מתן תרופות בשבת במסגרת עבודת אחות

תשובת הרב יהודה גולדפישר והרב אשר שקאני:
שלום וברכה.

הדין בנושאים אלו מתייחס אף למנהג עדות המזרח (ע"פ פסקי הרב עובדיה יוסף זצ"ל).  

הכלל בכל האמור להלן:

א.      במידה ומדובר בחולה הנתון בסכנת חיים ('חולה שיש בו סכנה')[1], והפעולה נדרשת במישרין כחלק מהטיפול הרפואי לו נזקק החולה, יש להתיר את עשיית הפעולה אף אם כרוכה באיסור תורה. אף אם אינו בסכנת חיים אולם ישנה סכנה לאיבוד אחד מאבריו ('סכנת איבר'), מתיר הרב עובדיה יוסף עשיית פעולה הכרוכה באיסור תורה לצורך הצלת האיבר[2]. אומנם יש לצמצם ולעשות רק מה שהכרחי ביותר אשר בלעדיו לא ניתן לעשות את הדרוש להצלת החולה.. יעויין בשו"ת יביע אומר חלק י (אורח חיים סימן ל) שכתב שהעיקר להלכה כדברי הרמב"ם שא"צ שינוי, כי גם מרן השו"ע לא הזכיר שינוי.

ב.       במידה ומדובר בחולה שאין בו חשש לסכנת חיים ('חולה שאין בו סכנה'), אין להתיר לעשות לרפואתו פעולה הכרוכה באיסור תורה[3]. אומנם יש להתיר 'אמירה לגוי' שיעשה הוא לצורך רפואתו של החולה את הכרוך באיסור תורה[4], ובמידה ואין גוי יש להתיר בשעת הצורך אף ע"י יהודי – בתנאי שעושה את הפעולה 'בשינוי' מהדרך הרגילה[5].

ג.        פעולה הכרוכה באיסור דרבנן, יש להתיר עשייתה 'בשינוי' מהדרך הרגילה[6], ואם אי אפשר לשנות יעשנו ע"י גוי, ואם אין גוי יש להתיר ליהודי לעשותה כדרכה[7].       

כל מקרה יש לדון ע"פ הגדרות אלו, בהתאם לרמת האיסור (איסור תורה או איסור דרבנן) ובהתאם לרמת החולי ('חולה שיש בו סכנה' או 'חולה שאין בו סכנה').  

 

תרופות:

א.      חציית אמפולות המסומנות, באופן ידני או בכלי ידני המיועד לכך.

מותר לחתוך גלולה לשני חצאים שווים, כדי להשתמש בחצייה, ואין בזה משום איסור מחתך[8].  

ב.      הוצאת תרופה מתוך טבלייה, עניין הכרוך בקריעת אותיות.

מותר לקרוע את נייר העטיפה, כאשר עדיף לקרוע שלא במקום האותיות, אולם במידה ואי אפשר יקרע אף במקום האותיות לצורך חולה שאין בו סכנה[9].

ג.       הזרקת תרופות ישירות לגוף או לחילופין אל תוך שקית המשמשת עירוי.

מותר לעשות עירוי לחולה שאין בו סכנה, וה"ה להזריק תרופות לחולה שאין בו סכנה שהדבר מותר[10].

הזרקת תרופות אל תוך שקית המשמשת עירוי אין בה איסור מלאכה כלל ומותרת ללא חשש.  

---

[1]    על כגון דא אמרו חז"ל שהזריז הרי זה משובח והשואל הרי הוא שופך דמים [ובירושלמי נוסף – והשואל הרי זה מגונה]

[2]    חזון עובדיה חלק ג' עמ' רל"ה (כדעת הראשונים המתירים לחלל את השבת באיסור תורה עבור 'סכנת איבר', ולמרות שהשמיט השו"ע את דעתם, יש לצרף את דעת השו"ת 'ציץ אליעזר' – שבזמנינו יש לחוש בכל סכנת אבר להתפתחות סכנה בכל הגוף מצד זיהום וכדו').

[3]    שו"ע או"ח סימן שכ"ח סעיף י"ז.

[4]    שו"ע שם.

[5]    הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתה מהדורה תש"ע פרק ל"ג סעיף ב'(ע"פ דעת שו"ע הרב, אגלי טל, תהלה לדוד ועוד, המתירים אף איסור תורה לחולה שאין בו סכנה, בתנאי שעושה זאת 'בשינוי' מהדרך הרגילה).  

[6]    שו"ע שם.

[7]    שמירת שבת כהלכתה שם (ע"פ משנה ברורה סימן שכ"ח ס"ק ק"ב בשם 'חיי אדם'). 

[8]  שמירת שבת כהלכתה פרק לג סעיף ג.

[9]    היות ואינו אלא איסור דרבנן, שהרי הוא קורע את האותיות של ע"מ לכתוב, מה שאסור מדרבנן בלבד. יתר על כן, מדובר בדבר שאינו מתכוין המותר בשבת אם אין "פסיק רישא". ובקריעת עטיפה של תרופה, לא תמיד הוי פיק רישא. לכן: אם אין פסיק רישא – מותר לכתחילה משום שאינו מתכווין. ואם יש פסיק רישא הרי זה פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, עבור חולה.

[10] יבי"א (ח"ט או"ח סי' קח אות קעח).