הגדרת עבודה בהלכה – בהגדרת רבייה מסחרית

תשובת הרב מאיר אורליאן

בראשית הדברים, נודה להבהרת השאלה בגדר "מהי עבודה", למה התכוונתם.
אם כוונתכם היא מה מוגדרת "עסק", אפשר להפנות לסוגיא בגמ' מסכת בבא בתרא (דף צ עמוד א) בענין שינוי בגודל מידות הנפח. הגמרא תמהה לגבי סוחר שבפועל מכר באותו מחיר שקנה, לאור שינוי המידות, הגם שלא הפסיד: "זבן וזבין תגרא איקרי?!" – האם מי שקנה ומכר [באותו מחיר] נקרא סוחר?!
ופירש שם הרשב"ם (ד"ה זבן): "משל הוא. וכי לכך קנה התבואה רחוק מכאן שיתננה כאן באותן דמים כדי שיקרא תגר ולהרויח אינו חושש? הא ודאי אין לך פסידא גדולה מזו שטורח ואוכל ואינו מרויח."
הרי שהגדרת סוחר, או עוסק, זה מי שיש בו רווח.
בענין ריווח, ברור שיש לנכות את ההוצאות הנלוות בחישוב ריווח מסחרי, ודנו הפוסקים האם יש לנכות גם תשלום שכר טרחה בסיסית. עי' בשו"ת חוט השני (לרבי יאיר חיים בן משה שמשון בכרך)  סימן מה, בענין שכר טרחה של מליץ (כעין עורך דין), ובשו"ת שאלת יעבץ ח"א סימן ו, בעניין חישוב ריווח לענין מעשר כספים.
כעין זה מצינו בהל' שביעית ש"סחורה" אסורה בפירות שביעית. אולם, מי שקנה כמות קטנה לצורך ביתית מותר למוכרה. וכתב הרמב"ם (הל' שביעית פ"ו ה"ב) שהגדרת סחורה היא שקונה על דעת למכור, ומחזון איש (הל' שביעית סוף סי' יד ס"ק טו) משמע שהיינו להרויח, עיינו במשפטי ארץ לרה"ג שאול רייכנברג שליט"א, הלכות שביעית (פי"ב הע' 2).
מעין זה (אם כי קצת שונה), מצינו בהלכות חול המועד, שאף על פי שמלאכת הדיוט מותרת לצורך המועד – כשנוטל שכר על זה אסור, כמובא בשו"ע (אורח חיים סי' תקמב סעי' א): "אפילו מלאכות המותרות אינם מותרות לעשותן אלא לעצמו או לאחרים בחנם; אבל בשכר, אסור. ומיהו אם אינו נותן לו שכר קצוב, אלא שאוכל עמו בשכרו, מותר." (וע' בשער הציון סוף סי' תקמא ס"ק כו שיש חולקים על פסק המחבר.) ופירש במשנה ברורה (ס"ק ב) בשם הרא"ש שקבלת שכר בחול המועד הוא כעובדא בחול.

על כל פנים, נחזור למשפט הפתיחה: נודה להבהרת השאלה בגדר "מהי עבודה", למה התכוונתם.

בברכה,

מאיר אורליאן