הגיית שמות שאינם נמחקים

תשובת הרב מאור בראל

תשובה לשאלתך הראשונה, ניתן למצוא באריכות בשו"ת יחווה דעת חלק ג' סימן יג' (של מרן הג"ר עובדיה יוסף שליט"א) ומסקנתו כך:
אם הזכרת שם שמיים באה תוך כדי לימוד תורה או קריאת מדרשים שהובאו בהם פסוקים, מותר ואף מצוה להזכירם (ואפילו אם קוראים רק חלק מפסוק שמוזכר בו שם שמיים).
אמנם בשאר מצבים אין לומר שם ה' ככתיבתו אלא "השם" או "אלוקים", "ק-לי", וכו'.
חשוב לציין שמנהג חלק מבני אשכנז (הובא בערוך השולחן סימן רטו' ב' וכן באגו"מ או"ח ח"ב סימן נו') שאפילו כשלומדים פסוקים אין להזכיר שם שמיים אלא בשינוי.
ולשאלתך השנייה, הזכרת שם שמיים בשירות ותשבחות שחברו גדולי ישראל ע"ה (כגון הפיוט המוזכר בשאלה של ר' אברהם אבן עזרא "לך א-לי תשוקתי"), אם מפייטים את המזמור באימה וביראה ולא בקלות ראש, מנהג הספרדים ובני ארץ אשכנז להזכיר את כל השמות כמות שהם וגם לחזור על הבית כפי דרך השירה.
ממילא מובן שככלל, אין להשפיל ברבים, ואפילו ספק אם מותר להעיר לאדם ששר בתמימות פיוט קדמון עם אזכור שם מן השמות המיוחדים ככתבו.
אמנם יש מוסדות חינוך שבהם לא נהגו על פי המנהגים המתירים, מסיבות חינוכיות והלכתיות שונות. לפעמים החמרה זו נקבעה בהתיעצות עם פוסקים מובהקים. במקרים כאלה גם תלמידים הרגילים בביתם להקל כדעת הפוסקים שצויינו למעלה, חייבים לכבד את כללי המוסד, ובאופנים בהם מנהג המוסד להחמיר עליהם להימנע מהזכרת שם מהשמות המיוחדים.
במצב כזה, תלמיד המתריס כנגד מנהג המוסד ומזכיר את השמות המיוחדים בניגוד לנהוג בו, עלול להינזף, ובצדק. לא על עצם ההזכרה, אלא על ההתרסה כנגד מנהג המוסד שנקבע על ידי מורי הוראה.