול נלווה" אלא שעל הצוות הרפואי לנסות לשכנעו לקבל את הטיפול.
לעומת זאת אם איננו כשיר, אז יש תוקף להנחיות המקדימות בהתאם לכללים הקבועים בחוק. לפי כללים אלו אסור למנוע מחולה כזה "טיפול נלווה", גם אם הוא בקש זאת בהנחיות המוקדמות, אלא אם כן הוא מוגדר כ"חולה נוטה למות במצב סופי"
דהיינו שכבר קרסו כמה מערכות חיוניות בגופו , ותוחלת חייו (גם אם יקבל את הטיפול הרפואי הנדרש) היא פחות מארבעה עשר יום (שבועיים).
מאחר והזנה מוגדרת בחוק כטיפול נלווה, כל עוד לא מדובר ב"חולה נוטה למות במצב סופי" אסור להימנע ממנה בחולה לא כשיר גם אם הוא בקש זאת בהנחיות המוקדמות.